המסורת היהודית מאחדת ליום זה את ציונם של מספר מועדים:

א) בח' בטבת תורגמה התורה ליוונית בתרגום השיבעים-

"בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יוונית, והחושך בא לעולם שלושה ימים".(מסכת מגילה)

ב) בט' בטבת נפטרו עזרא הסופר ונחמיה, מנהיגי היהדות בתקופת שיבת בבל.

ג) בי' בטבת (588 לפנה"ס) החל המצור שהטיל נבוכדנצר על ירושלים, מצור שהסתיים בחורבן יהודה וירושלים, והרס בית המקדש הראשון. יום זה הוא אחד מארבעת ימי הצום על חורבן ירושלים, ביחד גם צום גדליה, צום י"ז בתמוז ו ט' באב. במאה הראשונה לפנה"ס נכבשה ירושלים פעמיים ביום זה. בשנת 63 לפנה"ס על ידי פומפיוס ובשנת 36 לפנה"ס על ידי הורדוס.

ד) הרבנות הראשית בארץ ישראל קבעה את י' בטבת כיום הקדיש הכללי לזכר נפטרים ונרצחים שיום מותם המדוייק לא נודע. בשנת תשי"א (1950) החליטה הרבנות הראשית לקבוע את יום י' בטבת כיום השנה לקורבנות השואה. ב 1951 הוחלט בכנסת לקבוע את ציון "יום השואה ומרד הגטאות" (השם הוחלף בהמשך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה) בכ"ז בניסן, בשאיפה לציין אותו סמוך ליום השנה למרד גטו וורשא, אך לא באותו היום, מכיוון שהמרד פרץ בערב חג הפסח, ויום זה אינו מתאים ליום זיכרון לאומי. קביעה זו עוררה לעיתים מתח, מכיוון ש"התעלמה" מכך שהרבנות הראשית כבר קבעה יום לציון קרבנות השואה, ומכיוון שלדעת דעות הלכתיות אחדות, אסור להתאבל בחודש ניסן. .  

שריד מחומת ירושלים מתקופת בית ראשון. צילום: ליאור גולגר

לשיעור ושיחה בנושא עשרה בטבת, באתר המכינה על שם רבין באורנים.

מקורות

ספר מלכים ב פרק כה
(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:
(ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:

ספר יחזקאל פרק כד
(א) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם כְּתָוב {כְּתָב} לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:

ספר זכריה פרק ז
(א) וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו:
(ב) וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה:
(ג) לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית יְהֹוָה צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הַנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים:
(ד) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר:
(ה) אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי:
(ו) וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים:
(ז) הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יְהֹוָה בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם ישֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה ישֵׁב:

ספר זכריה פרק ח
(טז) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:
(יז) וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם יְהֹוָה:
(יח) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר:
(יט) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
(כ) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת:

זכר לחורבן הבית הראשון
לזכר חורבן הבית הראשון קבעו גולי בבל ארבעה ימי צום: בחודש העשירי, הוא טבת- יום זכרון למצור ירושלים שהתחיל בעשרה לחודש העשירי, והוא צום "עשרה בטבת". בחודש הרביעי הוא תמוז, יום זכרון להבקעת חומת ירושלים בידי הכשדים. המסורת קבעה אותו ליום  "שבעה עשר בתמוז".

צום החמישי – "תשעה באב"- הוא החשוב מכולם כי נקבע לזכר חורבן ירושלים ושריפת בית המקדש.

צום השביעי  ג' תשרי- לזכר הריגת גדליהו בן אחיקם, הניצב ביהודה.
בימי הבית השני בטלו הצומות הללו, כי הארץ שבה לתחייה חודשה מלכות ישראל והוקם מחדש בית המקדש.

לאחר החורבן השני חזרה כנסת ישראל וקיבלה עליה את ארבעת הצומות וימי הזיכרון של חורבן הבית הראשון ואף גילגלה והוסיפה עליהם מאורעות עגומים חדשים- תאריכים של חורבן הבית השני.
יום טוב לוינסקי / ספר המועדים כרך ז: ימי מועד וזכרון

י' טבת הוא אחד מימי התענית שלפי הנביא זכריה יהפכו לימי שמחה כשיבנה בית המקדש:

כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; (זכריה, ח', י"ט) 
 

לוח ציון להשלמת תיקוון חומות ירושלים, שהסתיים בי' טבת התש"ל (1970). צילום: תמר הירדני