דף הבית חגים ומועדים במעגל השנה ראש השנה ספרות, שירה והגות
 שלח ברכה לחבר
 ציר היסטורי
 קישורים לאתרים
 הסקר השבועי
ספרות, שירה והגות

הטהרות / שולה אפרת

מהו הרעיון שבראש השנה?

ראש השנה בגולה ובארץ ישראל, לפני שנים רבות ועתה / תנחום תנפילוב

ברכת השנים

עכשיו נחפש דרך חדשה / ש.י. עגנון

ההבדל בין חגי הזיכרון לחגי העתיד/ אריה בן גוריון

השעון והשופר

בן אדם מה לך נרדם

דברי פרידה / ג.ג. מרקס

ברכה / פניה ברגשטיין

לראש השנה / נ. בנארי

תפילה / אלי נצר

הקיץ עבר / ש. בס

ארועים חשובים באלול ותשרי

אתרים שהוקמו באלול ותשרי

ימי אלול בקהילת מוצול

שאל את אלוהי / דב חומסקי

עמירה הגני

ילדים מדברים על בריאת העולם

שקיעה / יאיר רביב , קבוצות הבחירה

ארבעה שירים / עידית חכמוביץ' (יגור) 

הבט, שוב...  / אילנה ברנשטיין

שנה חדשה / אורה אילת

טיוטה על לוח השנים / נתן יונתן 

שנה כי תכלה / בנימין טנא

אינך יכול לראות את עצמך מן הצד / א.ד. גורדון

לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה


הִטַהרות / שולה אפרת , משמר העמק

 

ושוב הימים באים ומתקצרים

והשנים הולכות ומתארכות,       

רק הזמן חומק כַּחול בין האצבעות.

 

אתה שואל: לאן?

אתה תוהה: לשם מה?

מבקש לגלות סוד האור הגנוז בחילופי העונות.

 

מעוף החסידות מלוא-שמים

נרות החצב הדולקים עלי – דרך,

וריח גשם ראשון

ברוח הערב הטופחת בחזה קלות,

משילים מעליך

את אחרון

העוונות.

 

בחזרה לראש הדף

 


 

 

מהו הרעיון שבראש השנה?

כי פסח שבועות וסוכות יותר מובנים לנו, חגי טבע הם ואת הטבע הקדשנו כבר בנשמתנו. מובן לנו רעיון השחרור בפסח. אך מהו הרעיון שבראש השנה? עוד לא גילינו אותו, עוד לא מצא משכן בליבנו, עוד לא התקדש בנו...

והלא גם בראש השנה יש רעיון: רעיון מחזור שבטבע, התחדשות שנה שהיא שלשלת מהנצח, סמל לאדם המקים דור ומת, הצבת גבולים, תחנות לאדם למען סַכֵּם עבר וכַוֵן עתיד...

אך עוד יעבור זמן עד שנקלטהו לתוך נשמתנו. זהו תפקידנו כשם שחידוש החגים לעם המתחדש בכלל תפקידנו הוא...

יש גם למצוא את הקישוט המיוחד לכל חג וחג... גם בשביל ראש השנה. אכן זה יותר קשה כי לא חג גוף האדם, כי אם חג רוח האדם הוא.

"בדרך" 12, י"ז תשרי תרפ"ז, ארכיון רמת יוחנן.

 

 

בחזרה לראש הדף

 

 


 

 

 

עם השנה החדשה

ראש השנה בגולה ובארץ ישראל, לפני שנים רבות ועתה

רושם חזק, בל-יימחה היו משאירים בנו, הילדים והנוער, החגים בגולה. חג חג ואופיו שלו. השמחה הייתה מורגשת בכל פינה בבית ובחוץ, ובעיקר בחברת הילדים. אבל לא כן היה חג ראש-השנה. חג זה היה משאיר בנו רושם מיוחד במינו. עוד בערב החג כשהבטנו ב"לוח" הרגשנו כי דבר מה נגמר, ותלשנו את הדף האחרון.

