דף הבית שבת ברכות השבת
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
ברכות השבת

על הדלקת הנרות

הקידוש

החלה

ברכות המשפחה

 


 

 

הדלקת הנרות - המנהג וטעמיו: 
מצוות הדלקת נרות שבת בבית מופיעה לראשונה במשנה במסכת שבת בדיון : "במה מדליקין'' (משנה, מסכת שבת, פרק ב') - הדיון עוסק בשאלה אילו חומרי בערה' מותרים לנרות השבת.
הדלקת הנרות מסמלת את המעבר מיום החול לשבת ונעשית כחצי שעה לפני השקיעה .

יש הטוענים כי מנהג הדלקת הנרות מקורו, בצורך להאיר את הבית עם שקיעת החמה וטרם חשכה. המעשה קיבל משמעויות טקסיות ונופך רוחני, כאשר עם הדלקת הנרות נכנסת השבת ונאסר להדליק אש .

מדרשים ופירושים שונים רואים בנרות סמל לשלום, לברכה, לעונג השבת, (ראה/י ''מדרשים על נרות השבת'') הדלקת הנרות מסמלת גם את מעשה בריאת האור, הבריאה האלוהית הראשונה: כפי שהקב''ה שבת מבריאתו, גם אנו נשבות לאחר הדלקת הנרות.

המשנה מקשרת את מצוות הדלקת הנרות לאשה: ''על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, בחלה ובהדלקת הנר.'' (משנה, שבת, פרק ב').

יש המסבירים את נתינת המצווה לאשה בכך שהיא נמצאת יותר בבית וזמינה להדליק, יש המפרשים אותה כזכות וכבוד הניתנים לאשה בהכנסת הקדושה לבית .

מדרש אחר רואה בנתינת המצווה לאשה מעין אקט של כפרה:

ו''אדם הראשון נרו של עולם היה, שנאמר: 'נר אלוהים נשמת אדם' (משלי כ, 27 )
גרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצוות הנר לאשה.'' (ירושלמי , שבת, ב', 6 )

ברוח חיובית ושיוויונית יותר, דורש הזוהר, שהאנשים זוכים ומתקנים בלימוד תורה כשם שהנשים זוכות ומתקנות בהדלקת נר של שבת. (ראה/י מדרשים על נרות השבת).

נוהגים להדליק שני נרות שבת לפחות, אחד כנגד ''שמור את יום השבת לקדשו'' (דברים ה', י''ב) והשני כנגד: ''זכור את יום השבת לקדשו'' (שמות כ', ח'). יש 'שנהגו להדליק נר אחדעבה בו שני פתילים, לקיים: ''שמור וזכור בדיבור אחד " (מתוך הפיוט ''לכה דודי'') האר''י נהג להדליק שבעה נרות שבת כנגד שבעת ימי השבוע: ששה קטנים ואחד גדול כנגד השבת. יש מנהג להדליק 12 נרות כנגד שבטי ישראל , יש המדליקים נרות כמניין בני הבית, ובחוגים חסידיים מסוימים נהגו להדליק 702 נרות, כמניין ''שבת'' בגימטריה.

ברכת הנרות נאמרת לאחר הדלקתם, כיוון שאחרי הברכה אסורה כל מלאכה , כולל הדלקת נרות. נשים נוהגות להאהיל על הנרות בידיהן ולכסות את פניהן לאחר הדלקת הנרות .

למנהג כיסוי הפנים , לאחר הדלקת הנרות טעמים שונים : יש הרואים בכיסוי הפנים אקט של יראה: שלא לראות בזיו השכינה.

הסבר אחר למנהג קשור לכך שזוהי המצווה היחידה בה מקדימים עשיה לברכה; כיסוי הפנים בעת אמירת הברכה והחשיפה אליהם רק אחריה, היבבחינת דחיית העונג מן הנרות - כאילו ברכו ואחר כך הדליקו . יש הרואים במנהג להאהיל עם הידיים על הלהבות ואחר כך להביא את הידיים אל הפנים סמל להבאת אור השבת פנימה, אלינו. יש הנוהגים להניע את הידיים סביב הנרות שש פעמים, כאילו להביא את ששת ימי השבוע אל תוך השבת .

הזמן שלפני ואחרי הדלקת נרות השבת הוא זמן לתפילה אישית או לתפילה המיוחדת לזמן הדלקת הנרות (ראה/י בברכות המובאות כאן ).

 

 


 


ברכת הנרות:
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו
'להדליק נר של שבת"

 

 


 

תברך לנו שבת ,
על כי נגה, זהר ואור הביאה למעוננו
מששת ימי עמל - שלוה ומנוחה לביתנו .

