חגים

מקורות:
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה
לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶך
בָּבֶל יְרוּשָׁלַיִם. וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָלַיִם
וְאֶת כָּל בַּיִת גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָלַיִם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל
כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים. וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים
אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֶת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים.
וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיוֹגְבִים. וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת
אֲשֶׁר בֵּית ה' וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית ה' שָׁבְרוּ כַשְׂדִּים
וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת
וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתּוּ בָם לָקָחוּ. וְאֶת הַמַּחְתּוֹת
וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים. הָעַמּוּדִים
שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית ה' לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת
כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו
נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל
נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לָעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה. וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן
הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף. וּמִן הָעִיר לָקַח
סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי
הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֶת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ
וְשִׁשִּׁים אִיש מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. וַיִּקַח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים
וַיֹלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה. וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶך בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ
חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ .

[8-21 ,מל"ב, כ"ה]

תענית פרק ד' משנה ו'
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.

תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ז'
ר' אבון אומר:
שבו בטל ההפר. וא"ר לוי בכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישנים. ובשחר היו עומדין ומוציאין עצמן החסירים ט"ו אלף ופרוטרוט. ובשניה האחרונה עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו דילמא דטעינן בהושבנה. וכן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו, כיוון שאשלם זיהרא, אמרו: דומה שביטל הקב"ה אותה הגזירה קשה מעלינו ועמדו ועשו יום טוב:

תלמוד בבלי מסכת סוטה
ל"ד ע"א-ל"ה ע"ב
ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו. אמר רבה אמר רבי יוחנן:
אותו היום (ערב) תשעה באב היה, אמר הקב"ה הן בכו בכיה של חינם,
ואני אקבע להם בכיה לדורות, ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וכתיב:
"וכבוד ה' נראה באהל מועד". אמר רבי חיא בר אבא: מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה.

אבלי ציון
שנו רבותינו: כשחרב הבית בשניה רבו פרושים בישראל, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להם ר' יהושע, אמר להם:

בני, מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין?
אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל? ונשתה יין שממנו מנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות.
אפשר בפירות...

פרות לא נאכל, שכבר בטלו ביכורים.
אפשר בפירות אחרים...
מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים. שתקו.
אמר להם: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל-עיקר אי- אפשר, שכבר נגזרה גזרה; ולהתאבל יותר מדי אי-אפשר.

שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה, אלא כך אמרו חכמים:
סד אדם את-ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט; עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט; ועושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, שנאמר: " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי וגו'.

וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחה, שנאמר: "שימחו את ירושלים... שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".

(על פי ספר האגדה, תלמוד בבלי סנהדרין ק"ד)

ישעיהו פרק מ א'-י"א
א נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.

ב דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.
ג קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.

ד כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.

ה וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.

ו קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה.

ז יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם.

ח יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם.

ט עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.

י הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.

יא כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל.