דף הבית יהדות, תרבות וערכים סיפורי חז"ל
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
סיפורי חז"ל

[יומא ל"ה ע"ב]
אמרו עליו על הִלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה
ומשתכר בטְרעפִיק. חצְיו היה נותן לשומר בית
המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
פעם אחת לא מָצא להשְׂתכר ולא הניחוֹ שומר 
בית המדרש להכנֵס.
עלה ונתְלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי 
אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אמרו :
אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה,
ויָרד עליו שלג מן השמים.
כשעלה עמוד השחַר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון
אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפֵל, שֶׁמא
יום המעוּנן הוא ?
הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה.
עלו ומצאו עליו רוּם שלֹש אַמות שלג.
פֵּרקוהו והרחיצוהו וסיכּוּהו והושיבוהו
כנגד המדורה.

 

אמרו
ראוי זה לחלֵל עליו את השבת.

הלל הזקן / אבי שושלת בית הלל
מאה 1 לפה"ס. נשיא הסנהדרין. בן זוג לשמאי
שמעיה / נשיא הסנהדרין. מאה 2 לפה"ס .
 אבטליון / אב בית דין בזמנו של שמעיה .
נותן לשומר בית המדרש / זו עדות נדירה למסורת אודות תשלום לשם כניסה לבית המדרש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראוי זה / כפל לשון: זה
שראוהו וזה שהוא כדאי לכך

[שהש"ר א', כ']
פעם אחת שָׁהה ר' עקיבא לבֹא לבית המדרש.

בא וישב לו מבחוץ .
נשְאלה שאלה זו הלָכה .
אמרו:
הלכה מבחוץ.
חזרה ונשְאלה שאלה.
אמרו:
תורה מבחוץ.
חזרה ונשאלה שאלה.
אמרו:
עקיבא מבחוץ.
פִּנו לו מקום.
בא וישב לפנֵי רגליו של ר' אליעזר.

מבחוץ / שלא רצה לפסוע
על ראשי התלמידים לילֵך ולישֵב
על מקומו. [פירוש מתנות כהונה]
ר' עקיבא [בן יוסף]
מאה 2. מתלמידי ר' אליעזר ור'
יהושע. בית מדרשו היה בבני
ברק. תמך במרד בר כוכבא. הוצא
להורג ע"י הרומאים. הדמות המרכזית 
ביצירת המשנה .
ר' אליעזר [בן הורקנוס /הגדול]
מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי .
מאה 1. מגדולי התנאים
עקיבא מבחוץ / שרשרת
החזרות על אותה תבנית מספרת
"לנו ש"הלכה" = "תורה" = "עקיבא.

[שבת ל' ע"ב]
 

 

- - -
כי הא דרבה,
מקמי דפתח להו לרבנן
אמר מילתא דבדיחותא ,
ובדחי רבנן.
לסוף יתיב באימתא
ופתח בשמעתא.

 

 

 

 

כפי שהיה אצל רבה

קודם שהתחיל [בדברי הלכה] לפני החכמים

אמר דבר של צחוק
והחכמים צחקו

אחר כך ישב באימה

והתחיל בהלכה.

רבה [בר נחמני ]
אמורא בבלי, מאה 2. ראש ישיבת
פומפדיתא. תלמידם של רב הונא
ורב יהודה.
ובדחי רבנן / נפתח
לבם מחמת השמחה [רש"י על אתר]
 ב"ב כ"ג ע"ב
שנינו :
ניפוּל שנמצא בתוך חמישים אמה 
הרי הוא של בעל השובך,
חוץ מחמישים אמה
הרי הוא של מוצְאו .
שאל ר' ירמיה :
רגלו אחת בתוך חמישים אמה ,
ורגלו אחת מחוץ לחמישים אמה, מהו- ?
ועל זה הוציאו את ר' ירמיה מבית המדרש.

