דף הבית חגים ומועדים במעגל השנה סוכות מנהגי החג
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
מנהגי החג

 

א-ב מנהגים לחג

סוכות בתנ"ך

ארבעת המינים

ארבעת המינים וארץ ישראל

בניית הסוכה

אושפיזין

תפילה לגשם

שמחת תורה

חג המים ברמת יוחנן

ס'ו'כ'ה' = סומך ועוזר לכל הנזקקים


 

א-ב מנהגים לחג

א – ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס, וערבה. ארבעה סוגים של צמחי ארץ ישראל,

       ומצווה להחזיק בהם ולברך עליהם בכל אחד משבעת ימי סוכות, חוץ משבת; ראו: ספר ויקרא כג:40.

א – אושפיזין: מנהג קבלי של "אירוח" שבעה מאבות האומה בסוכה.

       לכל יום יש את האורח שלו: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, ודוד.

א – אתרוג: הנחשב ביותר מארבעת המינים, ולכן מקפידים מאד על הידורו בצבע ובצורה.

א – אסרו חג: היום שאחרי כל אחד משלושת הרגלים, על שם מדרש חכמים לתהילים קיח:27

       "אסרו חג בעבותים", ונקרא כך משום שיום זה הוא קשור/"אסור" לחג.

 

ב – בכורים: אמנם חג השבועות הוא תחילת עונת הבכורים,

       אך בפועל את רוב ביכורי הפירות היו מביאים לירושלים בזמן העליה לרגל של 

       סוכות ומותר היה להביאם עד חנוכה.

 

ג – גשם: ביום השמיני, הרי הוא "שמיני עצרת", מתחילים להתפלל על גשמים

      שירדו בעונתם בארץ ישראל.

ג – גויאבה: אחד מהפירות שמאפיינים את החג, עם ריחו החריף והמיוחד.

ג - גדיד: קטיף התמרים, שנמצא בעצומו בחודש תשרי.

 

ד – דפנות הסוכה: צריכים לפחות שלש דפנות, והם יכולים להיות מכל חומר;

       אם הסוכה צמודה לבית אז גם קיר הבית נחשב לאחד הדפנות.

ד – דגל התורה: בשמחת תורה בעת ההקפות מחזיקים הילדים הקטנים בדגלים, סמל לדגל התורה.

ד – דין: יש מסורת שגמר גזר הדין של יום כיפור מוכרז בשמים ביום הושענא רבה.

 

ה – הדס: אחד מארבעת המינים, נוהגים שיהיו "משולשים",

      כלומר ענפים בהם שלושת העלים שבכל שכבה יוצאים מאותה נקודה.

ה – הושענא רבה: היום השביעי של סוכות, דומה לימי חול המועד; יש לו אופי

       מיוחד ותפילות מיוחדות, כולל חבטת הערבות; נחשב כיום סיום הדין של יום הכפורים, 

       ולכן נהוג לעשות "תיקון ליל הושענא רבה" עם לימוד כל הלילה.

ה – הלל: בכל שמונת ימי החג גומרים את ההלל, תהילים פרקים קיג-קיח.

ה – הקפות: ביום שמחת תורה רוקדים עם ספרי התורה ומקיפים את הבמה שבע פעמים.

 

ו – ושמחת בחגך: מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות, שישראל נצטוו בו

     שלש פעמים בתורה להיות שמחים – ויקרא כג:40, דברים טז:13, 15.

 

ז – זמן שמחתנו: כינוי לחג הסוכות בחלק מתפילות היום.

ז – זה אלי ואנוהו: מפסוק זה בספר שמות טו:2 למדו חכמים על חשיבות ההידור במצוות,

      ובמיוחד הידורו של האתרוג בסוכות.

 

ח – חג האסיף: לפי שמות כג:16 – "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה".

ח – חליל: בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו מנגנים בחליל, על פי המשנה במסכת סוכה פ"ה, מ"א.

ח – חול המועד: הימים ב-ז של החג, שיש בהם חלק מהסימנים של חג אבל אין בהם איסור גורף של מלאכה.

ח – חתני התורה: בשמחת תורה מסיימים לקרוא בספר דברים, והעולה לתורה נקרא 'חתן תורה';

       מיד פותחים בקריאת תחילת ספר בראשית, והעולה לקריאה זו מכונה 'חתן בראשית'.

 

ט – ט"ו בתשרי: חג הסוכות מתחיל באמצע חודש הירח כאשר הלבנה מלאה, כמו פסח, פורים, וט"ו באב.

