דף הבית מעגל החיים בר/בת מצווה מן המקורות
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
מן המקורות

טכס "בר-מצוה" בשבת בימי הביניים
[מתוך: "על סף הנעורים", ספר לב-מצוה, ערוך בידי א. רוזנצוויג, א. אשמן
ב. אביבי, מצוייר בידי נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב, 1943]


בשבת הסמוכה אחר שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד רוב בני בר-מצוה המה החזנים לקרוא
הסידרא / פרשת השבוע בציבור, ומתחילין "ויעזור ויגן" בניגון יפה... ויש נערים
בר מצווה שקולם ערב ובקיאים להתפלל בציבור ומתפללים בכניסת שבת "ברכו" ושחרית
ומוסף, את כולם או איזו תפילה שיוכלו... והאב מלביש את בנו לבר-מצווה מלבושים חדשים
ונאים, ומלבישן בכניסת השבת. ובמנחה בשבת עושה לו סעודה, ואין השמש קורא לסעודה
ההיא, רק שעה אחת קודם מנחה הנער בר-מצווה קורא את הקרואים למצווה... ואומר לכל אחד
שיסעד עמו הסעודה השלישית של סעודת בר-המצווה.

[מתוך ספר המנהגים דק"ק וירמיזא]




יצחק ריבקינד, "לאות ולזכרון", תולדות בר המצווה / ניו יורק / 1942
זה מאות בשנים מתרקם ביהדות חג משפחתי, חג דתי וחינוכי כ"בר מצוה". הוא התגבש
במרוצת הזמן על יסודותיו העיקריים וקיבל צביון כלל-ישראלי. כמו בכל חג נוספים ,
בשכבת-הדורות, טקסים וסדרים, מנהגים והוויות שונות. כך גם חג בר-מצוה לובש צורה
ופושט צורה בין שבטי ישראל בתפוצותיהם. קבוץ ומנהגיו, ישוב וטקסיו, גליל וסדר
שמחתו. לכל זרם וכוון ביהדות, מפלגה ומעמד באומה חלק בהתהוותו והתגבשותו.
עובדה מאומתת היא שכי הרבה ציורי-חיים והוי מן הדורות הקודמים לא שרדו לנו. אין זכר
לחג זה ביהדות הספרדית הקדומה. גם ביהדות האיטלקית העתיקה אין רשומו ניכר. מה שיש
בקבלה הוא מן הדורות המאוחרים. מן החומר שבידינו עקבות החג מתגלים באיטליה העליונה, מקום מושבותיהם של יהודי אשכנז. לפי השערת ד"ר ישעיהו זנה לא הושרש חג בר-המצוה בתקופה קדומה ביהדות האיטלקית העיקרית. היהדות האשכנזית היא אם למסורת-החג הזה באיטליה. ממנה ובהשפעתה קבלה את בר-המצוה במאות האחרונות, בהויתה הדתית, בחייה התרבותיים, החנוכיים והחברתיים.
אשכנז, פולין וליטא קבלו וטפחו את החג הזה, ביניהן הושרש ונתפשט. בכל זאת אין די חומר גם מארצות אלה. אין הרבה מקורות ספרותיים מחג בר-מצוה כמו מחגים משפחתיים אחרים, ברית-מילה, ארוסין ונישואין.

 




מארוקו (תחילת המאה ה-19 ):
[מאמר עברי ממארוקו, נתפרסם ב 1839 בתירגום לגרמנית]:

 


חג בר המצוה חל כאשר הנער הוא בן י"ב שנה ויום אחד. בהגיעו לשנה הי"ב אביו או רבו מלמדו
סוגיא תלמודית באמת המסכתות חולין, מנחות, כתובות, עם המפרשים רש"י, תוספות, מהרש"א
ועוד, לפי כשרונותיו ותפיסתו של הנער. לילה לילה הוא משנן את השעור, עד שהוא יודעו על
בוריו ובעל פה.
כיון שהנער עבר את גיל הי"ב, בוחנים אותו החכמים בחינה חמורה וממושכה וביום הרביעי
עורכים סעודה, שאליה מוזמנים הרבנים, ראשי בתי הכנסיות, ידידם וקרובים.
ביום החמישי מתפללים שחרית בבית הבר מצוה. ראש הרבנים מניח עליו תפלה של יד ואביו תפלה
של ראש, בלוית שירה במקהלה. בר המצוה לוקח בדמים את המצות. מקודם עולים לתורה כהן ולוי
ואחריהם – בר המצוה.
בראש חודש עולה הבר מצוה רביעי, בין "אשרי" ו"בא לציון" דורש הבר מצוה את דרשתו. דממה
כבדה משתלטת ושוררת בין הנאספים, מפני שהדרשה מובנת גם לנשים, בהיותו מתרגם את דבריו
בלשון הערבית. החכמים מתפלפלים אתו. כתום הדרשה, הקרואים עונים בברכה לעומתו: "חזק וברוך תהיה יגדיל תורה ויאדיר!"
הבר מצוה עוזב את דוכנו, ניגש לכל אחד עם תיק התפילין בידו, מברכו בהושטת יד והללו
מקריבים לו דורונות. אחרי כן הוא ניגש אל הנשים לקבלך מהן תשורות. גם ההורים מעניקים לו אז
ביד רחבה. המתנות האלה שקיבל, הוא מוסר לרבו.
אחרי ארוחת-הבוקר עוזבים האורחים ולפנות ערב הם חוזרים ושבים. בשבת הסמוכה קורא הבר
מצוה את ההפטרה. כאשר עולה לתורה משוררים לכבוד הבר מצוה פיוט לר' דוד בן חסין.