 

(ברכה מקיבוץ מעברות , מתוך מעין הברכות, הוצאת שיטים - מכון החגים הקיבוצי)

 


 

תבורך לנו נר של שבת
על כי בשורת מנוחה
הבאת לנו.
לובן אורך
מביא את האור למעוננו
בטוהר ובזוך .
תלוונו שלהבת קדשך
בימי העמל הקשים
עד כי תשוב ותאיר עמנו
בשבת הבאה.

 

(ברכת נרות מן הקיבוצים מעין ברוך, חצרים, גונן, בית העמק)
מתוך: מעין הברכות -הוצאת שיטים - מכון החגים הקיבוצי)

 

 


 

נברך על נרות שבת
נקדש זיום ונתבשם בחומם.
זה עתה כלינו ששת ימי מעשה ויצירה.
לבנו קשוב וביתנו פתוח לקבל פני שבת מנוחה.
בואי שבת והשכיני שלוה ורגיעה במעוננו,
חן ותפארת במעשה ידינו.
שלום לבואך שבת ברוכה.

 

(ברכת הנרות מקיבוץ משמר השרון. חיבר  אלימלך לבנה, שהיה אחראי התרבות והחגים בקיבוץ. מתוך: מעין הברכות, הוצאת שיטים - מכון החגים הקיבוצי )

 

 


 

לעיני אדם מדליקות מתוכן את האור
בחום לב הנותן את טעם הלחם

לידים הפורשות כפותן בברכה
תהילה לחול, לשבת, למים, לפריחה
ולחסד השמחה.

שיר מזמור לחיים וליחד
ברגש הברכה.

 

(ברכה מצרעה - יורם ל. מתוך: מעין הברכות, הוצאת שיטים - מכון החגים הקיבוצי)

 

 


 

ברוך בואך, שבת ,
בואך ברוך,
הביאי נא עמך את המרגוע, את השלוה,
שלאחר שבוע רב פנים של המולת עמל,
את החלל, שבתוכו אפשר לרקום
אינסוף של חלומות, ביחד ולבד,
את שעת המחילות שבה נוכל
לשמוע את פעימות לבו של הזולת.
שבת, ברוך בואך,
ברוך בואך, ברוך נרך.

 

(ברכה מקיבוץ משמרות, מתוך: מעין הברכות, הוצאת שיטים מכון החגים הקיבוצי)

 

 


 

 

ויאמר אלוהים: יהי אור. ויהי אור.
וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך.
ואור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו.

כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בבני האדם וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם..

ויעש אלוהים את המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים, ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים,

להבדיל בין האור לבין החושך.  ולמה הבדיל?

כדי שתבקש  נשמת האדם משעה זו להשיג את האור הגדול שנגנז.
והיכן נגנז האור? בליבותיהם של בני  האדם.
ובעת שיכוונו ליבותיהם איש אל רעהו, יאיר מתוכם האור שוב.
בהדליקנו הנרות, נייחל לשבוע של  צוותא, הקשבה ומאור פנים.
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שציונו להדליק נרות של שבת.

 

(ברכה להדלקת הנרות, קבוצות בוסתן ושיח, ניר רובין, 2002)

 

 


 

 

יתרומם לבנו,
תשובב נפשנו,
בהדלקת נר של שבת .

 

(''The Book of Blessings - New Jewish Prayers'', Marcia Falk, Beacon Press, Boston)

 

 


 

תפילה בעת הדלקת הנרות - מן הסידור
"יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלהי אבותי שתחונן אותי ואת אישי (ואת בני ואת
אבי ואת אמי) ואת כל קרובי ותתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים ותזכרנו
בזכרון טובה וברכה ותפקדנו בפקודת ישועה ורחמים ותברכנו ברכות גדולות
ותשלים בתנו ותשכן שכינתך ביננו וזכנו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים
אוהבי ה' יראי אלהים אנשי אמת זרע קדש בה' דבקים ומאירים את
העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא אנא שמע את
תחנתי בעת הזאת בזכות שרה ורבקה ורחל ולאה אמותינו האר נרנו שלא יכבה
לעולם ועד והאר פניך ונשועה אמן ".

 

 


 

תפילה מתוך ה'ש''ס תחינס' - אסופת תפילות נשים ביידיש
(תרגום מאנגלית לעברית)

 

אלוהים גדול
ברך אותי ואת כל אהובי
בהזדמנות, באמת, לנוח בשבת זו.
מי יתן ואור הנרות ישלח מאתנו
את רוח הכעס, את רוח הפגיעה.
שלח ברכותיך לילדיך,
שילכו בדרך תורתך, אורך.

