דף הבית ארכיון האתר מלחמת לבנון השניה
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
מלחמת לבנון השניה

לטוות את קורי העבביש / אבי זעירא


מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה.
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.

בו חישופה הפתאומי והפרוע
של הבדידות בין הרבים והזרים.
בו הרעות ידי אדם בצר בראוה,
להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים,
בהשרף גשרי שכירות ומסחרים.
ליל חניה / נ. אלתרמן

יש בה, במלחמה, כדי לגלות את פניה האמיתיות של החברה האנושית, בין אם אלה פניה היפות

ובין אם המכוערות. מלחמות ישראל הצודקות ידעו לחלץ, בלית ברירה, את פניה היפות,

שופעות האחווה ומסירות הנפש של החברה הישראלית.
והנה, לפנינו מלחמה אשר אין המטיל ספק בצדקתה ובכל זאת, נשקף פתאום מראה פניה המכוער של

החברה הישראלית מודל 2006:
1. חברה, אשר כעמלק, מזנבת בנחשלים ובנדכאים בה,

שאין ידם משגת הישארות ממושכת בעורף הבטוח ובאין פתרון, נותרו יושבים במקלטים. 
2. מדינה אשר מוסדותיה אינם לוקחים אחריות מלאה על אזרחיה,

ומותירה לבעלי הון וארגוני מגזר שלישי ליטול תפקיד, אשר עד היום, לא היה ספק כי הוא שמור לה, ולה בלבד!
3. צבא, אשר פסק מזמן להיות 'צבא העם', המתמודד עם פלחי אוכלוסיה גדולים המגלים

אדישות נהנתנית ואף התנגדות אידאולוגית, לשירות מלא בו.
אל לנו להסתנוור ממצעד עולי הרגל לצפון – אמנים, עמותות, בנקים, פוליטיקאים,

תקשורת וכל מי שחושב כי זו משמעותו של "החוסן הלאומי".
נסראללה  זימן עבורנו הזדמנות להתנער מאמיתות כוזבות שחלקנו הגדול עדיין ממשיך לאחוז בהן,

בדמות היותנו – "סולידריים", "מאוחדים" ובעלי מסירות נפש.
יש לשים דברים על דיוקם –
נצחוננו או הפסדנו במלחמה, איננו רק נגזרת של קבלת החלטות נפסדת של הדרג המדיני או הצבאי,

כפי שבוודאי תבדוק וועדת החקירה הבאה עלינו לטובה.
נצחוננו או הפסדנו, הינו ביטוי ישיר לתפיסה החברתית השלטת במחוזותינו מזה שני עשורים –

הכלכלה הניאו – ליברלית, אשר פירקה ומוססה לקורי עכביש, את כל אותם חישוקים שנבנו בדי עמל,

לאורך שנים, אשר אפשרו מחד גיסא - גילויי אחווה אמיתיים בעת מלחמה,

בקרב האזרחים ומאידך גיסא – לקיחת אחריות מלאה של המדינה על אזרחיה.
קבלת ההחלטות המאוחרת במשרד החינוך, הזנחת החלשים ע"י משרדי הרווחה, הבריאות ופיקוד

העורף והתנהלותה הכללית של הממשלה, אינם בגדר פאשלה ואף אינם מצריכים כל וועדת חקירה ממלכתית.
זהו, פשוט כ"כ, מראה פניה המכוער של החברה הקפיטליסטית, המנוכרת, מבית מדרשו של מי

שע"פ הסקרים ייתכן ויקטוף את פירות המלחמה, ויחזור לכס השלטון כגיבור!
מה לנו כי נלין על בוש וקונדוליסה רייס, על התנהלותם הנוראית לאחר אסון "קתרינה" בניו אורלינס.

הרי ראש ממשלתנו ושריו, מתנהלים בדיוק ע"פ הדגם הזה. אין כל בעיה בפרסונות עצמן ואין פה בעיה אקוטית

של חוסר נסיון בטחוני, אלא יש כאן ביטוי אותנטי להתנהלותה של דמוקרטיה שאיבדה כל חישוק של סולדיריות וזאת,

בתנאים של אי הבטחת קיומה הפיסי באזור.
האין זו הפקרות לשמה?! אכול ושתה כי מחר נמות...
לסיום, אין אני יכול שלא לחוש אכזבה קשה ואף בושה,

מהתנהלותו הנלוזה של עמיר פרץ, אשר אין לו, מבחינתי, כל פטור שהוא,

בשל עמדותיו הסוציאליסטיות.
כדי למנוע את מלחמת לבנון ה - 3 צריך וועדת חקירה.
כדי למנוע את חורבן הבית  - 3, צריך לשנות את השיטה , כהמלצת המשורר:

"בו הרעות ידי אדם בצר בראוה,
להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים,
בהשרף גשרי שכירות ומסחרים".

 

 
מאזניים \ סיגל וייס


המאזניים שלו שחוחים השנה,
כפופים תחת כובד ריבוא נשמה
אשר זועקות: היינו לשווא?
לאיזה צד מותנו נחשב?
דיראון? חידלון? שיכחון? או כזב?

המאזניים שלו רועדים השנה
מכל עבר עולים אליהם לעולה
מבקשים להטיל את כל הבנים
שיכריעו כי במבט לשנים
אנחנו היינו הכי מסכנים.
ויש שם אחד אשר לי הוא מוכר
אז מה? הוא איננו, שייך לעבר.
וכל מה שעבר נצרר ונמסר
להגן על שמנו אל מול הנכר

היכן הם בכלל עומדים השנה?
היכן הוא מציב את שלדם הצמוק,
איפה מוקם המבנה הסדוק
בינם לבינינו?
ביני לבינינו?
היכן הם יונחו ויטילו צילם
האומר: פה זה גבול, פה הקו
בין כבוד לאשם
בין חיים לזכרם
תניח אותם שאדע ואראה
איפה הגבול ואיפה הצל
ואולי כבר אוכל לעצמי לענות
איפה אני בכל השקילה הזאת.

 


אחרי המלחמה - חשבון נפש חברתי / אלית חביב-גלעד


"שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ,

כּולָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד בְּאור פָּנֶיךָ, כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ, תּורַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה

וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום.." (ברכת שים שלום, סידור התפילה) 
בברכת "שים שלום" הנאמרת שלוש פעמים מידי יום המתפלל אינו מבקש חסד ורחמים עבור עצמו

בלבד אלא בעבור החברה כולה. בתפילה זו נושא האדם בנפשו את האחריות על גורל החברה כולה,

הוא יודע כי גורלו ואושרו הפרטי כרוכים ללא הפרד בשגשוגה של החברה בה הוא חי ושגשוגה של

החברה וגורלה כרוכים ללא הפרד באושרם של כל אחד ואחד מהפרטים החיים בה ויוצרים אותה.
ברכת השלום מביאה לידי ביטוי את ערך האחריות החברתית. ערך אשר נשחק והלך בעשורים האחרונים.

ערך העומד בסתירה גמורה לתהליך ההפרטה שפשט וחילחל אל כל תחומי החברה.  מהי הפרטה?

פירוק לפרטים, לרכיבים מבודדים, מנוכרים, חלקים ללא קשר, אנשים ללא קשר.      

כל אחד לעצמו ולבני ביתו. ההפך הגמור מן האחריות החברתית הכוללת העולה מן התפילה.
מתוך החברה המופרטת והמפורקת לעיתים צומחים גם רצון טוב, צדקה ומעשים טובים, מהם גם

מעשים שהם טובים רק למראית עין, אנשים טהורי לב בד בבד עם בעלי עניין חוברים יחדיו להדביק

לרגע חולף בדבק אחווה ובגזרי נייר ושטרות חלק מן החורים אשר נפערו ברקמה החברתית הפרומה.

אך אין הם יכולים ואל להם להוות תחליף למוסדות החברתיים אשר אמונים על מלאכת הרקמה והאריגה של חברה.
בערבו של יום כיפור עלינו להתפלל בקול גדול את ברכת השלום, להעלות על נס את מחוייבותה של ההנהגה

לכלל אזרחיה ולהזכיר לעצמנו ולמנהיגנו שתפקיד ההנהגה אינו לפרום אלא לטוות. לטוות בחוטים של אחריות

חברה ראויה וצודקת אשר חבריה מקבלים את זכויותיהם הבסיסיות בחוק, בזכות, לא בחסד מזדמן ואקראי.

חברה בה טוב ליבם ונכונותם של אנשים לעשות למען אחרים מנותבים לעיבוי ולייפוי המרקם החברתי,

אך הם אינם התשתית הבלעדית עליה היא בנויה.
מלחמת לבנון השנייה גילתה לעינינו את מדיניות ההתנערות הממלכתית מאחריות על הכלל, מדיניות אשר

הותירה גם בעת חרום כמו ביום יום את הפרטים המבודדים והחלשים לבדם, חסרי כל, חסרי אונים וחסרי מענה.

גם עכשיו, עם סיומה של המלחמה, נראה שקל מידי לשכוח ולהשכיח את השבר שהתרחש כאן, 

הפקרנו חלשים בשדה הקרב. אסור לנו כחברה לאפשר את המשך הפקרתם והשכחתם. עלינו לזעוק,

לעורר, לומר למנהיגינו: לא עוד! ולדרוש מהם לשנות דרכיהם, ולא – לא תהיה לנו כפרה.                                   
דווקא היום מתוך השבר הגדול ישנה הזדמנות בלתי חוזרת לשיקום לפיתוח ולשינוי חברתי.

שיקום העורף הפגוע באופן הראוי יוכל להוות מנוף לתיקון כלל חברתי, הזדמנות לכפרה של אמת, 

לתיקון עוולות ועוונות קדומים. עוולות שלא נולדו עם המלחמה אלא זמן רב לפניה, עוולות שהמלחמה

רק חשפה את כיעורן הרב לעינינו באור הלהבות. עינינו נצרבו, איננו יכולים יותר להעמיד פנים. 

הגיע זמן תשובה, עלינו לחזור על עקבותינו אשר הובילונו לדרך רעה, לדרך ההפרטה ולפירוק החברה,

הגיע זמן עשיית צדק לכל. הגיע זמן תיקון.
בהפטרה לשחרית יום כיפור מפרט ישעיהו את המעשים בדרך אל התיקון, מסביר מה יקדם את פיזור האפלה,

וקובע מהם העיקר והתפל: "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ,

וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ--הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה: הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע,

הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ : הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: 

כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם : אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ,

כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ: אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי:  אִם-תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר-אָוֶן :

וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם: (ישעיהו נ"ח ה'-י)
צום ועינוי נפש לבדם אין די בהם, רק תיקון ממשי של עוולות חברתיות ממשיות, רק לקיחת אחריות 

כוללת - מערכתית וממוסדת על החוליות המוחלשות בחברה, רק היא תגאל את האדם ואת החברה כולה, 

רק היא תביא לכפרה, רק היא תתחיל להאיר את החושך הגדול אשר מאפיל עלינו כבר זמן רב.
 

"בת קול" - חוברת לקראת ערב יום הכיפורים שלאחר מלחמת לבנון השניה בהוצאת ארגון "ביחד" לחצו לפתיחת החוברת כקובץ pdf            

 

 

 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 366 גולשים