 ניפול / "נפול [גוזל
צעיר שאינו מסוגל לעוף] הנמצא
בתוך חמשים אמה, הרי הוא שלבעל
השובך; חוץ מחמשים אמה – הרי הוא
שלמוצאו" [משנה בבא בתרא, פ"ב, מ"ו]

 

ר' ירמיה / אמורא א"י.
מאה 4. עלה מבבל. גדול בהלכה. בסוף
ימיו – ראש ישיבת טבריה.

 [ב"ב ט' ע"ב]

ששאל רב אחדבוי בן אמי את רב ששת

מאיפה לנו שהמצורע בימי נידויו מטמא אדם

[נשאו ונתנו זה עם זה בדיני נגעים] - - -

השיב לו [רב אחדבוי לרב ששת ] בבדיחות הדעת

חלשה דעתו של רב ששת

[מחמת עלבונו, שכך מדבר אליו תלמידו]

נשתתק רב אחדבוי בן אמי ונשתכחה ממנו תורתו

באה אמו [של רב ששת] ובכתה לפניו
צעקה וצעקה ו[רב ששת [לא נתן לבו אליה

ראה חזה זה [שדיים אלו] שינקת ממנו

ביקש עליו רחמים ונתרפא.


דבעא מיניה רב אֲחָדָבוֹי בר אַמִּי מרב ששת:
מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם?
אהדר ליה בבדיחותא
חלש דעתי דרב ששת
אישתיק ואיתיקר תלמודיה .
אתיא אימיה וקא בכיא קמיה
צווחה צווחה ולא אשגח בה
אמרה ליה: אמרה לו
חזי להני חדיי דמצית מינייהו
בעה [רב ששת] רחמי עליה ואיתסי .

 

 רב ששת / אמורא
בבלי. מאה 3. היה עיוור.
בקי גדול בחומר תנאי.
הפלפול לא היה חביב עליו.
רב אחדבוי בר אמי/
תלמידו של רב ששת.
ואיתסי / האם השימוש
במושג מתחום הרפואה אמור
ליצור אנלוגיה בין רב אחדבוי
בר אמי למצורע? גם הוא מתנדה
מתחום החכמים ושמא בימי נידויו
הללו הוא מטמא,לכאורה, את רב ששת.

[תענית כ"ג ע"א] 

 

אמר רבי יוחנן:
כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא
זה: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון
היינו כחלמים" [תהלים, קכ"ו, 1[.
אמר :
מי יכול לישון שבעים שנה בחלום?

יום אחד הלך בדרך, ראה איש אחד שהיה
נוטע חרוב.
אמר לו:

זה, כמה שנים הוא נותן פרי?
אמר לו:

עד שבעים שנה.

אמר לו:

האם אתה בטוח שתחיה שבעים שנה?

עולם זה מצאתיו נטוע בחרובים. כפי 
ששתלו אבותי לי – שותל אני לבני.
ישב, כרך את פתו, באה אליו שנה ונרדם. הקיף אותו
סלע, כיסה אותו מעין וישן שבעים שנה.

כשהתעורר ראה איש
אחד מלקט מן העץ.
אמר לו:

אתה הוא ששתלת את העץ?

אמר לו:

בן בנו אני.

אמר לו:

הסק מכך שישנתי שבעים שנה.
ראה את אתונו שהמליטה לו עיירים עיירים.

הלך לביתו. אמר:

האם חי בנו של חוני המעגל?

אמרו לו:

בנו איננו, בן בנו חי.

אמר להם:

אני חוני המעגל.
לא הימנוהו. לא האמינו לו.

הלך אל בית המדרש.

שמע את החכמים אומרים:
ברורה הלכה זו
כבזמנו של חוני המעגל, כשהיה נכנס לבית
המדרש, כל שאלה שהיתה לחכמים היה פותר להם.
אמר להם:

אני הוא.
ולא האמינו לו, ולא נתנו לו כבוד כפי
שהגיע לו. חלשה דעתו, התפלל לרחמים ומת.

 

 

אמר רבי יוחנן:
כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא
זה: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון
היינו כחלמים" [תהלים, קכ"ו, 1[.
אמר :
מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא?
יומא חד הוא אזל באורחא, חזייה
לההוא גברא דהוה נטע חרובא .
אמר ליה:
האי, עד כמה שנין טעין ?
אמר ליה :

.עד שבעין שנין.
אמר ליה :
פשיטא לך דחיית שבעין שנין ??
אמר ליה :
האי עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי
דשתלי לי אבהתי – שתלי נמי לבראי .
יתיב, קא כריך ריפתא, אתא ליה
שינתא, נים. אהדרא ליה משוניתא, איכסי
מעינא, ונים שבעין שנין.
כי קם חזייה לההוא גברא דהוא קא
מלקט מינייהו. אמר ליה:
את הוא דשתלתיה?
אמר ליה :
בר בריה אנא.
אמר ליה:
שמע מינה דניימי שבעין שנין.

חזא לחמרייה דאתיילידא ליה רמכי רמכי
אזל לביתיה.
אמר להו :
בריה דחוני המעגל מי קיים ?
אמרו ליה :
בריה ליתא, בר בריה איתא.
אמר להו :
אנא חוני המעגל.
לא הימנוהו.
אזל לבית המדרש.
שמעינהו לרבנן דקאמרי:

נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי
הוי עייל לבי מדרשא, כל קושיא דהוו להו
לרבנן הוה מפרק להו.

אמר להו :
אנא ניהו ולא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא
כדמבעי ליה. חלש דעתי, בעי רחמי ומית .

 

 

ר' יוחנן [בר נפחא] /
אמורא ארץ-ישראלי. מאה 3. מתלמידי
רבי. אותו צדיק / חוני
המעגל, שסיפור זה הוא חוליה
במערכת סיפורים אודותיו במסכת
תענית. מאה 2-1 לפה"ס. בן-זמנו
של ר' שמעון בן שטח.

"בשוב ה'..." / "פשט" אפשרי של הכתוב:
כשתתקיים שיבת ציון נשמח ונחוש
כאילו אנו בתוך חלום. חוני "מצטער"
על-פי דרשתו ולא על-פי הפשט. על-פי
דרשת חוני, כשאלהים עורר את שיבת
ציון "היינו כחולמים", כלומר, המשכנו
לישון ולא עלינו ארצה.

מי איכא דניים... / "כי כה אמר ה', כי לפי
מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם...להשיב

אתכם אל המקום הזה" [ירמיהו, כ"ט 10 ]
ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר"
ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כרש מלך
פרס..." [עזרא, א', 1]. יכול להיות
שדרשת חוני נסמכת
על "שיבת" = שבעת = שבעין .
...כמה שנין טעין /
החרוב נותן פרי 7-8 שנים אחר
נטיעתו, ומניב במשך כשבעים שנה
פשיטא לך... / הוא שואל על
סוף תקופת ההבשלה, כלומר, סוף
תנובתו השלמה של העץ המסויים .
שמע מינה / מסקנתו של חוני
נובעת הן מן העובדה שהמלקט הוא
נכדו של הנוטע והן ממידע ה"שבעים
שנה" שקיבל מן הנוטע עצמו.
רמכי רמכי / סימן פיסי
נוסף לחלוף הזמן