בין הספרדים
א. [א....מ. לונץ, מנהגי אחינו באה"ק בדת וחיי העם, תרמ"ב, 1882] :

 
המנהג אצל הספרדים כי הנערים יחלו להניח תפילין שנה (או שנתיים אם הוא יתום) קודם מלאת להם שנת השלש עשרה ואז יעשו הוריהם סעודה לכל קרוביהם ויודעיהם, ואם הנער הוא בעל שכל ידרוש דרשה מענין היום ושמחה גדולה ישמו ביום ההוא. ובהיותו בן שלש עשרה שנה אז רק אלה
אשר ברכם ה' בעושר יעשו שמחה שנית.

 

ב. [מתוך אברהם אלמליח, מחיי הספרדים, השילוח, כרך כ"ד, תרע"א 1911]:

 
הנער שהגיע ל"בר מצוה" חייב לשאת בכל היום ההוא מבוקר עד ערב, בבית ובחוץ, את הטלית
והתפילין. בחג משפחה זה הרשות ביד בר-מצוה, להזמין את כל "ידידיו", ילךדים בני עשר
ושתים עשרה שנה, לסעודת-זוללות, שבה שותים עד לשכרה. וביום השבת נושא "הבר מצוה"
את ספר התורה בבית הכנסת, מקיף את התבה בלוית חברת ילדים בני גילו, שמקשקשים את
אצבעותיהם.




שלום עליכם / דרשה של "בר-מצוה"
[מתוך: "על סף הנעורים", ספר לב-מצוה, ערוך בידי א. רוזנצוויג, א. אשמן
1943 ,ב. אביבי, מצוייר בידי נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב]

 

 

חג גדול ונהדר היה היום ההוא, יום חגיגת הבר-מצוה בבית נחום רבינוביץ. בעבודת החג הזה
ובהכנתו עסקו ידים הרבה, והמנצחת על כל העבודה היתה האם הזקנה מינדי, שלבשה ביום ההוא
את בגדי יום-טוב החמודים אשר אתה בארגז וחבשה לראשה את הצניף היקר אשר לה ונהגה ממשלתה ביד רמה, כשליט עליון, שהכל מצווים ועומדים לעשות פקודתו. בלעדיה לא הרים איש את ידו ואת רגלו, ועל-פיה נחתכו כל העניינים ונפתרו כל השאלות: את מי מאנשי העיר יזמינו לסעודה ואת

מי מהקרואים יושיבו בראש, אילו קערות יגישו לשולחן בתחילה ואילו לבסוף, אילו מאכלים יאכלו
ואילו משקאות ישתו. ובשעת-מעשה באה בריב עם כל בני הבית, בכולם שלחה גערתה, ואפילו את
פני בר-המצווה בכבודו ובעצמו לא נשאה בשעת-חירום וגערה בו בנזיפה, כי במקום שיושבים
אנשים ישתדל להיות איש: לא ישוך את צפרניו, לא יצחק ולא יצחיק את האחרים – בקצור, לא
יהיה נער שובב, ההולך אחרי שרירות לבו.
מלבד הקהל הרב, שנקרא לבית נחום רבינוביץ מבית-הכנסת, תיכף לאחר התפלה, התאספו
ובאו כל בני-המשפחה: הדודה חנה ובניה, הדוד פיני ובניו ושאר הקרובים והידידים. בין
הבאים, כמובן מאליו, היה אף המלמד רב משה-דוד, לבוש קפוטת השבת הרחבה וכובע של פלוסין
מדולדל, שניטל צבעו ממנו, על ראשו.
הנה הגיעה השעה, שעת הבחינה הגדולה, בר-המצוה צריך היה לעלות על השלחן ולהתחיל
בדרשתו – והמלמד רב משה-דוד נתעורר פתאום ונתרגש: גבו הכפוף נתמתח ונתישר, גבות
עיניו השחורות והעבותות נזדקפו ועיניו החדות ננעצו ודבקו בפני תלמידו. בוהן ידו
חתרה כמאליה חתירה אחת באויר מלמטה למעלה, כמקל זה ביד המנצח בנגינות, - והאות ניתן

