דף הבית ארכיון החגים
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
ארכיון החגים

צועד על האדמה ללא צל, בין אוהלים וצריפים ומאסף פיסות נייר של ערך
כטיפות-טל, בטרם יבשו חרבוני הבוקר, מאחסנם בארגזי עץ של "תנובה" ריקים, למשמרת לעת מצוא.
זאת, כעדות לפועלם של מורים ראשונים, חלוצים משוררים שכתבו שירים ומסכתות חג, עם לחנים לפסוקי תנ"ך, בנושאים של אדם ואדמתו של שיבת ציון, שנשזרו למסכת חג ומועד ולמסכתות של מאבק ותקווה.

 

אריה בן גוריון

לחיפוש דיגיטלי בחומרי הארכיון

 

מטרות הארכיון

אריה בן גוריון על הארכיון

מדורי הארכיון

מכתב של אליהו הכהן לאריה בן גוריון

הקיבוץ והחג בראי הארכיון

 

 

מטרות ארכיון החגים:
v לאסוף, לשמור ולקטלג את ביטויי הפעילות של אירועי החגים וכן מחזור חיי אדם בקיבוץ בשלוש מסגרות:

1) במערכת החינוך. 2) במערכת קיבוץ קהילה. 3) במשפחה.


v לעקוב ולאגור את הנסיון הקיבוצי שהתהווה בכל קיבוץ,

להביא לכדי מכנה משותף את נוהגיו ותכניו של כל חג ולהעבירם אל פעילי התרבות והחג וחוזר חלילה:

מהקיבוץ היחיד אל הארכיון וממנו בהעשרה מצטברת אל הקיבוצים. תהליך זה נעשה באמצעות

סמינרים וימי עיון ופירסום ילקוטי-חגים.

 

 



 

אריה בן גוריון על הארכיון :

ארכיון החגים הבינקיבוצי הוקם בשנת 1968 בקיבוץ בית השיטה.
הסיבה שהארכיון ממוקם בבית השיטה היא תודות לעובדה שאני חבר קיבוץ זה,

וזכיתי להיבחר ולהתמנות למחנך ומורה למחזור היהלדים הראשונים של קיבוצנו בשנת 1946.
בתוקף תפקידי זה היה עלי להיות גורם פעיל ושותף לעיצוב החגים ומחזור חיי אדם

(כמו בר-מצווה ראשון) לילדינו. רוב החברים הוותיקים בקיבוץ בית השיטה, שהיו ההורים הראשונים,

היו ארץ ישראלים וציונים, יחד עם אותם חלוצים מגרמניה ופולין. רוב החברים לא באו מבתים מסורתיים,

לכן לא היה ממי ללמוד כיצד לנהוג במציאות הלאומית והחלוצית המתחדשת,

הן לגבי מעגל השנה והן באשר למחזור חיי אדם.

ההוויה היתה ארץ ישראלית, חלוצית, עניה, עם בעיות בטחון וקיום. היינו צריכים לעבוד את אדמתנו,

בהתאם למחזור עונות השנה, ולחוג חגינו, ילדים עם הורים, בגן ובכיתות היסוד ביחד עם כל הקיבוץ כקהילה.
מקור הלימוד הראשוני כיצד לנהוג - היו הקיבוצים הותיקים מאיתנו, חלוצי העליה השלישית,

שכבר התנסו ודרכו שביל משלהם.

כך התחלתי לאסוף חומר נסיוני, רשמתי שיחותי עם מחנכים וותיקים, שוחחתי עם פעילי

תרבות וחג ותיקים מאיתנו, של שנות ה- 30-40, ועם חברי בקיבוצים הדתיים בעמק בית שאן.
תנאי הדיור היו האוהל והצריף. במגורים דלים אלה לא היו תנאים ליצור ארכיון ולא מקום לשמור

את ארגזי "תנובה" ובתוכם ערמות נייר...
בהדרגה הפכתי כתובת עוזרת ומוסמכת לעמיתי המורים ולפעילי תרבות וחגים בקיבוצים.

בשנת 1968 הוקם, לפי בקשתי, צריף אסבסט ליד דירתי הצנועה, ששימש כארכיון החגים

אשר התרחב בהדרגה כדי 3 חדרים קטנים - סה"כ 75 מ"ר.