לפנות ערב ולמחרת היום רצים היהודים לבית הכנסת והילדים עמם. פה, בבית הכנסת, שפך כל יהודי את מר ליבו, ביקש רחמים ותינה את כל צרותיו לפני הבורא הילדים עמדו ליד הוריהם, ואף הם הרגישו שזה באמת יום מיוחד לא ככל ימות השנה, ולא כשאר ימי החג. נדמה לי, כי בימי ראש השנה היו הילדים אחרים לגמרי, שקטים וצייתנים יותר. גם הם הרגישו שהיום עליהם להתפלל ולבקש שנה חדשה טובה יותר, להם עצמם, למשפחתם ולכל היהודים.

רושם נעים השאירה בלבנו שעת לפנות-ערב של ראש השנה, כשהיהודים הלכו לנהר ל"תשליך". מנהג הוא בראש השנה ללכת אל שפת הנהר ולנער לתוך המים את כל העבירות והחטאים מכל השנה אגב תפילות מיוחדות - "תשליך את חטאינו למצולות ים". אותה שעה מתחמקים הילדים ומשחים על חוף הנהר, בין חורשות העצים. מזג האויר היה על פי רוב יפה והמשחק בחורשה היה נעים מאוד.

והנה זכיתי לעלות ארצה. בשנים הראשונות לא הרגשתי באופן מיוחד את החגים, כי העבודה והחיים בחברה החדשה ויפי הארץ מילאו את כל ליבי ונפשי. רק כעבור זמן-מה לחיי בקבוצה התחלתי להרהר בחג, ולהעביר בזכרוני את החגים בימי ילדותי. אני זוכר, היו אלה ימי עוני ודחקות. למדתי ב"חדר" מבוקר עד ערב, הרבי שלי היה כבר זקן מאוד והרביץ בנו תורה. עזבתי את ה"חדר" בעודי צעיר מאוד, כי לאבי לא היו אמצעים לשלם שכר לימוד. עוד בהיותי קטן מוכרח הייתי להתחיל בעבודה, להשתכר ולעזור למשפחתי. יחד עם זאת היו כל מחשבותי ושאיפותי לנסוע לארץ ישאל. עברו שנים ונתגשם החלום. באתי לארץ ישראל יחד עם חברים, התחלתי פרק חדש בחיי, עבודת אדמה וחיי חברה חדשים. קודם ביהודה, ואחר כך בגליל, עד שהגעתי לחופי הכנרת והירדן בקבוצת דגניה.

בחג ראש השנה התכנסנו לאסיפת חברים. התחלנו לעשות חשבון לעצמנו, על חיינו החברתיים והתרבותיים. האם חיינו בצדק ובשלום, והאם, חלילה, לא העלבנו איש את רעהו, האם היינו אחראים כולנו לעבודתנו במהלך השנה? למחרת הלכנו לנהר שלנו, הירדן. אבל את האמת אגיד לכם, ילדים, שאת בגדינו לא ניערנו, ואת החטאים לירדן לא השלכנו. וכי למה היה לנו לעשות זאת. הרגשנו שלא עשינו רעה לאיש, לא גזלנו כלום ולא רימינו. עבדנו בשקט את אדמתנו, והיא, האדמה הטובה, החזירה לנו טובה בעד עמלנו הרב. זרענו, קצרנו ואכלנו - אנחנו ובהמתנו. את העודף מכרנו, וגם אחרים נהנו מהחיטה הטובה והנקייה שלנו.

את החג בילינו בשירה ובריקודים וגמרנו בתפילה: מי יתן ותהיה השנה החדשה ברוכה בכל מעשה ידינו, מי יתן ויתרחב הרעיון שלנו, רעיון הקבוצה, בארץ ובחוץ לארץ, מי יתן ויחונן עם ישראל בינה ויתחיל להבין ולהרגיש כי חסרה לו ארץ משלו, ויבוא לבנוה ולהחיותה.

מאז עברו שנים. בהגיע חג ראש השנה אנחנו מתאספים בחדר האוכל היפה והמסודר - הגדולים עם הקטנים. אחד החברים סוקר את השנה שעברה ומברך את הקבוצה, את היישוב ואת העם היהודי בברכת שנה טובה ובתפילה כי בשנה הבאה ימוגר שלטון הרשע מן העולם, ויבוא החופש וישרור בעולם כולו, ואז תבוא גם הגאולה השלמה לעם היהודי.