לבר-המצוה להתחיל בדרשה.
והתלמיד, בר-המצוה הנפעם והנרגש, כשעלה על השלחן ועמד מעל לראשי המסובים וראה את עיניהם, התלויות אליו ומחכות לאמרי-פיו, כמעט נפל על פניו מגודל הפחד. עיניו חשכו, ברכיו פקו, לשונו יבשה ודבקה אל חכו וכל חושיו נתבלבלו. דומה היה כמהלך על גבי הקרח. עוד מעט יבקע

הקרח מתחת רגליו – והוא וכל הקהל עמו ירדו תהומות. ואולם רק רגע אחד ארכה מבוכתו זאת. ברגע השני, למראה מבטי עיניו של רבו וחתירת בוהן ידו, התחזק ורוחו שב אליו. וכיון שפתח בדרשה, מיד פגה חרדת לבו ואימת-הצבור לא בעתתו עוד. מוחו נעשה צלול, קולו הלך וחזק, והוא גופו היה כהולך לבטח דרכו, כפוסע על פני גשר של ברזל. מרגע לרגע התלהב יותר, עד כי הרגיש חום נפלא בכל אבריו, מין מתיקות נעימה, אשר כמוה לא הרגיש מעולם, והדרשה שטפה מפיו למישרים, כשמן הטוב השוטף מפי הצלוחית...
ואף-על-פי שכל אותה השעה, אשר עמד בר-המצוה על השלחן וסובב אצבעו באויר אחרי בוהן ידו
של רבו, היו כל חושיו נתונים לדרשה, בכל זאת לא גרע עיניו גם מן המסובים, היושבים מסביב
ומקשיבים לדבריו, התבונן אליהם מדי פעם בפעם וראה את עיניהם ואת הסבר פניהם עם כל
תנועותיהם והעויותיהם, דבר לא נעלם מעיניו.
את כל המסובים ואת כל תנועותיהם ואת העויות פניהם ראה בר-המצוה. ואפילו את פני חבריו 
ראה – אלה הנערים הפוחזים, אשר מתחילה נתכונו להצחיקו ברמיזות עינים ולהטותו מן הדרך,
ואחר-כך עמדו כולם בלי-נוע, פוערים פיהם, מחרישים ומשתאים ומקנאים בו.
ראה בר-המצוה. הנה נתקלו עיניו בפני אביו הקורנים. ניכר היה, כי אין אדם מאושר בעולם
יותר ממנו. קומתו נזדקפה, ראשו הורם, שפתיו נעו אחרי תנועות שפתיו של בנו הדורש, פניו
הבהיקו ורחצו בעדנים ועיניו הציצו פעם על הקהל, פעם על אחיו פיני, פעם על הרב משה-דוד ופעם
על אם בר-המצוה.
והאם, חיה-אסתר הקטנה? זו עמדה בענוה ובדרך-ארץ מרחוק, במקום ששאר הנשים עומדות, חבושה במטפחת המשי של שבת, כולה נרגשה ונפעמה, נאנחה בחשאי, מפרקת את אצבעותיה בבת-אחת, ושני אגלי דמעה, כשני פנינים מזהירים, ירדו מעל לחייה והתנוצצו באור השמש על פניה המאושרים.

 

 


 

ביאליק / ל"בר-מצוה"
הקדשה רשומה בספר שירי ח. נ. ביאליק, שניתן מידי המשורר ליונה רבניצקי כמתנת "בר-מצוה"
[מתוך: "על סף הנעורים", ספר לב-מצוה, ערוך בידי א. רוזנצוויג, א. אשמן
ב. אביבי, מצוייר בידי נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב, 1943]


יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי נְבִיא-יָהּ
בָּרַח מִפְּנֵי אֵל וַיֵּרֶד יָפוֹ,
וְיוֹנָה "בַּר-הַמִּצְוָה" בֶּן אֵלִיָּה,
נַעַר קָטֹן מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל,
שָׁכֵן קָרוֹב לְיָפוֹ וְיוֹשֵב תֵּל-אָבִיב,
עוֹזֵב הַיּוֹם כְּנַף בִּגְדּוֹ וְאָבִיו
וּבוֹרֵחַ לַחֲסוֹת בְּצֵל הָאֵל
וְלִמְצֹא לוֹ סֵתֶר תַּחַת כְּנָפוֹ
וְלָשִׂים צַוָּארוֹ בְּעֹל דְּבָרוֹ.


שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 238 גולשים