 [בבלי סנהדרין, י"א, ע"ב]
דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום .
שישב רבי והיה דורש
אמר :
מי שאכל שום יֵצא.
עמד רבי חייא ויצָא.
עמדו כולן ויצאו .
בשחר מצאוֹ רבי שמעון בְרב
[בנו של רבי יהודה הנשיא]
לרבי חייא .
אמר ליה:
אתה הוא שציערת לאבא ?
אמר לו:
לא תהֵא כזאת בישראל.
 רבי [יהודה הנשיא ] /
מאה 2. נשיא הסנהדרין. עורך
המשנה. דור שביעי להלל הזקן. בנו 
בכורו של הנשיא רבן שמעון בן גמליאל.
תושב בית שערים, ובשנותיו 
האחרונות – בציפורי.
ריח שום / "...לילי שבת...שעה
שדרך בני אדם לאכול שום" [משנה
נדרים, פ"ח, מ"ו ]
רבי חייא [רבה = הגדול ]/
מאה 2. נולד בבבל ועלה ארצה. חי בטבריה .
מחשובי תלמידיו של רבי ומקורבו. מיוצרי
התוספתא. רבי שמעון ברבי [בן רבי ]/
בנו הצעיר ותלמידו של רבי. ידידו של
ר' חייא, שותפו במסחר ובר-פלוגתיה בהלכה .
לא תהא / בבחינת לא יעלה על הדעת ,
כלומר: לא .
 [נזיר מ"ט, ע"ב - נ', ע"א]
תנו רבנן :
אחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי
יהודה לתלמידיו :
אל יכַּנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני
שקנְתְּרָנין הן ולא ללמוד תורה הן בָּאין
אלא לקפְּחֵני בהלָכות הן בָּאין .
דָחַק סומכוס ונכנס.
אמר להם:
כך שָׁנה לי רבי מאיר, על אֵלו טומאות 
הנזיר מגלֵּחַ, על המֵת ועל כְּזַית מן המת.
כעס רבי יהודה ואמר להן:
לא כך אמרתי לכם, אל יכנסו תלמידי רבי מאיר
לכאן מפני שקנְתְּרָנין הן. על כזית מן המת
מגלֵּח, על המת לֹא כל שֶׁכן .
אמר ר' יוסי :
יאמרו, מאיר שָׁכב, יהודה כעס, יוסי
שָׁתק, תורה מה תְהֵא עלֶיה?
 
 ר' מאיר /
מאה 2. תלמידו של ר' עקיבא .
אשתו: ברוריה. חולק בהלכה על
ר' יהודה בר' אלעאי, חברו אצל
ר' עקיבא.
ר' יהודה [בר' אלעאי ] /
תלמיד ר' עקיבא. מאושא. למד אצל
ר' טרפון בלוד. בין מוריו של ר'
יהודה הנשיא. מניח היסוד
לסיפרא, מדרש ההלכה על ספר
"ויקרא".
סומכוס [בר יוסף ] /
מאה 2. מתלמידי ר' מאיר .
הנזיר מגלח /
על אלו הטומאות הנזיר מגלח ?
"על המת, ועל כזית מן המת..." [משנה
נזיר, מפ"ז, מ"ב] ו"סתם משנה",
כלומר, אם לא נאמר אחרת, הרי היא
משמו של ר' מאיר
ר' יוסי [בן חלפתא] :
מאה 2. מתלמידי ר' עקיבא. מקורב
לנשיא רבן שמעון בן גמליאל. רבו
של ר' יהודה הנשיא. פעל
בציפורי. עסק בעיבוד עורות.

 ['שמחות, ח]
אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו של מת
וכשהיה ר' שמעון בנו של ר' עקיבא חולה
לא ביטל בית מדרשו אלא פקדוֹ ביד שלוּחו .
בא הראשון ואמר לו :
נטְען .
אמר להם :
שְאלו.
עד שבא השני ואמר לו :
הכביד.
החזירן לתלמוד תורה.
בא השלישי ואמר לו :
גוסס.
אמר להם :
שְאלו.
בא הרביעי ואמר לו :
השלים.
עמד וחלץ תפילין וקרע בגדיו ואמר להם :
אחינו ישראל שמעו
עד כאן היינו חייבים בתורה .
מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת.