(מתוך ''כל הנשמה - נשיר ונברך"
The Reconstructionist Press, Pennsylvania, 1999)

 

 


 

קטעי שירה -
אמי זכרונה לברכה / חיים נחמן ביאליק
(משיחות הצדיק ז''ל מוילדניק)

 

אמי זכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה
 ובאלמנותה עניה מרודה.
ויהי ערב שבת, החמה בראש האילנות -
ובביתה לא נר ולא סעודה.

בדקה ומצאה עוד, מעשה נסים, שתי פרוטות -
"הלחם אם נרות'' - פסחה,
רצה ותשב, ובידה הצנומה משאת הקדש:
שני נרות הברכה.

שבעה כוכבים במרום וליל שבת אמי
שבעה לו נרות - עיניים.

היקבע אלוהים שבת קדשו? וכי יקבע מה תעשה אשה?
יהי שמו מברך על שנים !

ויברך על מפה נקיה ללא פרוסת חלה -
ותחבש שביס שבת לראשה ,
ותחלף שמלתה ותכון לקראת אלוהים
והשבת הקדושה.

ויהי בהעלותה הנרות, ולא יכלה התאפק,
כי מר לה, כי רתח לבבה ,
ותבך הצדקת, ודמעה מקמטי לחייה נפלה -
ונר אחד תסס וכבה .

עמדה השבת נכלמה, עיורת עינה האחת -
התפלצה האשה:
"התיבזה, אל, מתת אלמנה? אם חטאה אמתך 
שבתך מה פשעה ?

מדוע נקרת את עינה ?'' ובעמדה עצומת עיניים
 ושכוכת כפים, סולדת בחילה,
רקדו כתפיה ושביסה במחנק הבכי
ובלהט התפילה.

תהומות מליבה שועו, אמהות וכרובים
התיפחו מגרונה.
לא שמעה עוד אוזן של מעלה, לא ראה עוד כסא הכבוד
בהתעטף כה נפשה ביגונה.

אז תשל מלחי הצדקנית דמעה עוד אחת בוערת,
רסיסי אש להבה ,
ובצנחה, ויפל בבית אור משנה, כי נצת
הנר אשר כבה.

כמעט פקחה אמי עיניה העששות ותרא:
אור שבעת הימים שם יהל.
כי נשקה השכינה עליהן. - תעמד זכות הצדקת
לנו ולכל ישראל .

 

 


 

כאשר ברכתי על הנרות / זלדה


כאשר ברכתי על הנרות
קראו כיסופי בקול:
שבת שלום יקירי-
אך המה נטשו את ארצות החיים
ולא ענו לרך.

אמר חגי הרועד: שרשי למעלה.
לחשתי:
שלום לך, שבת לך, נשמתי.

מבעד לדמעותי שוטטו שלהבות
והקיר כלו זהב מנצנץ,
כל כך אור מסביבי
וכל כך הכאב-
עוד רגע ותצא נשמתי.
 

 


 

מרשה פאלק מציעה שעם הדלקת נרות השבת , אנו מזמינים
את זכרונם של אלה שלא יכולים להיות עמנו: חברים, ובני משפחה .
אנו מזמינים אותם אלינו כאשר אנו חובקים את שמותיהם
במחשבתינו או מזכירים את שמותיהם בקול רם.


(''The Book of Blessings - New Jewish Prayers'', Marcia Falk, Beacon Press, Boston, pp. 59)

 

 


 

להדליק נרות / זלדה
להדליק נרות בכל העולמות -
זוהי שבת.
להדליק נרות שבת
זוהי קפיצת נפש הרת נצורות
לים נהדר, שיש בה מסתורין
של אש השקיעה.
בהדליקי הנרות יהפך
חדרי לנהר דינור, באשדות ברקת שוקע לבי ...

 

 


 

יש שעה שהאור/ רחל חלפי


יש שעה שהכל יושב בתוך
האור
כמו אבן חן בתוך עדי זהב
אפשר לחפון אור כזה
אפשר לאכול אור כזה
אפשר לגמוע אור כזה
אפשר לנוע בו לאורך ולרוחב
אפשר לשקול אותו בזהב
מלא.

 

 


 

הַדְלָקָת נֵרוֹת

 

יָמִים רַבִּים הָיִנוּ מְהַלְּכִים בַּחֹשֶך

בִּצְעַדִים לֵאִים, בְּלִי רֶגֶש וּבְלִי קוֹל.

רְעֵבִים בְּלִי דַּעַת, מְבַקְּשִים לַחוּש אֶת

זִכְרוֹן הַיּוֹם שֶהִתְפּוֹרֵר כַּחוֹל.

