דף הבית חגים ומועדים במעגל השנה חג האהבה ספרות, שירה והגות
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
ספרות, שירה והגות

אמנות האהבה / אריך פרום

יהודה עמיחי

איך דרקון אוהב / רחל חלפי

החיים שיש לך / יונה וולך

מאיר ויזלטיר

שנינו ביחד וכל אחד לחוד / יהודה עמיחי

למה מתחתן איש / מירון ח. אייזקסון

רחל

שובע / יותם ראובני

כי אהבה היא צורך / דרור פרץ בנאי


אריך פרום / מתוך: אומנות האהבה

הוצאת הדר, תל-אביב תשכ"ו

 

"העמוק בצרכיו של האדם הוא איפוא הצורך להתגבר על בדילותו,

להתיר עצמו מבית-האסורים של בדידותו." (19)

 

"האחדות המושגת בעבודה הפרודוקטיבית אינה בינאישית;

האחדות המושגת בהתמזגות אורגיאסטית היא חולפת;

האחדות המושגת על-ידי הקונפורמיות אינה אלא פסידו-אחדות. מכאן שאין אלו אלא תשובות חלקיות לבעית הקיום.

התשובה המלאה נעוצה בהשגת האחדות הבינאישית, בהתמזגות עם נפש שניה, ב א ה ב ה." (25)

 

"בניגוד לאחדות הסימביוטית, ה א ה ב ה  הבשלה היא אחדות בתנאי קיום שלמותו של האדם,

עצמיותו. האהבה היא כוח פעיל באדם; כוח הפורץ את המחיצות המבדילות בין האדם ובין זולתו,

המאחדו עם זולתו; האהבה מסייעת לו להתגבר על הרגשת בידודו ובדילותו,

אלא שהיא מניחה לו להיות הוא עצמו, לקיים את שלימותו. באהבה מוצא אתה את הפאראדוכס

של שתי נפשות שהיו לאחת ובכל זאת נשארו שתים." (27-8)

 

"האהבה היא פעילות, לא אפקט סביל; על דרך ההכללה היתרה נוכל לתאר את האופי

הפעיל של האהבה באמרנו כי בראש וראשונה האהבה נ ו ת נ ת, ולא מקבלת." (29)

 

"הנתינה היא הביטוי העליון לפוטנציה. בעצם מעשה הנתינה הריני חש את עצמתי, עשירותי, כוחי.

חוויה זו של חיוניות ופוטנציה מוגברת ממלאת אותי שמחה. אני חש את עצמי כשופע, מוציא, חי,

ועל כן כמלא שמחה. הנתינה משמחת יותר מן הקבלה, לא משום שחיסור היא, אלא משום שביסוד

מעשה הנתינה מונח ביטוי חיותי." (29)

 

"אדם מהו נותן לחברו? הוא נותן מעצמו, מן היקר ביותר אשר לו, הוא נותן מחייו.

אין משתמע מכאן בהכרח שהוא מקריב את חייו לטובת זולתו - אלא שהוא נותן לו חלק ממה שחי בקרבו;

הוא נותן לו משמחתו, מתשומת-לבו, מהבנתו, מאוצר-ידיעותיו, מבדיחותו, מתוגתו -

מכל הביטויים והגילויים של מה שחי בקרבו. בתתו בדרך זו מחייו, הריהו מעשיר את זולתו,

מגביר הרגשת-החיות של זולתו תוך שהוא מגביר הרגשת-חיותו שלו. אין הוא נותן כדי לקבל;

הנתינה עצמה שמחה גדולה היא. אבל בתתו, על כרחו בורא הוא משהו בזולתו,

ואשר הוא בורא מחזיר אורו אליו; במתן של אמת מקבל הוא על כרחו את שמוחזר אליו.

הנתינה משתמעת ממנה הפיכת הזולת לנותן, ושניהם שותפים לשמחה שהם שמחים במה שבראו.

במעשה המתן נולד משהו, והשנים הנוגעים בדבר אסירי-תודה הם על החיים הנולדים למען שניהם.