 

י – יום טוב שני: בחוץ לארץ נוהגים מאז ימי התלמוד להוסיף עוד יום לכל אחד מהחגים שיש בהם איסור מלאכה,

     למעט יום כיפור; זאת, בגלל הספק לגבי היום המדויק של הכרזת ראש חודש.

י – ישיבה בסוכה: בשבעת ימי החג "עשה סוכתך קבע וביתך ארעי";

      עיקר הביטוי של הישיבה בסוכה הוא באכילה ושינה בה.

 

כ – כפות תמרים: הכינוי בתורה לענפי הלולב על פי ויקרא כג:40.

 

ל – לולב: חשוב שיהיה ישר ושראשו לא יתפצל; קושרים את ההדסים מימינו והערבות משמאלו.

 

מ – "משיב הרוח ומוריד הגשם": זו הכרזת הגשמים שמוסיפים לכל התפילות החל

        משמיני עצרת ועד היום הראשון של חג הפסח.

 

נ – נענועים: בכל יום של סוכות חוץ משבת מברכים על ארבעת המינים

      ומנענעים אותם ביחד, גם בעת שירת ההלל.

נ – ניסוך המים: בבית המקדש היו מנסכים מים על המזבח בכל שבעת ימי החג,

      כסמל לרצון שתהיה עונת גשמים מבורכת.

 

ס – סוכה: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ויקרא כג:43.

ס – סכך: החלק החשוב ביותר של הסוכה. צריך להיות מחומר צומח שמנותק מהקרקע.

       אם אינך רואה את השמים ביום והכוכבים בלילה, סימן שהסכך צפוף מדי.

ס – סהרנה: חגם של יהודים יוצאי כורדיסטאן שנחגג בארץ ישראל בימי חול המועד

       סוכות משמעות המילה: "יציאה" המונית לטבע וסעודות רבות, תרומות, 

       תחרויות שירה, נגינה על תוף וחליל וריקוד.

 

ע – עליה לרגל: בשלושת הרגלים נהוג עד היום לעלות לירושלים.

ע – ערבי נחל: השם המקראי לערבות. אפשר לראות אותם גדלים בשפע

       ליד נחלים ומקורות מים שזרימתם קבועה. היזהרו לא לבלבל עם ענפי עץ

       האקליפטוס, שהם דומים להם במראה!

 

פ – פרי עץ הדר: כינוי התורה לאתרוג על פי מדרש חכמים.

פ – "פטיש מסמר": פתיחת השיר המפורסם לסוכות של עמנואל הרוסי:

        "פטיש, מסמר, נקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות".

 

צ – צלא דמהימנותא: הסוכה נותנת לנו 'צל ובטחון' ולא קורת גג טבעית,

      בבחינת 'ופרוש עלינו סוכת שלומך'.

 

ק – קישוטים: נהוג בכל העדות לקשט את הסוכה ובכך להעניק לה הרגשת בית,

       לפחות באופן זמני לשבעת ימי החג.

 

ר – רגל: העליה לרגל לירושלים היה נהוג מאז ומתמיד ועד היום,

      בכל אחד מהחגים פסח-שבועות-סוכות, ולכן הם נקראים 'שלושת הרגלים'.

ר – רוח הקודש: התלמוד הירושלמי אומר שבשמחת בית השואבה לא שאבו מים, אלא רוח הקודש.

 

ש – שמחת בית השואבה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו",

       כך היה פעם בבית המקדש על פי המשנה במסכת סוכה פרק ה'; עד היום נהוג בלילי 

       חול המועד לחגוג ולשמוח.

ש – שלומית: הודות לנעמי שמר, שלומית לימדה אותנו שגם נשים בונות סוכות, ושעדיף לבנות סוכת שלום.

ש - שמיני עצרת: היום השמיני והנוסף לאחר שבעת ימי סוכות. כבר לא יושבים בו בסוכה

      ואין נוטלים ארבעת המינים; עיקר היום הוא באיסור מלאכה ואמירת

      תפילת הגשם לקראת תחילת החורף הקרב ובא.

ש – שמחת תורה: בארץ ישראל נחגג יחד עם שמיני עצרת, אבל בחוץ לארץ הוא יום נפרד,

       היום התשיעי של חג; עיקרו השמחה שבסיום קריאת הפרשיות השבועיות של התורה, 

       ותחילת הקריאה של ספר בראשית; נוהגים לרקוד בתפילות ערב ובוקר שבע הקפות 

       עם ספרי התורה; נהוג גם שכל באי בית הכנסת עולים לתורה ביום זה.

 

ת – תשרי: החודש השביעי בלוח העברי המקראי, וחג הסוכות הוא ביום ט"ו לחודש תשרי.