תנחום תנפילוב , דגניה א',  "דבר לילדים", 1941

 

בחזרה לראש הדף

 

 


 

 

ברכת השנים
ברך עלינו ה' אלוהינו את השנה הזאת
ואת כל מיני תבואתה לטובה
ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה
רוה פני תבל ושבע את העולם כולו מברכותיך
ומעשה מתנות ידיך.

שמרה והצל שנה זו מכל דבר רע/ ועשה
לנו תקווה ושלום וברכה בגשמי רצון, ברכה
ונדבה חיים ושלום.

 

בחזרה לראש הדף


 

עכשיו נחפש דרך חדשה/ ש"י עגנון "ימים נוראים"


פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל,
אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך
נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה
גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו
זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה
כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע,
שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך
שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו
נחפש דרך חדשה.

כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד
עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים.

אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

 

בחזרה לראש הדף 



 ההבדל בין חגי הזכרון למועדי העתיד
ראש השנה ויום הכיפורים

 


חגי ישראל ברובם הם חגי זיכרון, פרט, משפחה וקהילה נקראים להזכיר
ולשחזר בצורה טקסית, ארוע היסטורי משמעותי שקרה בעברנו.

הפרט היהודי נקרא לשאול את עצמו ולחנך את בנו לשאול: מאין באתי,
מה מכילה הביוגרפיה שלי?
בפסח, בסוכות ובשבועות אנו שואלים: מתי ואיפא נולדתי: במצרים
כעבד, ויצאתי משוחרר. הייתי במעמד הר סיני. נדדתי במדבר לקראת
הארץ המובטחת, התנחלתי ועיבדתי אדמתה.

אבל לראש השנה ויום כיפור אין הסטוריה, אין זיכרון, אין עבר, אין
סיפור, אין דרמה. לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את
תוכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה. הפנים והלב מכוונים
למימד הזמן - עתיד. שני מועדים אלה שואלים: מה כיוון חייך? כיצד
בחרת לחיותו? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש? האם יש לך תמונת
עולם אנושית וחברתית? מה דמות החברה הישראלית בעיניך? מה
פני קיבוצך? מה פני ביתך ומשפחתך? אם אתה רוצה ליצור מציאות
אחרת, טובה צודקת יותר, זה תלוי בך בלבד. בשאיפתך לשינוי.

בשאיפתך לגאול את עצמך ואת חברתך. זה תלוי בנדר שלך עכשיו,
בהווה, אבל פניך אל העתיד. לפי זה ראש השנה ויום כיפור הם חגים
אנושייים ואופטימיים ופניהם אל האדם ותמונת עתידו.

 

אריה בן-גוריון

 

בחזרה לראש הדף


 

השעון והשופר

יש שעון פשוט המורה על השעות, ויש שעון מעורר שמלבד התפקיד
של כל שעון יש לו עוד תפקיד אחד: לעורר את הישנים ולהקיץ את
-הנרדמים. הראשון פועל את פעולתו רק באמצעות חוש הראייה, והשני
גם על ידי חוש הראיה וגם על ידי חוש השמיעה.

ראש-השנה הוא מעין שעון, השעון המעורר. הוא לא רק מורה את השנים,
כמו שעון את השעות, הוא גם מקיץ, על ידי חוש השמיעה של קול
"השופר הקורא: "עורר ישנים משנתם והקיצו נרדמים מתרדמתכם.

 

הרב משה אביגדור עמיאל

 

בחזרה לראש הדף 



 
בן אדם מה לך נרדם
מה"סליחות" לימים נוראים לפי נוסח הספרדים

 

 

בן אדם, מה לך נרדם.

שפוך שיחה, דרוש סליחה.

מאדון האדונים.

רחץ וטהר, ואל תאחר.

בטרם ימים פונים.

ומהרה, רוץ לעזרה.

לפני שוכן מעונים.

ומפשע וגם רשע.

ברח ופחד מאסונים.

אנא שעה.

שמך יודעי.

ישראל נאמנים לך ה' הצדקה.

ולנו בושת פנים:
עמוד כגבר, והתגבר.

להתוודות על חטאים.

יה אל דרוש, בכובד ראש.

לכפר על פשעים.

כי לעולם, לא נעלם.

ממנו פלאים.

וכל מאמר.

אשר יאמר.

לפניו הם נקראים.

המרחם, ירחם.