 

מְחוֹגֵי שָעוֹן שְבוּרִים הִטְעוּ לָנוּ הַדֶּרֶך

בִּמְסָּע יוֹמְיוֹם עִקֵּש, לֹא אֶרֶץ לוֹ וָסוֹף:

בֻּבּוֹת וּמַסֵּכוֹת בְּשַיָּרָה שְקוּעָה עַד בֶּרֶךְ

בְּשִגְרָת לֶילוֹת הוֹלֶמֶת, כְּמַכָּה עַל תֹּף.

 

לֹא יָדַעְנוּ חֵטְא. לֹא יָדַעְנוּ פַּחַד.

לֹא יָדַעְנוּ עֹז, אֱמֶת אוֹ אַהֲבָה.

אַךְ בְּעֵת הִבַּטְנוּ מַעְלָה אֶל לְבָנָה זוֹרַחַת

יָדַעְנוּ שֶאֶפְשָר שֶיֵש לַכּוֹכָבִים תְּשוּבָה.

 

הֵם מְאִירִים קְלוּשִים מְאוֹד בְּתוֹך הָאֹפֶל -

נִזְכֹּר לְקֹדֶש! - כָּךְ אוֹתָה גַּחֶלֶת

הַמְּבַעֶרֶת בְּקִרְבֶּנוּ וּכְמֵהָה בְּלי סוֹף אֶל

אֵם, אָחוֹת וּבַת, אֶל אוֹר וּתְכֵלֶת.

 

הִנֵּה, הָאוֹר גָּנוּז בַּלֵּבָב פְּנִימָה!

עוֹד אֶפְשָר לִבְרֹא שַבָּת וַחֲלוֹמוֹת!

רַק לַשֵאת עֶינַיִם וּלְהַבִּיט קָדִימָה -

לִפְגֹּש מַבָּט,

לִמְשוֹת רֵעוּת מִתְּהוֹמוֹת.

 

נוֹשִיט עוֹד אֶת יָדֶינוּ - נֹאחַז בְּיָד אָחוֹת

בְּמָחוֹל, בְּטֶקֶס, בִּסְעָרָת זֵעָה וָדָם.

בְּהַבִּיטֶנוּ בַּעֶינַיִם, בְּלִי אֹמֶר וּבְרָכוֹת

נַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת.

נֵרוֹת נִשְמָת אָדָם.

 

נַדְלִיק אֶת נִשְמוֹתֶינוּ - פְּתִילֵי אָדָם וָאֵש.

תִּוָּלֵד תֵּבֵל לָאוֹר בַּעֲשוֹתֵנוּ כֵּן.

אֱמֶת אַחַת פְּשוּטָה אֶפְשָר עוֹד לְבַקֵּש -

כֹּל עוֹד הַנֵּר בּוֹעֵר

אֶפְשָר עוֹד לְתַקֵּן.

 

(דותן ברום, י"ג-ט"ז בטבת ה' תשס"ט, מגדל העמק).

 

 

קטעי מדרש וסיפור -


"וקראת לשבת ענג'' (ישעיה נ''ח, י''ג) - זו הדלקת הנר בשבת'
דבר אחר ''ויברך אלהים'' - לפי שאין לך שמקדש את השבת ומרוממה אלא
הדלקת הנר. ומפני מה? שבכל ימות השבת הוא מדליק את הנר ונותן בה שמן
ארבע וחמש פעמים ועדין היא כבה, אבל בלילי שבת מדליקה מבעוד יום והולך
לבית המדרש ובא ואוכל ושותה ומציע את מטתו ועדיין היא דולקת. לכך נאמר
"ויקדש אותו'', במה קדשו? בהדלקת הנר בערב שבת'
(מדרש גנזי שחטר ח''א, ו')

 

 

 


 

''...ותזנח משלום נפשי'' (איכה ג', י''ז) - אמר רבי אבהו: זו הדלקת הנר בשבת''
(תנחומא פ', נ''ח)

 

 


 

"אמר רבי אלעזר: ויברך אלהים את יום השביעי'' - ברכו בנר .
(בראשית רבה, פ, י''א)

 

 


 

נשים מיתקנות בהדלקת נרות

 

מתוך הזוהר
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה.
דף קסו, עמוד א'

 

כי נר מצוה , מאי נר,
דא נר דאיהי מצוה דנשין זכיין ביה
ואיהי נר דשבת,
דאף על גב דנשין לא זכאן באורייתא
הא גוברין זכיין באורייתא
ונהרין להאי שרגא
דנשין מתתקנן בהאי מצוה ,
נשין בתקונא דהאי נר, גוברין באורייתא
לאנהרא להאי נר תקונא דמצוה
דנשין אתחייבו בהו .