יש לזכור שבשנות ה- 40-30 ישבו לשולחן החג חלוצים צעירים: 

ללא הורים, וילדים מעט. חברה חד-גילית, רווקית לרוב - חברה לא-נורמלית

מבחינה סוציולוגית-תרבותית ומשפחתית. חברה של אנטי-מבנה מסורתי,

שצריך לחצוב ממנה חג ולהוציא מים לנפש צמאה מנוף תנכ"י ובתולי.
לא היה ממי ללמוד, כיצד מבטאים ערב-שבת בגן-הילדים ובבית הספר.
רק החושים החינוכיים, ואמת החיים, והצורך הנפשי של נפש צמאה, הם שהולידו

את הביטוי המצטבר והמשתייר. כך גם החיפוש המתלבט כיצד לבטא נישואין,

ולהבדיל - כיצד מספידים וקוברים אדם צעיר שנרצח, או נפטר מתאונת עבודה.
כך התחיל לצמוח אצלי בהחבא, בקיבוצי - בית השיטה, מה שעתיד להיות כבר בשנות ה- 40,

גרעין ארכיון החגים, שמונה כיום כ- 2000 תיקים גדושים בתיעוד. ארכיון המשרת תלמידים ומורים,

רכזי תרבות וחג, מוסדות חינוך, סטודנטים וחוקרים באוניברסיטאות, מורים ומנהיגי קהילות בארץ,

בארצות הברית ובארצות אחרות, מחפשי ביטוי לחג ולמחזור חיי אדם.
עדיין לא סיפרתי מאומה על נדודי עם ארגזי הנייר של הארכיון, כאשר אין מבנה לארכיון והארגזים

מאוחסנים זמנית במקלטים ובמבנים עזובים. הם מתפוררים ומשמשים מאכל לחולדות ועכברים,

והגלוקוזה שבנייר משמשת להם מזון...
עד לשיטפון בחורף גשום באחד המקלטים, כאשר הארגזים, שטופים בבוץ סמיך, ואני ורעייתי

מותחים חוטי משיכה בין העצים ומנסים להפריד ניירות בוציים דבוקים זה לזה, מתיזים עליהם מים

בעדינות להפרידם, ופורסים אותם על החבלים ליבשם. איזה מראה סוריאליסטי...
אחר כך משתדלים לנחש  את איזה מילים ועל אילו שורות כיסו כתמי הבוץ.
רק ב- 1976 הוקם הצריף הראשון של ארכיון החגים. צריף שועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד

בנתה לי ליד דירתי, כשהייתי מגוייס כמרכז מחלקת התרבות והחגים של הקיבוץ המאוחד. בצריף

זה הייתי מתבודד 12 שעות ביממה, עד שהאשה היתה קוראת לי לארוחת ערב, וחוזר לארכיון

למחרת ב- 6 בבוקר. מתבודד עם אלפי פיסות נייר ואלפיים ספרי המקור שרכשתי בדרכי שלי.
הארכיון והמכון אינם רק מקום איסוף פיסות נייר של ערך ותעודות יצירתיות, אלא גם מקום למיחזור

יוצר ונבחר של ילקוטי חגים. וכל זאת יחד עם עמיתי הנאמן
צבי שוע (געש). יחד ערכנו ילקוט לשנה, פרט לילקוט אבלות שעריכתו נמשכה שנתיים.
עתה מבקשים אנו להוסיף כמה מילים על הארכיון ועל תפקידיו בהווה.

מעבר לתיקים ולספריה העשירה המצויים בארכיון:
· אוסף יחודי של הגדות פסח מראשית קיומם של הקיבוצים.
· מאות חוברות זיכרון של נפטרים ונופלים בקרב.
· ספרי יובל של קיבוצים ו"סיפורי המקום", ספרי סיפורים מתולדות הקיבוצים.
· אלפי שיקופיות של חג וקישוט בקיבוץ.
· תקליטים וקלטות המתעדות את החג בקיבוץ ושל מלחינים אנשי קיבוץ.
· עשרות קלטות וידאו המתעדות את החג בקיבוצים השונים.
· ציורי חג של ילדים.

ארכיון ומכון החגים הבינקיבוצי משרת ציבור רחב ומגוון: רכזי חגים ופעילי תרבות

בקיבוצים בקהילות ובמוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ, גננות, מורים ומחנכים,

תנועות הנוער - חניכים, בוגרים ומדריכים, רכזים פדגוגיים ועובדי מתנסי"ם, תלמידים

בכיתותיהם ותלמידים המבקשים להכין עבודות גמר. סטודנטים המקבלים הדרכה והנחייה

בהכנת עבודות סמינריוניות. מפקחים ואנשי משרד החינוך, עולים חדשים ורכזי קליטה,

קבוצות מחו"ל. סגל החינוך של צה"ל ויחידות סדירות של לוחמים, אנשי רדיו וטלויזיה,

עורכי ספרים וחוברות (כגון ספרי יובל של ישובים וחוברות זיכרון), ועוד ועוד.

מאמינים אנו כי ארכיון ומכון החגים הבינקיבוצי אותו  הקים אריה בן-גוריון בראשית שנות עצמאותנו,

יהיה יחד עם גופים נוספים, אחד הנדבכים להמשך יצירת תרבות יהודית - ציונית בארצנו ויהווה גשר בין דתיים - חילוניים.