 

 ר' עקיבא [בן יוסף ] /
מאה 2. מתלמידי ר' אליעזר ור' יהושע.
בית מדרשו היה בבני ברק. תמך במרד 
בר כוכבא. הוצא להורג ע"י הרומאים.
הדמות המרכזית ביצירת המשנה.
נטען, הכביד / המטפורה
עשויה להיות מתחום נשיאת המת: טענו
אותו על האלונקה ומשקלו הכביד עליה .
אמר להם / אפשר להבין את
התנהגותו של ר' עקיבא גם כהתעלמות
מוחלטת מן המציאות או, להפך, כמאבק
הרואי על חייו של בנו, שלימוד
התורה עשוי להצילם.
עמד וחלץ / משהפסיק ללמוד
תורה פועל ר' עקיבא על-פי הלכות
התורה: "מי שמתו מוטל לפניו
שעדיין לא נקבר] פטור מקריאת]
שמע, מן התפלה ומן התפלין" [משנה
[ברכות , פ"ג, מ"א]

 [מו"ק טז ע"ב]

 

זוטרא בר טוביה היה קורא במקרא באזניו

של רב יהודה.

כשהגיע לפסוק זה לו "ואלה דברי דוד האחרנים" [שמ"ב, כ"ג, 1] אמר:

שתק [רב יהודה] ולא ענה לו שום דבר.
חזר ואמר לו: "אחרונים" – משמע שיש גם ראשונים.

מה הם דברי דוד הראשונים"?
ענה לו [רב יהודה]: מה דעתך, מי שלא יודע פירוש הפסוק הזה אינו אדם גדול?
ידע [זוטרא בר טוביה] ש[רב יהודה] לקח את הדבר בדעתו.

נהג נזיפות בעצמו יום אחד.


זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה
דרב יהודה.

כי מטא להאי פסוקא "ואלה דברי דוד האחרנים" [שמ"ב, כ"ג, 1], אמר ליה: אחרונים – מכלל איכא ראשונים, ראשונים מאי נינהו ?
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי .
הדר אמר ליה:
אחרונים - מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא ?
אמר ליה:
מאי דעתך, דלא ידע פירושא דהאי קרא – לאו גברא רבה הוא? ידע דנקט מילתא בדעתיה.
נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.

 

זוטרא בר טוביה  /
אמורא בבלי. מאה 2. תלמידם של
רב ושל רב יהודה .
רב יהודה [בר יחזקאל ] /
אמורא בבלי. מאה 2. מייסד ישיבת
פומפדיתא. תלמידם של רב ושמואל.

 [חגיגה ג' ע"א]
- - -

והם אלה שני אילמים שחיו בשכונתו של רבי

בני בתו של רבי יוחנן בן גודגדא

ויש אומרים שהיו בני אחותו של רבי יוחנן
שכל אימת שרבי נכנס לבית המדרש

היו נכנסים ויושבים לפניו
ומנענעים בראשיהם ולוחשים בשפתיהם

והתפלל רבי עליהם ונרפאו.

ונמצא שלמדו הלכה וספרא, וספרי וכל
הלימוד.


והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי,
בני ברתיא דרבי יוחנן בן גודגדא ,
ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן ,
דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא
הוו עיילי ויתבי קמייהו ,
ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו .
ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו .
ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי
וכולא תלמודא.