 

תרגום לעברית
מתוך:ספר הזוהר

עם פירוש הסולם, כרך י', עמ' רל''ח

 

 

כי נר מצוה, מהו נר?
זהו נר שהוא מצוה, שהנשים זוכות בו ,
והיא נר של שבת.
שאף על פי שנשים אינן זוכות בתורה
הרי גברים זוכים בתורה
ומאירים לנר ההוא.
שנשים מתקנות במצוה הזו.
נשים בתיקון הנר הזה, גברים בתורה
להאיר לנר זה, שהוא תיקון מצוה
שנשים נתחייבו בו.

 

בחזרה לראש הדף


 

הקידוש

 

המנהג וטעמיו:
הקידוש הינו ברכה על היין או התירוש (מיץ ענבים) לכבוד שבת וחג. הקידוש נעשה בערב שבת ובבוקר שבת לפני הסעודה. תוכנו מזכיר ומנכיח את קדושת היום .
בליל שבת כולל נוסח הקידוש את פסוקי ''ויכלו השמיים והארץ'' (בראשית ב', א'-ג' ) להזכיר את בריאת העולם ואת מקורה האלוהי של השבת - זהו פן אוניברסלי של הקידוש .
לאחר פסוקי ''ויכלו'' מברכים ברכת ''ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן'', ולאחר מכן ברכת השבת המזכירה את השבת כקשר וברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל - בברכת השבת בא לידי ביטוי פן לאומי של הקידוש .
בנוסח רקונסטרוקציוניסטי - מתחדש של הקידוש משמיטים את מוטיב הבחירה של עם ישראל מכל העמים, להדגיש שכל אחד יכול לשמוע את הקריאה האלוהית ויהודים אכן עושים זאת בשבת. לנוסח זה מקורות בנוסח הקידוש הספרדי של האר''י מן המאה ה16, בצפת. בנוסח האר''י לברכת השבת 35 מילים בדיוק כמו לקטע הראשון של ''ויכולו'' - ביחד 70 - יין בגימטריה. (ראה/י את הברכות בנוסחים שונים בהמשך...)
נהוג למלא את כוס הקידוש עד שפתה - סמל לשפע וברכה. בדרך כלל נוהגים לקדש בעמידה. לאחר הברכה המקדש מכבד את כל הנוכחים בטעימה מן הכוס .
היין או התירוש יוצרים קשר בין הברכה המופשטת לחוויה החושית, הנתפסת. היין מסמל שמחה, חגיגיות ויחוד ומדגיש כך גם את צד החדווה והשמחה בקיום המצווה .
הקידוש החל להתעצב כנראה בתקופת המשנה. הנוסח של ברכת הקידוש המשיך להתגבש ולהתעצב משך דורות .

 

 


 


יום השישי:
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ,
ישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את יום השביעי
ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלהים לעשות:

 

 


 

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן .

 

 


 

נברך על הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה טובה ורחבה.


(כפר סאלד, מתוך ''מעין הברכות'', הוצאת שיטים מכון החגים הקיבוצי)

 

 


 

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו ורצה בנו, ושבת קדשו
באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית, תחלה למקראי קדש, זכר
ליציאת מצריים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ושבת קדשך באהבה
וברצון הנחלתנו, ברוך אתה ה' מקדש השבת .

 

 


 

ברכת השבת מתוך סידור ''כל הנשמה'' הרקונסטרוקציוניסטי:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו
באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית: כי הוא יום תחלה למקראי קדש
זכר ליציאת מצרים: כי אלינו קראת ואותנו קדשת לעבודתך ושבת קדשך
באהבה וברצון הנחלתנו: ברוך אתה ה' מקדש השבת.

מתוך ''כל הנשמה - נשיר ונברך"
(The Reconstructionist Press, Pennsylvania, 1999)

 

 


 

ברכת השבת בנוסח האר''י:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו
באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית : תחילה למקראי קדש זכר
ליציאת מצרים. ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו : ברוך אתה ה' מקדש
השבת .
(מתוך ''כל הנשמה - נשיר ונברך"
The Reconstructionist Press, Pennsylvania, 1999)

 


 

לשם השוואה -

 

מן הסידור

ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם, אשר
קידשנו במצותיו ורצה בנו
ושבת קדשו באהבה
וברצון הנחילנו ,זכרון
למעשה בראשית,
תחלה למקראי קדש,
זכר ליציאת מצריים ,
כי בנו בחרת ואותנו
קדשת מכל העמים,
ושבת קדשך באהבה
ברוך אתה ה' מקדש
השבת.