ת – תמר: סוכות היא עונת גדיד התמרים, ומרבים לאכול אותם בחג.

 

 


 


 

סוכות בתנ"ך
סוכות הוא אחד ממועדי העליה לרגל המוזכרים בתורה.

יחד עם פסח ושבועות, היו אלה שלוש פעמים בהם עלו אנשים
לירושליים לשמוח ולחגוג.

הנה כמה פסוקים מספר שמות, פרק כ"ג:
"דבר אל בני ישראל לאמר בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה
חג הסוכות שבעת ימים לה'.

אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באספכם את תבואת הארץ
תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
נחל ושמחתתם לפני ה' אלוהיכם."

"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ
מצרים..."

אנו רואים שהתורה נותנת שתי סיבות לחגיגה, האחת חקלאית והשניה
לאומית. שתיהן דרכים לחגוג את עבודת השם בחילופי עונות, מקיץ לחורף.

 

 


 

ארבעת המינים
על אף שהתורה אינה מציינת את שמות המינים או תיאורם המדויק, היהודים
מזהים את ארבעת המינים באופן מסורתי.


"הדר"- הוא האתרוג - פרי הדומה ללימון .

"לולב"- ענפים רכים של עץ התמר .

"הדס"- בעל ריח .

"ערבה" - גדלה ליד נחלים .


ערבה הדס לולב אתרוג

המדרש מוצא סימליות בארבעת המינים החקלאיים בסוכות:
האתרוג - בעל ריח וטעם - דומה לאלו השומרים על התורה וגם עושים
מעשים טובים.

הלולב - אשר יש לו טעם אך אין לו ריח, דומה לאלו השומרים את התורה,
אך אינם עושים מעשים טובים.


ההדס - אשר ריח נעים לו, אך אין לו טעם, דומה לאלו אשר עושים מעשים
טובים, אך אינם שומרים את התורה.


הערבה - שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאלו אשר אינם עושים מעשים
טובים, ואף אינם שומרים את התורה.

 


מטבע מתקופת בר-כוכבא, המראה את ארבעת המינים.

מצוות ארבעת המינים יכולה להיות שלמה רק אם כל ארבעת המינים מוחזקים
יחדיו כאחד, כך גם בני-ישראל. על אף שהם אולי שונים זה מזה, הם נשארים
תמיד יחדיו.


 


 

ארבעת המינים וארץ ישראל

כל אחד מארבעת הצמחים שהיהודים מביאים לסוכתם הוא ארץ ישראל.

אך כל אחד שונה בוטנית מחבריו.

הערבה והאתרוג זקוקים לכמות גדולה של מים כדי לצמוח, התמר וההדס
יכולים לצמוח עם פחות מים. זה חשוב מפני שמקורות המים בארץ הם נדירים
בהרבה איזורים, ולעומת זאת שופעים באיזורים אחרים.


האקלים מהווה גם הוא גורם משמעותי. עצי התמר אוהבים חום ויובש, אך לא
נותנים הרבה פרי לאורך החוף, שם חם בקיץ, אך גם מאוד לח.

ההדסים מעדיפים את איזור ההרים הקריר.

ערבות תצמחנה כמעט בכל מקום באקלים ים-תיכוני, אבל בישראל, עם כמות
המשקעים הקטנה, הערבה צומחת רק ליד מקורות מים שופעים כל השנה.


לפיכך ברור שהתורה בחרה ארבעה מינים לפי אלו הפזורים בארץ ישראל.

ישראל אולי קטנה, אך עם הרבה סוגי אקלים וגיאוגרפיה משתנה. כל אחד
 מארבעת המינים מייצג איזור גיאוגרפי שונה:
האתרוג - איזורי החוף הצפוניים והעמקים.

הלולב - מדבר.

ההדס - ההרים.

הערבה - מקורות המים.

 



 

בנית סוכה
התנ"ך מתאר רק מקרה אחד בו בני ישראל בנו סוכות, וזה היה בזמן החזרה
מגלות בבל. בספר נחמיה, פרק ח', מתוארים האירועים שקרו במאה החמישית
לפנה"ס, כאשר היהודים ניסו ליישב מחדש את ארץ אבותיהם.

"ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר : צאו ההר והביאו עלי זית
ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב.

ויצאו העם ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם..."

נראה שבימים ההם, המנהג היה לבנות סוכה מהחומרים של ארבעת המינים.

מסורות רבניות מאוחרות יותר הגמישו את הכללים, ומיסדו את עקרונות

בנית הסוכה:
הקירות צריכים להיות מחומרים זמניים - עץ, מקלות, בד - עדיפים על לבנים -
או בטון.