ביחוד לגבי האהבה משמעו של דבר הוא: האהבה היא כוח המוליד אהבה." (30-31)

 

"מעבר ליסוד הנתינה מתגלה האופי הפעיל של האהבה בעובדה שלעולם מקופלים

בה יסודות בסיסיים מסוימים, שמשותפים הם לכל צורות האהבה, והם:

ה ד א ג ה,  ה א ח ר י ו ת,  י ח ס -  ה כ ב ו ד  ו ה י ד י ע ה." (32)

 

"הצורך הבסיסי בהתמזגות עם נפש שניה, כדי לחרוג מכלא הבדילות,

קשור קשר הדוק בחפץ אנושי מיוחד, החפץ להכיר "סודו של אדם". - - -

האהבה היא דרך-הידיעה היחידה שבה משיג אני מבוקשי במעשה הזיווג. במעשה האהבה - - -

אני מוצא את עצמי, מגלה את עצמי, מגלה את שנינו, מגלה את האדם." (34-35)

 

"את הדרך היחידה לקניית הדעת השלמה נמצא בפועל האהבה:

פועל זה חורג אל מעבר לתחום המחשבה, אל מעבר לתחום המלים,

הריהו הצלילה הנועזת לתוך חוית הברית. ברם הדעת במחשבה, כלומר הדעת הפסיכולוגית,

היא תנאי הכרחי לקניית הדעת השלמה בפועל האהבה. מן ההכרח שאדע את הנפש האחרת

 ואת עצמי ידיעה אובייקטיבית, כדי שאוכל לראות את ממשותה, כלומר להתגבר על האשליות,

על תמונתה המעוקמת שעיצבתי לי באורח בלתי-ראציונאלי. רק בדעתי אדם ידיעה אוביקטיבית,

אוכל לדעתו בתמצית מהותו היסודית, בפועל האהבה." (36)

 

"הדאגה, האחריות, יחס-הכבוד והדעת תלויים זה בזה תלות-גומלין.

הם תסמונת של התיחסויות שאתה מוצאה באדם הבוגר; כלומר,

באדם המפתח את כוחותיו שלו בדרך פרודוקטיבית, אדם שאינו רוצה לזכות

אלא במה שטרח עליו, שזנח את חלומותיו הנרקיסיים על דעת חובקת כל ויכולת חובקת כל,

שסיגל לו ענוה המיוסדת על העוצמה הפנימית שרק הפעילות היוצרת האמיתית בכוחה להקנותה לו." (37)

 

"אילו היתה חווית ההתקרבות לנפש השניה עמוקה יותר,

אילו יכולת לחוש את כל רבצדדיות אישיותה, לא היתה הנפש השניה לעולם מוכרת כל כך -

ואותו מעשה-פלא, ההתגברות על המחיצות, היה מתרחש כל יום מחדש." (54)

 

"האהבה למישהו איננה הרגשה בלבד - היא הכרעה, חריצת משפט, הבטחה." (57)

 

"מן הרעיון המובע בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" משתמע כי יחס הכבוד למכלול אישיותי וליחודי,

 האהבה וההבנה כלפי עצמי, אין להפרידם מיחס-הכבוד והאהבה וההבנה כלפי פרט אחר.

האהבה לעצמי קשורה לבלי הפרד באהבה לכל בריה אחרת. - - - אם אדם מסוגל לאהבה פרודוקטיבית,

הריהו אוהב גם את עצמו; אם בכוחו לאהוב  ר ק  אחרים, אין בכוחו לאהוב כלל." (59-60)

 

"מן הראוי לציין כאן עוד משגה רווח אחד: את האשליה כי האהבה משמעה העדר כל ניגוד.

ממש כשם שהבריות סבורים שיש להימנע מצער ומיגון בכל המסיבות, כך סבורים הם

שהאהבה משמעה העדר כל ניגוד. - - - קונפליקטים ממשיים בין שני בני-אדם,

אותם שאינם משמשים לחיפוי או להעברה, אלא מתרחשים בעומקה של המציאות

הפנימית שאליה הם משתייכים, אינם הרסניים. הם מביאים לידי הבהרה,

הם מחוללים קאטארזיס ששתי הנפשות נשכרות ממנו, מוסיפות דעת ועצמה. - - -
אהבה לא תיתכן אלא אם שני בני-אדם באים במגע זה עם זה מתוך מרכז הוויתם,