 רבי [יהודה הנשיא ] /
מאה 2. נשיא הסנהדרין. עורך
המשנה. דור שביעי להלל הזקן .
בנו בכורו של הנשיא רבן שמעון 
בן גמליאל. תושב בית שערים,
ובשנותיו האחרונות – בציפורי.
רבי יוחנן בן גודגדא /
מאה 2. מפורסם בחסידותו. חבר לר'
יהושע בן חנניה. שני בניו
היו חרשים.
ר' יוחנן [בר נפחא ] /
אמורא ארץ-ישראלי. מאה 2. מתלמידי
רבי. הלכתא / משנה
ספרא / מדרש הלכה לספר
ויקרא ספרי / מדרשי
הלכה לספר במדבר ולספר דברים
תלמודא / כינוי כללי
לספרות ההילכתית של אותו
זמן [ה"תלמוד" במובן "גמרא"
עוד לא היה קיים בימי רבי
יהודה הנשיא]
 [קהלת רבה ז', ט"ו]
חמשה תלמידים היו לו לריב"ז .
כל זמן שהיה קַיים היו יושְבין לפניו.
כשנפטר הלכו ליבנה .
והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס
מקום מים יפים ונוֶה יפה .
המתין להם שיבואו אצלו ולא באו .
כיון שלא באו בִּקש לילֵך אצלם ולא
הניחתוּ אשתו .
אמרה :
מי צריך למי ?
א"ל: הן צריכין לי .
אמרה לו:
חמֶת העכברים מי דרכו לילֵך אצל מי ?
העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים ?
שָׁמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו .
מאחַר זמן באו אצלוֹ.
שאלו אותו:
פת חטִין או פת שעורים מי טָב
אוכלָה בלִפתן?
ולא ידע להשיבן.
 ריב"ז [רבן יוחנן בן זכאי ] /
המרכזי בתנאי דור 1. צעיר
תלמידי הלל. חי כעשר שנים לאחר
החורבן והיה בעל השפעה מכרעת
על עיצוב היהדות הבתר-מקדשית.
אלעזר בן ערך  /
דור 2 לתנאים. רבו ריב"ז העריך
אותו במיוחד בין תלמידיו
החשובים: ר' אליעזר בן הורקנוס ,
ר' יהושע בן חנניה, ר' יוסי הכהן
ור' שמעון בן נתנאל. מעט מאד מתורתו
מובא בספרות התנאית.
חמת / נאד; כלי קיבול.
הגירסה בילקוט שמעוני: הפת .
ומאידך, חמת עשויה להיות סמל לאשה :
תנא: אשה חמת מלא צואה ופיה מלא" 
דם והכל רצין אחריה" (שבת, קנ"ב,
ע"א) – ממש כריצתו אחרי אשתו של 
ר' אלעזר בן ערך.
פת חטין  /
המשנה במסכת נגעים (י"ג, ט ')
קובעת: "פת חטין, ולא פת שעורים ,
מֵסֵב ואוכלה בלפתן". כנראה ש"מי
טב" צ"ל "מסב". כשנכנסים לבית
מנוגע [ = טמא] מותר לשהות שם משך
זמן קצר כמידת זמנה של אכילת לחם
חיטה טבול ברוטב. החכמים בוחנים
אותו בחומר משנאי. הבית הנגוע
מסמל אולי את ביתו ה"נגוע" של
ר' אלעזר.
 [מו"ק י"ז, ע"א]

אותו תלמיד חכם שנפוצו אודותיו שמועות רעות.

אמר ר' יהודה:

מה לעשות? לנדותו – צריכים לו חכמים .
לא לנדותו – מתחלל שם שמים.

אמר לו לרבה בר בר חנה
כלום שמעת משהו בענין זה ?
אמר לו:

כך אמר ר' יוחנן
מה הוא שכתוב
"
כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו 
מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". [מלאכי, ב' 7[
אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו ואם
לאו אל יבקשו תורה מפיו .
נידהו רב יהודה.

אחרי זמן חלה רב יהודה.

באו חכמים לבקרו ובא הוא גם עמם.

כשראה אותו רב יהודה – חייך.

אמר לו [המנודה]:

לא די שנידית אותו איש [=אותי] אלא
אתה גם צוחק עלי?

אמר לו:

לא בשלך אני מחייך אלא שכשאלך לעולם הבא
תנוח דעתי שאפילו לאדם כמותך לא החנפתי.

מת רב יהודה.