שלושה קירות - מספיקים .

החלק החשוב ביותר הוא : מה בא מלמעלה ?

הסכך יכול להיות רק מענפים - אשר אינם קשורים יותר לקרקע.

יש לדאוג שהסוכה נמצאת תחת כיפת השמיים, ולא תחת גג או עץ התפוח
של שכנך.

הסכך צריך להיות מספיק כדי לתת צל, אבל לא יותר מדי, כדי לא לחסום
לגמרי את מראה השמיים.

 

 


 

האושפיזין - ברוכים הבאים
אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. במשך שבוע אנחנו מבלים מה
שפחות בבתינו הנפלאים, ומעדיפים את הסוכה האירעית והצנועה. בדרך
זאת אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו 40 שנה במדבר
כאורחיו של אלוהים.

הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח
את סוכותיהם לאחרים.

בימי הביניים החל המנהג לקבל בברכה באופן סמלי את שבעת אנשי התורה
החשובים, אשר "מבקרים" בסוכתנו, כל אחד באחד משבעת ימי הסוכות.

אלו נקראים "אושפיזין".


ביום הראשון - אברהם
ביום השני - יצחק
ביום השלישי - יעקב
ביום הרביעי - יוסף
ביום החמישי - משה
ביום השישי - אהרון
ביום השביעי - דוד

 

 

 


 

התפילה לגשם
אם אתה חי באקלים בו יורד הרבה גשם במשך כל עונות השנה, אתה בודאי
חושב על גשם כאי-נוחות. אבל באקלים הים-תיכוני של ישראל, הגשם הוא
תמיד ברכה.

זמן סוכות הוא תחילת עונת הגשמים. רבנים של לפני 2000 שנה קראו לסוכות
תקופת יום הדין של הגשם". הם החליטו שביום השמיני, הנוסף, של סוכות ",
הנקרא "שמיני עצרת", נתפלל לשנה גשומה. האין זה מענין שביום אחד מסוים,
יהודים בכל רחבי העולם מתפללים לגשם במקום אחד מסוים על פני כדור הארץ?

 

 

 



 שמחת תורה

 

 

הרב חגי גרוס

חג זה המסיים את חג הסוכות וחותם את חגי תשרי, ידוע בציבור כיום שמחתה

של התורה. המעניין הוא שקישור זה בין יום טוב האחרון של סוכות ובין סיום

התורה הינו קישור מאוחר יותר מתקופת הגאונים.
במקרא עצמו נקרא החג "עצרת" :"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת

עבודה לא תעשו…" חז"ל המשילו יום זה לאדם אשר חגג עם ילדיו שבעה

ימים וכאשר הגיע הזמן להפרד ביקש מהם להישאר עימו יום אחד נוסף כיון

שקשה עליו הפרידה מבניו האהובים, כך גם בחג הסוכות זמן שמחתינו,

לאחר שבעה ימים יחד עם הקדושה באותה סוכה מבקש ה' כביכול להישאר יום אחד נוסף עם בניו…
כיום נקרא היום האחרון של סוכות בארץ ישראל חג שמחת תורה

[בחו"ל נוהגים שני ימים טובים ולכן היום השמיני נקרא שמיני עצרת והתשיעי נקרא שמחת תורה]


ביום זה מסיימים לקרוא את התורה כולה ומתחילים מיד לקרוא מבראשית.

בעבר היו קיימים שני מנהגים שונים לגבי סיום קריאת התורה. מנהג ארץ ישראל

היה לסיים את התורה אחת לשלוש שנים, מנהג בבל היה לחלק את התורה

לפרשות כמספר השבתות של השנה ובכל שנה לסיים מחזור שלם של קריאה בתורה.

מנהג זה הפך המרכזי בכל תפוצות ישראל ועל פיו אנו נוהגים גם כיום.

 

הקפות.
על מנת להביע את השמחה אותה חשים לתורה ,

נהגו בקהילות ישראל את מנהג ההקפות. מוציאים את כל ספרי התורה

מארון הקודש למרכז בית הכנסת והקהל כולו מקיף את הבימה 7 פעמים.

בכל הקפה רוקדים ושרים שירי קודש שונים.
טעמים שונים נאמרו על מנהג זה.

 יש אשר רואים את 7 ההקפות כנגד 7 האושפיזין [אורחים בארמית]

אשר הוזמנו לסוכה בשבעת ימי החג : אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרון ודוד.