כלומר אם כל אחד מהם חי את עצמו מתוך מרכז הוויתו. ב"חוויה מרכזית" זו בלבד נמצא ממשות אנושית,

כאן בלבד נמצא חיות, כאן בלבד נמצא בסיס לאהבה. האהבה, הנחוית בדרך זו,

היא אתגר מתמיד; אין היא מקלט-נופש, אלא תנועה, צמיחה, פעולה בצוותא;

בין ששוררים הרמוניה או ניגודים, שמחה או עצב, חזיונות אלה משניים הם לעומת העובדה היסודית

ששני אנשים חיים זה את זה מתוך שרשי הוויתם, שהם מאוחדים זה עם זה

משום שכל אחד מהם מאוחד עם עצמו, תחת לברוח מעצמו. יש רק הוכחה אחת לקיומה

של אהבה: עומק היחסים, וחיותו ועצמתו של כל אחד מבני הזוג; אלה הם הפירות שעל פיהם האהבה ניכרת." (94-95)

 

"התנאי העיקרי לאהבה הוא  ה ה ת ג ב ר ו ת   ע ל   ה נ ר ק י ס י ו ת  שלנו. - - -

הקוטב המנוגד לנרקיסיות הוא האובייקטיביות; זוהי הסגולה לראות

בני-אדם ודברים  כ מ ו  ש ה ם, באורח אובייקטיבי, והכושר להפריד בין תמונה

א ו ב י י ק ט י ב י ת זו לבין תמונה הנוצרת על-ידי משאלותיך ופחדיך." (107)

 

"כושר המחשבה האובייקטיבית נתון ל ש כ ל; הלך-הנפש המתאים הצמוד לשכל הוא ה ע נ ו ה.

אדם יכול להיות אובייקטיבי, להשתמש בשכלו שלו, רק אם הגיע לכלל הלך-נפש של ענווה,

אם התנער מחלומות הדעת החובקת-כל והיכולת החובקת-כל ששוגה בהם האדם בילדותו." (109)

 

"כושר האהבה - - - תלוי בכשרנו לגדול, לפתח אוריינטציה פרודוקטיבית ביחסנו לעולם ולעצמנו.

תהליך זה של התנערות, של לידה, של יקיצה, מחייב תכונה אחת כתנאי הכרחי: א מ ו נ ה.

טיפוח אמנות האהבה מחייב טיפוח אמונה." (109)

 

"כדי שנוכל להאמין, מן ההכרח שיהיה בנו  א ו מ ץ - ל ב, שנהיה מסוגלים לסיכון,

נכונים אף לצער ולאכזבה." (113)

 

"בשעה שאנו מפחדים ביודעים שמא אין אנו זוכים באהבה, הפחד האמיתי,

אך גם בלתי-מודע בדרך כלל, הוא כאן הפחד לאהוב." (114)

 

 


 

  יהודה עמיחי, מתוך "שירים"

 

בֹּקֶר עַכְשָׁו וְהִנֵּה אַתְּ לֵאָה, אֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל.

לֹא לָבָן רִמָּה אוֹתִי בְּחֹשֶׁךְ הַלֵּיל.

זֶה תָּמִיד כָּךְ יִהְיֶה.

זוֹ דֶּרֶךְ תֵּבֵל:עַכְשָׁו אַתְּ לֵאָה וְאֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל

 

 


 

 

אֵיךְ דְּרָקוֹן אוֹהֵב (פזמון רֶגֵאיי) / רחל חלפי

אֵיךְ דְּרָקוֹן אוֹהֵב?

נוֹשֵׁף סִילוֹנִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁל אֵשׁ?

טָס עוֹד יוֹתֵר גָּבֹהַּ בַּשָּׁמַיִם?

מַכֶּה בִּזְנָבוֹ בְּתֶדֶר עֲוִיתִי?

אוֹ שֶׁמָּא מְכַשְׁכֵּשׁ הוּא בִּזְנָבוֹ הַמְבֻיָּת לְפֶתַע

כְּמוֹ כְּלַבְלָב מְאֹהָב?

מַה דְּרָקוֹן חוֹשֵׁב כְּשֶׁהוּא אוֹהֵב?

"אֲנִי צִפּוֹר שְׁבִירָה"?