בא [המנודה] לבית המדרש.
אמר להם [לחכמים]:
התירו אותי [מן הנידוי]
אמרו לו החכמים:
אין כאן אדם חשוב כרב יהודה להתירך [מנידויו]
אלא לך אל ר' יהודה נשיאה להתירך.
הלך אליו.
אמר לו [ר' יהודה נשיאה] לר' אמי:
צא ועיין בדינו ואם תמצא שצריך להתירו, התר אותו.
עיין ר' אמי בדינו, וסבר שיש להתירו.
עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר :
ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש
בנידויה שלש שנים, יהודה חברינו על אחת כמה וכמה .

אמר ר' זירא:

מה פירוש הדבר שזקן זה בא היום אל בית
המדרש, והרי כמה שנים לא בא, ומכאן יש להבין שלא
צריך להתירו [מן הנידוי].
לא התירו אותו.

יצא כשהוא בוכה והולך
באה צירעה ועקצה בידו ומת.
הכניסו אותו למערת [קבורה] חסידים ולא קיבלוהו.
הכניסו אותו למערת דיינים וקיבלוהו.




 

ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה .
א"ר יהודה :
היכי ליעביד? לשמתיה – צריכי ליה
רבנן. לא לשמתיה – קא מיתחיל שמא דשמיא .
א"ל לרבב"ח :
מידי שמי לך בהא?
א"ל :
הכי א"ר יוחנן :
מאי דכתיב :

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו 
מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". [מלאכי, ב' 7[
אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו ואם
לאו אל יבקשו תורה מפיו .
שמתיה רב יהודה
.
לסוף איחלש רב יהודה .
אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו .
כד חזייה רב יהודה חייך .
אמר ליה:
לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי
חייך בי?

א"ל:
לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא
עלמא הדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי
ליה.
נח נפשיה דרב יהודה..
אתא לבי מדרשא.
אמר להו:
שרו לי.
אמרו ליה רבנן:
גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך
אלא זיל לגביה דר' יהודה נשיאה דלישרי לך .
אזל לקמיה .
א"ל לר' אמי :
פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה .
עיין ר' אמי בדיניה, סבר למישרא ליה .
עיין ר' אמי בדינו, וסבר שיש להתירו
עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר :
ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש
בנידויה שלש שנים, יהודה חברינו על אחת כמה וכמה .
א"ר זירא :
מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי
מדרשא דהא כמה שני לא אתא, שמע מיניה לא
מיבעי למישרא ליה .
לא שרא ליה.
נפק כי קא בכי ואזיל.
אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב.
עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו .
עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו.

 צורבא מרבנן/
 מי שכביכול נצרב מאש החכמים.
רב יהודה [בר יחזקאל ] /
אמורא בבלי. מאה 2. מייסד ישיבת 
פומפדיתא. תלמידם של רב ושמואל.
רבה בר בר חנא / יליד בבל .
עלה ארצה, נדד בעולם וחזר לבבל.
היה מקור למסורות ארץ-ישראליות .
ר' יוחנן [בר נפחא ] /
אמורא ארץ-ישראלי .
מאה 2. מתלמידי רבי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


זיל לגביה / כלומר, לך לא"י .
ר' יהודה נשיאה / הנשיא 
ה-9 מבית הלל. מאה 3. נכדו של רבי.
דלישרי לך / "תני: מת אחד
ממנדיו, אין מתירין לו. אמר רבי 
יהושע בן לוי:... אבל אם יש שם נשיא,
הנשיא מתיר" [ירושלמי, מועד קטן,
פ"ג, ה"א; דף פ"א, עמוד ג ']
רב אמי / תלמידו של ר'
יוחנן. עמד בראש ישיבת טבריה.
מאה 2.