יש אשר כתבו כי 7 ההקפות הן זכר ל7 ההקפות אשר הקיף יהושע את חומות יריחו ,

הקפות אשר גרמו כזכור לנפילת החומות. על פי דעה זו אנו מביעים תקווה

כי החומות בין עם ישראל ובין אלוקים יפלו לאחר ההקפות עם ספרי התורה.
כל הקהל כולו שותף להקפות והשמחה בהם רבה. דגש רב מושם על שיתופם

של הילדים הקטנים בהקפות וכיום ניתן לראות ילדים עם ספרי תורה קטנים ,

ודגלים מיוחדים לכבוד החג. המטרה היא לחבב את התורה על הילדים על מנת שירצו ללומדה.

[זיכרון מעניין לתשוקתם של הילדים לגדל מיוחד ניתן לקרוא בסיפורו המפורסם

של שלום עליכם "הדגל" סיפור בו גיבורו הידוע טופל'ה טוטוריטו חסך פרוטה

לפרוטה על מנת לקנות דגל עם תפוח ונר לשמחת תורה…]
בד"כ נער אשר גילו פחות מגיל 13 איננו רשאי לעלות לתורה אולם

בשמחת תורה תקנו עלייה מיוחדת לנערים, עליה בה מסתופפים כל הילדים

בבית הכנסת תחת טלית [חופה…] ומבוגר עולה עימהם וקורא עימהם את

הפסוקים בהם בירך יעקב את בניו של יוסף לפני מותו "המלאך הגואל אותי מכל

רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי…" עליה זו נקראת עליית "כל הנערים"

על חתנים ועל כלות.
בפי חז"ל נקראה התורה כלה ועם ישראל חתן.

משל ליחסי האהבה השוררים בין העם ובין תורתו הקדושה.

מתוך משל זה התפתח הנוהג על פיו העולה לתורה אשר זוכה לסיים את

קריאת התורה כולה נקרא "חתן תורה" והעולה אשר זוכה להתחיל את

התורה מבראשית נקרא "חתן בראשית".

נהגו בקהילות ישראל לכבד את חשובי הקהל בעליות אלו.
אותם עולים חשובים לא "יצאו בזול" ממעמד מכובד זה והיו מזמינים את

הקהל כולו לקידוש חתנים, כלומר לסעודה גדולה בה הודו לקהל כולו על הכבוד

אשר נפל בחלקם לסיים את התורה ולהתחילה מחדש.
בעבר אף היו מנהגים בקהילות שונות ללוות את החתנים

בצאתם מבית הכנסת ולפרוש מעליהם חופה , ממש כשם שאנו נוהגים

היום בשמחת הנישואין כאשר אנו פורשים חופה מעל ראשי החתן והכלה.

 

סופו של התהליך
בשם גדולי החסידות אומרים כי ראש השנה , יום הכיפורים,

חג הסוכות הם כולם הכנה לחג שמחתה של תורה. הווי אומר יום זה

הינו השיא של כל חגי תשרי. אם נרצה יש כאן מסר להמשך השנה. עומדים

אנו בפני תקופת החורף, תקופה בה הימים מתקצרים והלילות מתארכים ,

תקופה בה הקור והקדרות שולטים בכל. חג שמחת תורה הוא תחנת הדלק

האחרונה לפני המסע הארוך והקשה אותו אנו עתידי לעבור. עברנו תחנות שונות,

את אימת הדין של ימים נוראים, את בקשת הסליחה והמחילה של יום הכיפורים

ואת שמחת חג הסוכות. שיאה של השמחה היא שמחת התורה שמחה אשר אמורה

להאיר את הלילות הארוכים של החורף עד תחילתו של האביב.

 



חג המים ברמת יוחנן מתקיים בכל שנה בחג הסוכות
המסכת משלבת את חג המשק (ציון העלייה לקרקע) חג האסיף ושמחת בית השואבה.
זהו מופע של נגינה, שירים, ריקודים, קטעי קריאה, ובשיאו הדלקת לפידי אש ומזרקות המים. 
במסכת משתתפים חברי וילדי הקיבוץ מכל הגילאים.
ההיסטוריה של החג:

בבראשית שנות השישים, הפך חג האסיף וחג המשק ברמת יוחנן לחג המים.

החג עבר להתקיים סביב בריכת השחייה, והודגש בו המרכיב של המים.

מסכת זו ששיריה ולחניה חוברו ע"י מתתיהו שלם והמחול ע"י לאה ברגשטיין, מתקיימת עד היום ברמת יוחנן.


התמונה הספציפית הזו היא מהריקוד "שירו השיר"- שיר שמח המציין את תקומת ישראל ושחרור ירושלים.

 

 

 

להורדה- מצגת בנושא חג המים בהתיישבות העובדת



 

 

 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 153 גולשים