אוֹ שֶׁמָּא: "אֲנִי אֶהְיֶה הַטּוֹב שֶׁבַּבְּעָלִים"

?אֵיךְ אוֹהֶבֶת דְּרָקוֹנִית?   

הַאִם הִיא מוּכָנָה לְפֶתַע

לִהְיוֹת מֻשֶּׁלֶת

עֵירֻמָּה

מִשִּׁרְיוֹנָהּ הַקַּשְׂקַשִּׂי וְהָאַבִּיר?   

מִכִּידוֹנֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר חוֹרְכִים אֲוִיר?

מִשִּׁנֶּיהָ הַפּוֹלְחוֹת עוֹלָם?

הַאִם הִיא מַרְגִּישָׁה: "אֲנִי אַדְוָה קְטַנָּה צְלוּלָה שֶׁל מַיִם

הַנּוֹשְׁקִים לַסֶּלַע"?

הַאִם כָּל שֶׁהִיא רוֹצָה זֶה לַהֲפֹךְ לְאַיָּלָה

תְּמִימָה וַחֲמִימָה    שֶׁהוּא טָרוֹף יִטְרֹף בָּהּ?

אֵיךְ דְּרָקוֹן אוֹהֵב?אוּלַי הוּא חוֹשֵׁב:

אֲנִי דְרָקוֹן וַאֲנִי פָּשׁוּט אוֹהֵב וְאוּלַי אֲפִלּוּ:

אֲנִי דְרָקוֹן,

מַשְׁמָע אֲנִי אוֹהֵב

 

 


 

 

הַחַיִּים שֶׁיֵּש לְךָ / יונה וולך

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ

הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ

הַבֵּט אָחוֹרָה

בַּהֲבָנָה

מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית

הַבְּרִיאָהבְּ

רָא אֶת עַצְמְךָ

זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר

הַיָּחִיד

שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא

כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ

גַּלֵּה אוֹתוֹ

הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה

הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ

כְּעַל שִׁעוּר רַע

עַל מַה שֶּׁהָיָה

כְּעַל עֹנֶשׁ

הַרְחָקָה

עֲמִידָה בַּפִּנָּה

נוֹקְאַאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן

תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא

כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

 

 


 

מאיר ויזלטיר

קַוִּים לִדְמוּת אַהֲבָתָהּ

מְשֻׂרְטָטִים עַל בְּשָׂרִי 

מְשֻׂרְטָטִים עַל בְּשָׂרָהּ

קַוִּים לִדְמוּת אַהֲבָתִי

 

 


 

 

שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד / יהודה עמיחי

"שניהם ביחד וכל אחד לחוד"...(מתוך חוזה שכירות)

 

יַלְדָּה שֶׁלִּי, עוֹד קַיִץ עָבַר

וְאָבִי לֹא בָּא לַלּוּנָה-פַּרְק.

הַנַּדְנֵדוֹת מוֹסִיפוֹת לָנוּד.

שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד.

אֹפֶק הַיָּם מְאַבֵּד סְפִינוֹתָיו -

קָשֶׁה לִשְׁמֹר עַל מַשֶּׁהוּ עַכְשָׁו.

מֵאֲחוֹרֵי הָהָר חִכּוּ הַלּוֹחֲמִים.

כַּמָּה זְקוּקִים אָנוּ לְרַחֲמִים.

שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד.

יָרֵחַ מְנַסֵּר אֶת הֶעָבִים לִשְׁנַיִם -

בּוֹאִי וְנֵצֵא לְאַהֲבַת בֵּינַיִם.

רַק שְׁנֵינוּ נֹאהַב לִפְנֵי הַמַּחֲנוֹת.

אוּלַי אֶפְשָׁר עוֹד הַכֹּל לְשַׁנּוֹת.

שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד.

אַהֲבָתִי הָפְכָה אוֹתִי כַּנִּרְאֶה

כְּיָם מָלוּחַ לְטִפּוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל יוֹרֶה;

אֲנִי מוּבָא אֵלַיִךְ לְאַט וְנוֹפֵל.

קַבְּלִינִי. אֵין לָנוּ מַלְאָךְ גּוֹאֵל.

כִּי שְׁנֵינוּ בְּיַחַד. כָּל אֶחָד לְחוּד.

 

 


 

 

 לְמה מתחתן איש / מירון ח. איזקסון

לְמַה מִּתְחַתֵּן אִישׁ,

אוּלַי לְשָׁעוֹת בָּהֶן

אָדָם מִסְתַּיֵּם וְאֵין,

נֶעֱזָב מֵאָבִיו,

מֵתָה אִמּוֹ אוֹ בְּנוֹ

הִשְׁתַּתֵּק מֵרָחוֹק.

וְאוּלַי דַּוְקָא לְשָׁעוֹת רְגִילוֹת

בָּהֶן הַמִּלִּים קְבוּעוֹת,

כְּמוֹ שֻׁלְחָן שֶׁמְּבַקְשִׁים

אוֹ מַהֲלָךְ מְנַצֵּחַ שֶׁל יֶלֶד.

לְמָה אִישׁ מֵבִיא אֶת פָּנָיו,

אֶת הָעֶצֶם שֶׁפַּעַם הִיא אַף

וּפַעַם פְּתוּחָה

וְיוֹצְאִים מֵהָעַיִן

הַרְבֵּה קַוִּים אֲחֵרִים,

 לוֹמַר בְּבֵית אִשְׁתּוֹ

הֲרֵינִי חָדָשׁ

הִנְנִי שָׁקֵט וְשָׂמֵחַ.

 

 


 

 

רחל

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ -

עָצְבּוֹ הַשָּׁקֵט,

צְחוֹקוֹ הַמֵּאִיר,

הָרֹךְ הַבָּרוּךְ הָרוֹעֵף מִמֶּךָ,

הָרוֹפֵא לְלִבִּי כְּמֶרְחַב הַנִּיר -

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ,

הִנֵּה אֶקַּח וְצָרַרְתִּי בַּשִּׁיר...

 

 


 

 

שׂבַע / יותם ראובני

לֹא תּוּכַל לֶאֱכֹל אֶת כָּל

הַלֶּחֶם שֶׁבָּעוֹלָם וְזֶה מִפְּנֵי

שֶׁתַּגִּיעַ לְשׂבַע.

וְלֹא תּוּכַל לִשְׁתּוֹת אֶת כָּל הַיַּיִן

שֶׁבָּעוֹלָם מֵאוֹתָהּ סִבָּה.

גַּם הַדְּאָגָה, לְמָשָׁל,

חוֹלֶפֶת וְכֵן הָאֵיבָה. כָּל

מִלְחָמָה נִגְמֶרֶת.

אֲבָל לֹא זֶה הַדִּין בַּ

צֹּרֶךְ בְּאַהֲבָה,

שֶׁאֵינֶנּוּ נִרְגָּע אַף פַּעַם

אֵינֶנּוּ נִרְגָּע.

 

 


 

כי אהבה היא צורך / פרץ-דרור בנאי 

כִּי אַהֲבָה הִיא צֹרֶךְ

וצֹרֶךְ הוּא כְּאֵב

רַבּוֹת הֵן הַפְּעָמִים שֶׁכָּאַבְנוּ

וְרַבּוֹת הֵן עוֹד יוֹתֵר

הַפְּעָמִים שֶׁנּוֹתַרְנוּ חֲצוּיִים מִשּׁוּם שֶׁ -

בְּמִרְכֶּבֶת הָאַהֲבָה הַשְּׁנַיִם הֵם אֶחַדו ְ

אֶחָד לְבַדּוֹ הוּא רַק חֵצִי

כְּכָל שֶׁרוּחֵךְ הִשְׁלִים אֶת רוּחִי

לְמַשַּׁק מַחֲצִיתוֹ

הִשְׁתּוֹקֵק עֲפָרִיכָּךְ שֶׁעַל כָּל לַיְלָה

שֶׁבֵּינֵינוּ עָבַר שַׁחַר שָׁב וְהִפְצִיעַ

וְלֵב

אֲשֶׁר בַּיֹּפִי עוֹד נִפְקַח

אֵינֶנּוּ שְׁרִיר בִּלְבַד

מַצָּעוֹ כְּתַכְלִית עוֹלָם יִרְחַב

 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 145 גולשים