 ר' שמואל בר נחמני/
אמורא א"י. מאה 3. האריך ימים.
שפחה של בית רבי / דוגמא זו
מפורשת בהמשך הסוגיה. שפחתו
המלומדת של רבי יהודה הנשיא
הענישה אדם (שהכה את בנו הגדול )
בנידוי, והחכמים התירו אותו מן 
הנידוי רק אחרי שלוש שנים .
ר' זירא / אמורא א"י
בישיבת טבריה. מאה 3. עלה מבבל. תלמידו 
של רב יהודה בישיבת פומפדיתא .
שמע מיניה / ר' זירא לא
נסמך על התקדים שמביא ר' שמואל בר
נחמני אלא על עצם הופעתו הנדירה
של זה בבית המדרש.
מערתא דחסידיי /
מערת קבורה של מי שנהגו חסידות 
בחייהם, שלא כאותו צורבא מרבנן.
דייני / ראשי בית
דין [רש"י על אתר]

 

 


 

החסיד והשבת
אבא תחנה החסיד נכנס לעירו בערב שבת עם חשכה וחבילתו מונחת על כתפו.

מצא אדם אחד חולה שוכב בצד הדרך. אמר אותו אדם לאבא תחנה:
''רבי עשה עמי חסד והכנס אותי לעיר'' .
אמר לו החסיד:
"אם אניח את חבילתי ואקח אותך, איך אפרנס את בני ביתי ? אבל איך אוכל
להניח אותך שוכב כאן?"
מה עשה החסיד ? הכניס את החולה העירה ושב ולקח את חבילתו ונכנס לעיר
עם שקיעת השמש. התפלאו כל אנשי העיר:
'כך עושה אבא תחנה החסיד? ''
באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את השמש, שלא יהיה החסיד מחלל את
השבת.

 

(מתוך : ''לנו משלנו'' - אגדות חז''ל לילדים, לקטה ועבדה תקוה שריג, עמ'89)

 

 


 

פרה שומרת שבת
מעשה בחסיד עני שהיתה לו פרה אחת לחרוש בה. לאחר זמן לא נשאר לחסיד
כסף ומחר פרתו ללא יהודי. חרש בה הקונה ששת ימי החול. בשבת הוציא את
הפרה לחרוש. רבצה הפרה במקומה ולא רצתה לעבוד. היה האיש מכה אותה,
והיא אינה זזה ממקומה. ראה האיש כך, הלך אל אותו חסיד ואמר לו:
"בוא וקח את פרתך, ששה ימים עבדתי בה וביום השבת הוצאתי אותה
החוצה - ורבצה הפרה במקומה ולא רצתה לעשות שום עבודה בעולם, וכמה
שאני מכה אותה לא זזה ממקומה."
הבין אותה החסיד מפני מה אינה עובדת: שהיתה רגילה לנוח בשבת. אמר
החסיד לקונה:
''בוא ואקים אותה ואעשה שתחרוש''
כשהגיע החסיד לשדה , לחש באוזנה של הפרה:
"אי פרה, פרה! כשהיית אצלי, היית נחה בשבת; עכשיו שהייתי מוכרח למכור
אותך לאיש זה, בבקשה ממך, קומי ועשי רצון אדונך."
מיד קמה הפרה ורצתה לעבוד. אמר הקונה לחסיד:
"לא אתן לך ללכת עד שתאמר לי מה עשית לה ומה אמרת לה באזנה. אולי
כישפת אותה?"
סיפר לו החסיד מה אמר לפרה.

שמע הקונה ואמר בליבו:
"אם פרה זו, שאינה יודעת לדבר ואין לה שכל, יודעת לשמוע בקול אדונה, מה
אני שיש לי דעת ובינה - לא אכיר את חוקי אדוני?"
מיד הלך והתגיר ולמד תורה, ונקרא שמו בעברית רבי יוחנן בן תורתה.

 

(מתוך : ''לנו משלנו'' - אגדות חז''ל לילדים, לקטה ועבדה תקוה שריג, עמ' 90 )

 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 403 גולשים