עלינו כרחם אב על בנים:

 

בחזרה לראש הדף




גבריאל גרסיה מרקז- דברי פרידה
הסופר הדגול זוכה פרס נובל נטש את מעורבותו הציבורית מטעמי בריאות. עתה כנראה מצבו הורע.

 

הוא שיגר מכתב-פרידה לידידיו לפי רשימה מוכנה, והיא הגיעה גם לארץ לצבי שוע מקיבוץ
געש דרך קרובים מארגנטינה, והוא תרגם את המכתב לעברית.

 

המאריונטה
לו אלוהים היה שוכח לרגע שאינני אלא מריונטה עשוייה מסמרטוטים והיה מעניק לי קטע של
חיים, אולי לא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בהחלט הייתי משקיע מחשבה בכל מה שאומר.

הייתי מעניק חשיבות לדברים לא לפי ערכם, אלא לפי משמעותם. הייתי ישן פחות, הייתי חולם יותר
מתוך הבנה שבכל רגע של עצימת העיניים אנו מפסידים שישים שניות של אור.

הייתי מתהלך כאשר היתר נעצרים, הייתי מתעורר כאשר היתר ישנים, הייתי מקשיב כאשר היתר
מדברים והייתי נהנה מגלידת שוקולד טובה.

לו אלוהים היה מעניק לי קטע של חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי נשכב על הגב מול השמש,
תוך התערטלות לא של גופי בלבד, אלא גם של נשמתי.

הו אלוהי, לו היה לי לב, הייתי כותב את שנאתי על גבי הקרח, והייתי מחכה לזריחת השמש. הייתי
מצייר עם חלום אחד של וון-גוך אודות הכוכבים פואמה של בנדטי, והייתי מעניק לירח שירה של
סרט כסרנדה.

הייתי משקה בדמעותיי את הורדים כדי לחוש את הכאב של קוציהם ואת הנשיקה הבוטה על כנפיהם... הו
אלוהי, לו היה לי קטע של חיים...

לא הייתי נותן לעבור אפילו יום אחד מבלי לומר לאנשים האהובים עד כמה הריני אוהב אותם. הייתי
משכנע כל אישה או איש שהם-הם העדפותיי והייתי חי מאוהב באהבה עצמה. הייתי מוכיח לאנשים
עד כמה שהם טועים בחושבם שהם מפסיקים לאהוב ככל שהם מזקינים: אין הם יודעים שהם
מזקינים כאשר הם מפסיקים לאהוב. לאחד הילדים הייתי מעניק כנפיים, אבל הייתי מניח לו
שילמד לעוף בהם בעצמו. את הזקנים הייתי מלמד שהמוות לא בא עם הזיקנה, אלא עם
השכחה.

כל כך הרבה דברים למדתי מכם, האנשים... למדתי שכל העולם רוצה לחיות בפסגת
ההרים, מבלי לדעת שהאושר האמיתי מצוי בדרך מעלה המדרון. למדתי שהתינוק שזה
עתה נולד, בתופסו לראשונה באגרופו הקטנטן את אצבעו של אביו, הוא שבה אותו לתמיד.

למדתי שלאדם זכות להביט בזולתו כלפי מטה רק כאשר הוא מתכונן לעזור לו להתרומם.

כל כך הרבה דברים עוד יכולתי ללמוד מכם, אבל בסופו של דבר לא תהיה בהם הרבה
תועלת כאשר יחכו לי באותה מזוודה, ואני אז, למזלי הביש, כבר אהיה נוטה למות.

 

בחזרה לראש הדף



ברכה /פניה ברגשטיין
שנה חדשה פעמיך נקשיבה,
מרכבתך בפתחי שערינו עולה,
חלומות-רננים יקדמו את פניך,
לבבות מצפים יאמרו לך תפילה.

 
קנחי כל דמעות היגון והצער,
הרניני לבות עצבים בבשורה,
שמחה לא-צפויה בעינים הציתי
ופירשי על כל בית שמי זיו ואורה.


אמצי נא ידי הנושאים את הטען,
בנתיבות היום-יום, באבק החולין,
העלי מני שחור-רגבים נגה-חסד
ופצי קשי-עמל בחדות-יבולים.


שנה חדשה, את עולה שערינו,
וכפיך נוטפות מברכת הימים,
אורת המחר על פניך נוגהת,
וכל הלבבות לקראתך פועמים.