נוסח רקונסטרקיונסטי


ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם אשר קדשנו
במצותיו ורצה בנו ושבת
קדשו באהבה וברצון
הנחילנו זכרון למעשה
בראשית: כי הוא יום
תחלה למקראי קדש
זכר ליציאת מצרים :
כי אלינו קראת ואותנו
קדשת לעבודתך
ושבת קדשך באהבה
וברצון הנחלתנו :
ברוך אתה ה' מקדש
השבת.

נוסח האר''י

ברוך אתה ה' אלוהינו
מלך העולם אשר קדשנו
במצותיו ורצה בנו ושבת
קדשו באהבה וברצון
הנחילנו זכרון למעשה
בראשית :
תחלה למקרא קדש
זכר ליציאת מצרים .
ושבת קדשך באהבה
וברצון הנחלתנו :
ברוך אתה ה'
 מקדש השבת.


 


 


נברך על הגפן ועל פרי הגפן
ועל תנובת השדה
ועל ארץ חמדה טובה ורחבה .

 

(כפר סאלד, מתוך ''מעין הברכות'', הוצאת שיטים מכון החגים הקיבוצי)


 


 

ויהי ערב ויהי בקר, יום הששי
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. (בראשית א':לא, ב':א')
 

 


 


נברך את עין החיים
מצמיחת פרי הגפן
ונקדש את יום השביעי -
יום השבת -
זכרון למעשה בראשית
כי הוא יום תחילה
למקראי קדש
זכר ליציאת מצרים.

 

(''The Book of Blessings - New Jewish Prayers'', Marcia Falk, Beacon Press, Boston)

 

 


 

נסתכל בתירוש ובצבעו ,
נריח את ריחו,
נקשיב לצליל נשיקת הכוסות ,
נטעם את טעמו.
שתבוא עלינו השבת
בצבע, בניחוח, בצליל ובטעם...

שבת שלום!


 


 

קטעי שירה -


קידוש / זלדה

הלל לסבי
בקרדמי אש ופז
הלם במצוק,
במלי הקדוש הקיש,
שער פתח בלב הדוי
למרחב משתרע אל-סוף שנות קיום,
כסיל וכימה בבור עני
העז לארח
ותוככי ענות אבל
יין שתה
לכבוד מסעם הזורח.
את לבנו הוציא מן האופל
אל בדלח השבת,
מבהו יאושים
אל חג ידידות,
רעה עם הרים ויערות
עם אילות השדה וצפרי גן עדן.

והלל למלים הקדושות
שהנן אחיות קטנות
לערב הרך,
וכמוהו תדענה לפתח דלתות
אל פנים האני
ואלף שעריו,
עד כי זרם נפשי
זה החי החפשי
יתערב בזרמו של היקום.


 

 


 

קטעי מדרש וסיפור -


"ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו'' - ברכו באור פניו של אדם, קדשו
באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא
בשבת ".
(בראשית רבה, י''א)


 


 

"שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך
ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך
ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך
כמוך: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה
ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת."
(דברים ה' י''א - ט''ו)

 

 


 

"שנה דבי אליהו: ''זכור את יום השבת לקדשו'' - במה אתה מקדשו: במקרא
ובמשנה , במאכל ובמשתה, בכסות נקיה ובמנוחה.'' (מכילתא; תדב''א,כ''ו )


 


 

אלוהים (אומרת הנשמה), מתוך התוהו והאינות בראתני. ביום הראשון האירות
אותי כדי שאראה את עצמי, והבדלת בין החושך לבין האור שבי .
ביום השני בראת את שמיי הכחולים ואת געגועיי.
ביום השלישי בראת את אדמתי ואת הפרחים היפים של אהבתי.
ביום הרביעי בראת את הכוכבים הרחוקים, אשר בתוכם, בודדה אבל לא
אוהדת (כי שום דבר בהיותי בתוכך אינו אוהד) אני שרויה.
ביום החמישי בראת את המפלצות ואת הדגים המוזרים של חלומותיי .
ביום השישי שיווית (על ידי מכות מכאיבות) את דמותי כנשמת אדם, והעמדתני יחידה ועירומה לפניך.
עכשיו כלה היום השישי. עכשיו בא הלילה. עכשיו הגיעה אפוא העת שתיתן
את יום השבת, אלוהים! תן לי את השבת. תן נא לי, אבי שבשמים, את שבת השבתות .

(מתוך: פנחס שדה/ החיים כמשל)

 

 


 

"אין השבת בבחינת הפסק בהוויה אלא השיא שלה.
שלושה דברים עשה אלוהים ביום השביעי. כך כתוב בתורה: ''וישבות ביום
השביעי מכל מלאכתו... ויברך את יום השביעי, ויקדש אותו.'' (בראשית ב', ב'-ג')

שביתה, ברכה, קדושה. לאיסור המלאכה נוספו עונג הברכה ותחושת הקדושה .
לא רק כפיו של אדם שומרות את השבת אלא גם לשונו ונשמתו שומרות את
השבת. אין דיבורו של אדם בשבת כדרך שהוא מדבר בימות החול..."


(אברהם יהושע השל, השבת - משמעותה לאדם בימינו, עמ' 25)

 

 


 

"את הקידוש של לילי שבתות אנו פותחים במלים ''ויכולו השמים והארץ וכל
צבאם''. כשהשבוע מגיע אל סופו, אני יודע שמעשה הבריאה חזר ונתחדש
בתוך חיי.
עם כניסת השבת אני מעיד על עולמו של הקדוש-ברוך-הוא, שהוא נשלם ונברא
מחדש. בליל שבת אני נעשה עד ראייה לעשייתו ולשביתתו ומנוחתו של ה'
כבורא. מעשה זה חשוב הוא לי, אף יכולני לומר - חיוני. הוא מביע לא רק את
יהדותי, אלא את עצם אנושיותי המונחת ביסודה, את שייכותי לעולם מלא
'אלוהים זה ואת בריאתי בצלם אלוהים, החוזרת ומתחדשת תמיד".

 

 



"וכך מוצא אני את עצמי מקיים בחיי מעשה סמלי בעל משמעות עמוקה,
הקשורה בסיפור שאלוהים ברא את העולם בשבעה ימים. אני מודע לכך שאינני
מאמין בסיפור זה באופן מילולי... ברם בכל ישותי אני חש ומכיר שיש בסיפור
הזה כוח המושך אותי בחבלי קסם. כרוך אני אחריו, מוצא בו סעד לנפשי בכל
ימות השבוע וביטוי של טעם חיי וקיומי בעולם...

 

וכך קורה שאותו מעשה פשוט של קידוש על היין בערבי שבתות מביא עלי
משבר תיאולוגי. כיצד מצהיר אני כעל אמונתי דבר שאינו בדיוק כפי הכרתי? מה
טיבה של הצהרה זו לנוכח ספקנות זו? כיצד נמצא שלום בנפשנו לנוכח סתירה
זו? רבי נחמן מברסלב מספר מעשה בבן-מלך , שמטבע בריאתו היה בעל
אצילות נפש ומידות טובות, אבל ''החוכמות'', הפיתויים האינטלקטואליים של
החכמים שבמדינה שלו, בילבלו את דעתו, וזה הביאו לידי אפיקורסות
והתפקרות. כל אימת שהיה ''משתמש בשכל'' ודקויותיו, היה נוטה להטיל ספק
בחכמה העתיקה שעליה גודל מילדותו. אך כל אימת שהיה דוחה הצדה את
השכלתנות ומרשה ללב לומר את דברו, הוא ידע שהיתה באמת עמוקה, אפשר
כזו שלעולם הוא לא יוכל להביעה במלים, שיש בהן כדי לסבר את דעתו
החוקרת ...
האם אנו, המסרבים להכריע בבחירה בין מודרניות ללשון האמונה, נידונים
לחיות כל חיינו במריבה שבין הלב לשכל? או שמא יווצר בקרבנו סיפור חדש
של בריאה, כזה שהוא גם נענה לצורכי שלום הבריות וטיפוח האנושיות שבנו
וגם מסכים עם בקשת הדעת שבנו ומפרנס את הדמיון המדעי שלנו..

הגיעה העת לשים קץ לניגוד הזה ולראות בשני הסיפורים גרסאות שונות של
אותו סיפור עצמו, המייצגות שני שלבים בהתפתחות תודעת האדם והבנתו את
היקום. הגיע הזמן, שכל אימת שאנו נוטלים את הכוס ומקדשים, ובפינו המילים
של הסיפור הישן, נהיה מודעים לסיפור החדש שהוא נושא בתוכו, המאחד אמת
עתיקה, חדשה ואל-זמנית ".


(אברהם יצחק גרין, מתוך: ''בקשו פני קראו בשמי'', הוצאת עם עובד 1997, עמ' 53-52)

 

 בחזרה לראש הדף


 

החלה


המנהג וטעמיו -

החלה היא לחם לבן מיוחד לשבת וחג .
יתכן שמנהג החלה על שולחן השבת הוא כנגד החלות המצוות במשכן
(ויקרא כ''ד, ה'-ט') ושהיו נהוגות במקדש.
מקור השם חלה במצוות נטילת חלה - מצווה להפריש מן הבצק תרומה לכהן .

כיוון שנהגו להכין ביום שישי לחם לשבת ולכל השבוע נקרא לחם השבת - חלה .

חלות של שבת מכונות ''לחם משנה'' - (שתי ככרות לחם) לזכר מנת המן
הכפולה שהוריד הקב''ה ביום שישי לבני ישראל במדבר, כדי שלא יצטרכו
לאסוף מן בשבת ולחלל את השבת (שמות ט''ז ).
יש נוהגים לקלוע את חלת השבת כצמה משבע מקלעות לסמל את שבעת ימי
השבוע או את היום השביעי, יש העושים את החלה שלוש מקלעות, ויש העושים
אותה שתי מקלעות לסמל את שני הציוויים בשבת: ''שמור את יום השבת
לקדשו: ו ''זכור את יום השבת לקדשו".
את החלה מכסים במפה מיוחדת על פי רב רקומה ומקושטת .
מברכים: ''ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ'' ולאחר
מכן בוצעים את החלה ביד ומחלקים פיסות חלה עם מלח למשתתפי הסעודה .

מצוה לאכול בסעודת שבת פיסת לחם, כזית לפחות.
בסמל של חלת השבת באים לידי ביטוי הבריאה והשפע הקיים בה, והאדם
המשתלב בטבע ויוצר את מזונו .


 

 


 


ברכת החלה - מן הסידור:

 

''ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ''

 

 


 

אז,
ימלא שחוק פינו,
ולשוננו רינה.
נברך על פת וענב ,
מתנת אדם ואדמה ,
מי יתן טעמם ,
לא יפוג לעולם.
לחיים!

 

(ברכה מקיבוץ מזרע, מתוך: מעין הברכות, הוצאת שיטים מכון החגים הקיבוצי)

 

 


 

נברך את עין החיים
המוציאה לחם מן הארץ .

 

(''The Book of Blessings - New Jewish Prayers'', Marcia Falk, Beacon Press, Boston)

 

 


 

קטעי שירה -


מאת רבקה מרים:

איני זקוקה למאום כדי להפרותני
מלבד אולי לחופן גרגרי חיטה בלולים בסערת רוח
ולכובסות העומדות לצד הדרך ומביטות בי בפקפוק
אוכל להראות כיכר לחם טריה
אותה הריתי אך היום.

 

 בחזרה לראש הדף


 

ברכת המשפחה -


לפני הקידוש או אחריו נהוג שאב המשפחה מברך את הילדים ולעיתים גם את
אישתו. כאן בא לידי ביטוי הדגש על קשרי המשפחה והיחד המשפחתי ביום
השבת.
נהוג גם לשיר את השיר ''אשת חיל'' המוקדש לאם המשפחה.

 


 


הברכה המסורתית לבן: ישמך אלהים כאפרים וכמנשה. (בראשית מ''ח, כ')

הברכה המסורתית לבת: ישימך אלוהים כשרה, רבקה, רחל ולאה .

לבת :
היי אשר תהיי -
והיי ברוכה
באשר תהיי

לבן:
היה אשר תהיה -
והיה ברוך
באשר תהיה.

 

(''The Book of Blessings - New Jewish Prayers'', Marcia Falk, Beacon Press, Boston)

 

 


 

לבן:

 ''יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוהים לעולם"
(תהילים מ''ה, ג')


או:

''שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחרותך והלך בדרכי לבך ובמראי
עיניך".


('קוהלת י''א, ט)

 

לבת:

''אחתנו את היי לאלפי רבבה ".

('בראשית כ''ד, ס)

(מתוך : ''קבלת שבת'' - של המדרשה באורנים)

 

 


 


אשת חיל
אשת חיל מי ימצא, ורחק מפנינים מכרה:
בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר:
גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה:
דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה:
היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה:
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותיה:
זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם:
חגרה בעוז מתניה,ותאמץ זרועותיה :
טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה:
ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו בפלך:
כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון:
לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים:
מרבדים עשתה לה, שש ואגמן לבושה:
נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ:
סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני:
עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון:
פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה :
צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל:
קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה:
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית עת כולנה:
שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל:
תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה:

 

 


 


"ההויה החברתית המיוחדת של שבת המשפחה גם יחד... כלולה בתוכני השבת
והחג, והשבת חשובה במיוחד מבחינה זו, מפני שתכיפותה היא שמקיימת הויה
זו ברציפות ...
היושבים יחד אל שולחן המשפחה באים כדי להיות זה עם זה, להיאהב זה לזה ,
לגלות עצמם זה לזה, כל אחד לפי אופיו ומקומו במשפחה, עם שהם יושבים
יחדיו כדי לקדש את היום ...

 

(מתוך אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, עמ' 44 )
 

בחזרה לראש הדף

 

 


שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 113 גולשים