 

 


 

 

מדורי הארכיון

חגים ומועדים
1. ראש השנה
2. יום כיפור
3. סוכות - שמחת בית השואבה
4. חנוכה
5. ט"ו בשבט
6. י"א באדר
7. פורים
8. פסח / עומר
9. יום השואה
10.חג העצמאות
11. אחד במאי
12. ל"ג בעומר
13. שבועות
14. יום ירושלים
15. ט' באב
16. ט"ו באב
17. שבת
18. תחילת החג בקיבוץ

 

מחזור חיים
19. כניסה לבית הספר
20. פתיחת שנת הלימודים
21. בר-מצווה
22. חטיבה/ נוער/ חברת- נוער
23. סיום שנת הלימודים
24. סיום י"ב
25. עליה לחברות
26. כלולות
27. יום הילד
28. יום האם - האשה - האב
29. שיבה - קשישות
30. אבלות - הספד, הלוויות, בית עלמין
34. יובלות הקיבוץ - חג הקיבוץ

תרבות - חברה:
35. תרבות בקיבוץ
36. מסורת - יהדות בקיבוץ

פנאי:
37. אמן בקיבוץ
38. עלון הקיבוץ
39. עדות - אישים

 

 



מכתב של אליהו הכהן לאריה בן-גוריון
תשואות חן חן על ילקוט תשעה באב ותודה חמה על הקדשתך היוצאת מן הלב ויורדת חדרי בטן.

 

אומר לך בגילוי לב: לו היה מכון החגים אפילו אך ורק לשם הוצאת ספר כינוס כגון ילקוט זה - כבר היתה זו תעודת כבוד. על אחת כמה וכמה שמתבצעת בין כתליו פעילות הדרכה של רכזי תרבות וציבור שוחרי דעת ונערכים בו מפעם לפעם סמינריונים, והארכיון מקבץ אל תכולתו ספרים  וחוברות וכתבי עת וחומר לא רק לתולדות החג בתנועה הקיבוצית אלא לכל ההיבטים של התרבות  הארץ-ישראלית מאז התהוותה, והשורשים ששלחה אל מקורות היהדות שנוצרו גם מחוץ לגבולות הארץ, בפזורה הרחבה של קהילות מושבם של יהודים.
כבר עם ניצני תחיית ההתיישבות בארץ ועוד לפני כן, בעריסת חיבת ציון, החלה יזמתם של אנשים בודדים לעשות למען כינוסה של חכמת ישראל ותרבותו, מאז החלו ארנסט רנן, צבי גרץ, זאב יעבץ ושמעון דובנוב לכתוב כל אחד בגירסתו שלו את ההיסטוריה היהודית. אינציקלופדיות יהודיות ראשונות החלו לצאת ברוסית, באנגלית ובגרמנית ואח"כ בעברית. לצורך כתיבת הערכים השונים באינציקלופדיות ובלקסיקונים הללו, צריך היה לרכז מידע ולסתום פרקים שלמים במסכת הכוללת של התרבות היהודית והעברית מימי קדם ועד ימינו. כל אלה היו עבודות חלוציות. אחר-כך באו מפעלי הכינוס של ביאליק ורבניצקי (ספר האגדה; שירת ימי הביניים) שמטרתם היתה הרחבת מעגל הידע של צעירים ומבוגרים כאחד במורשת היהודית. חוקרים נעזרו במצנט שירז שוקן והחלו להוציא עותקים על השירה העברית שלא נחשפה לפני כן מעולם. כך יצאו פיוטי יניי, המשורר הארץ-ישראל יוסי בן יוסי ושירי משוררי איטליה וספרד היהודים. סדרה נוספת של ספרים שנקראה ... קובץ על יד" ויצאה על ידי אגודת מקיץ נרדמים, החלה להוציא מחדש ספרי יסוד שנכתבו לפני מאות  בשנים בכל התחומים - ספרות ודקדוק, מתמטיקה ותכונה, שירה ועותקים, עשרות ספרים, ביניהם כאלה שראו פעם ראשונה את אור הדפוס.

מדוע אני עורך לפניך דברים אלה? - משום שסדרת הילקוטים וקבצי החג והמועד שאתם מוציאים במכון החגים צריך לראותה בפרספקטיבה הנכונה, כחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מפעל כינוס. כן, אני יודע שתמיד יתעורר הספקן וישאל למה לנו כל אלה, הרי יש לנו סדרות אחדות של ספרי "מועדים", מפעליהם של יום טוב לוינסקי וחיים הררי והרב מנחם הכהן והרב י.ע. הכהן מימון  והרב שמחה אסף וחוברות של חג של רבי בנימין והחוברות עבות הכרס שהוציא הוועד למען החייל בימי מלחמת העולם השנייה ועוד ועוד כהנה וכהנה.

התשובה ניתנת תוך כדי עילעול בילקוטים שאתה יוזם. הם מעודכנים עד השנים האחרונות, הם כוללים את כל הספקטרום של מייצגי החשיבה היהודית ומבטאיה בתקופות השונות והם עשויים בפורמט ובעיצוב מושכים את העין ומגרים את הקורא לדפדף בהם. גם קהל היעד של פירסומי המכון איננו תלמידי ישיבות ושלוחי דרבנן או דרדקי ש"ס, אלא המגזר החופשי ("החילוני") הרחב הצמא - לעיתים בלא יודעין לדעת מאין שורשיו צומחים וכיצד יגיע עד הלום.
על כן שמחתי מאד לקבל את ילקוט "תשעה באב (שעורך ניר מן) ואשר מעשיר את המושג שכל כך רווח בשנים האחרונות - "ארון הספרים היהודי".

 

 


 

הקיבוץ והחג בראי הארכיון

 

החג הקיבוצי ותיעודו בארכיון

העם היהודי לדורותיו, מתקופת התנ"ך ואילך, ועד עצם היום הזה,

היה עם של תיעוד וצוואה לדורות. הציווי החינוכי של התנ"ך: לזכור! לספר! ו"היגדת"!

אב-לבנו-לנכדו. זכור את קורותינו; זכור כי היית עבד במצרים; זכור יציאת מצרים אל עצמאותנו בארץ הבחירה.
"אשר שמענו ונדעם - ואבותינו סיפרו לנו - לבניהם לדור אחרון - אשר צווה את אבותינו

להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון; בנים יוולדו, הם יקומו ויספרו לבניהם".
תרבותנו בנויה על הזכרון - על סיפור העבר כהנחלה לבנים לעתיד. זהו תהליך חינוכי -

חובת המסירה מדור לדור, מתקופה לתקופה, מהנהגה רוחנית אחת להנהגה הבאה.

כך בימי הבית השני ולאחריו וכך פותח ספר החינוך התמציתי "פרקי אבות":
משה קיבל תורה מסיני / ומסרה ליהושוע / ויהושוע לזקנים / וזקנים לנביאים / ונביאים -

לאנשי כנסת הגדולה". ואחרי התנ"ך - חז"ל, משנה, תלמודים, הרמב"ם ומנהיגיהם הרוחניים בגלויות אפריקה, ספרד ואירופה...
על אף הגירושים והנדודים, שריפת בתי המדרשות ובתי הכנסת - סיפור הקורות

והמסורה (התיעוד) רשמו מסר לדורות, חזרו וסיפרו עד לסדר פסח: של כל שנה ושל כל המשפחה.
כך - "בימים הנוראים" - בפיוטים ובתפילות, במרטרולוגיה, עקדת יצחק; כך במתן תורה,

כך בט"ו בשבט: בגלויות אירופה, באכילת פירות הארץ, כזכר לבית ראשון בתנ"ךולבית שני.

כך גם בליל שבת: בהצבת שלושה סמלים על השולחן וברכה עליהם: הנר -

סמל השמן (יצהר) הזית; היין - הגפן (התירוש); והלחם - החלה (דגן) החיטה;

זו השלישיה הנבחרת של שבעת המינים, תמיד על השולחן היהודי כאיזכור לאדמת

ארץ-ישראל ולתוצרי היסוד שלה. כך בבית ראשון ושני, וכך בבית השלישי - הלאומי -

הציוני - מעל 100 שנים, מאז ביל"ו והמושבות הראשונות ועד היום.
אתם הארכיונאים - תפקידכם בקיבוצכם כמו הסופרים של תקופת עזרא ונחמיה,

כמו סופרי החצר אז - לרשום ולתעד כל יום, כל שבוע את העבר החולף למען שומרו לעתיד.

היסטוריה והביוגרפיה של הקיבוצים היא מיקרו זמן בהשוואה לספירה

המסורתית שלנו - תש"ן = שווה חמישת אלפים שבע מאות וחמישים למיניננו. 5750.
דגניה בת למעלה מ- 80 שנה, ואנו בקיבוצים הותיקים: בני: 70, 65, 60, 50, 40.
אבל משמעות המעשה הציוני חלוצי היא היצירה הייחודית של הקיבוץ והקבוצה,

אין לה אח ודוגמא בכל קורותינו. היא כה מיוחדת וכה שונה מאז ראשית הגולה והשואה,

מאז כישלון מרד בר-כוכבא והאירועים כה דינמיים וכה משתנים מהר: ראו מה התחולל לעיננו

משך 80 שנות קיבוץ בעולם ובארץ ישראל. לאירועים אלו השתקפות בביוגרפיה ההיסטורית

של כל קיבוץ. מדור המייסדים יש כבר ארבעה דורות במשפחה אחת בקיבוץ אחד: נכדים ונינים כחברים.


 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 376 גולשים