 

בחזרה לראש הדף 




לראש השנה/נ. בנארי

 


שנה חולפת-שנה באה
נתחדש כולנו בה.

הטוב יצמח מאדמה
כל הרשע יבלע.


יעלה בה אדם חדש,
ויחדל מארץ רש.

תבוא עלינו הברכה-
שלום, עמל ויצירה.


יצמח הישע לאומה
ולא תבוא עוד מלחמה,
יקום עולם הדור, צעיר-
בשדות כפר ובחוצות עיר.

 

בחזרה לראש הדף 




תפילה/אלי נצר

 


תן לנו חגים שקטים
כחיוכו של תינוק,

תן לנו בכיות קטנות
בחיק האישה הנאהבת.


תן לנו שירי-לב
הנאמרים בדומית-לחש.


תן לנו זרועות כשורשים
לחבוק את הקשה והפוצע.


תן לנו לילות סהורי תקווה
אל מול אדמה גדולה ושותקת.


עשה את ביתנו
משכן לניגונים.


אל תוסיף עוד לגזענו
טבעת יגונים.

 

בחזרה לראש הדף




הקיץ עבר/ ש. בס

 


הקיץ עבר, החום הגדול,
שנה חדשה באה לכל.


רוחות מנשבות נודדות ציפורים,
הולכים ובאים הימים הקרים.


הביטו וראו קטונתי אתמול,
!הקיץ עבר-ואני כבר גדול

שנה חדשה התחילה היום:
היי נא טובה ובואך לשלום.


ליל ראש השנה- משפחה משפחה
גדולים וקטנים, נתכנס בשמחה
נדליקה הנר כוס יין נמזוג ונחוג.

ביתנו זוהר ובגדנו חדש.

נטבול פת לחמנו בדבש
בדבש לא במלח!

גם תפוח בדבש יאכל
פלח פלח
וזה חוט המשוך אל הלחם
יהיה נא ברוך!
נבקע הרימון
והמון גרגיריו זבוגים לצלחת נפרוט
גרגר וגרגר קורן אור יקרות!
נאכל כל גרגר כל מתוק
 קליפתו המרה לא נאכל כי נזרוק.

תהי השנה הבאה לטובה
שנת עמל ושלום ואהבה ואחווה,
לא תחדל השנה קול פטפוט חוחית ותור.

עם טרטור הטרקטור.

גע-פרה ופע שה
וברכת מעשה.


ומגבול עד גבול נאסוף ברינה היבול.

שים ברכה ושלום בכל בית ישראל, ראה עמלנו
רצה תפילתנו האל.

 

בחזרה לראש הדף 


 

אירועים באלול ותשרי
כ"א בתשרי תרס"ח 1907 נוסד ארגון "השומר", הסבא של צה"ל
כ"ז באלול תרע"ז 1917 הוקמו הגדודים העבריים
י"ז באלול תרצ"ה 1935 פורסמו "חוקי נרינברג"
כ"ט באלול תש"ד 1944 הוקמה החטיבה היהודית הלוחמת, הבריגדה היהודית
י"א בתשרי תש"ז 1946 יובל לי"א הישובים בנגב
כ"ב באלול תש"ז 1947 מעפילי אקסודוס, יציאת אירופה תש"ז, שהגיעו ארצה וגורשו
י' בתשרי תשל"ד 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים
ט"ו באלול תשל"ח 1978 הסכם קמפ דיוויד בין ישראל מצריים

 

בחזרה לראש הדף



אתרים שנוסדו באלול ובתשרי
ט' באלול ה' כ"ז 1267 חידוש הישוב היהודי בירושלים על ידי הרמב"ן
כ"ג בתשרי תרע"ו 1915 נוסד כפר גלעדי
ח' באלול תרפ"א נוסד המושב נהלל
כ"ב באלול תרפ"א נוסד הקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל
כ"ב באלול תרפ"ז 1927 נוסד המושב שדה יעקב בעמק יזרעאל
י"א בתשרי תש"ז 1946 יום יסוד כפר דרום
ג' בתשרי תשט"ו 1954 יום יסוד דימונה
כ"ב באלול תשכ"ז 1967 עלייתו של כפר עציון מחדש על הקרקע בהרי חברון
ט"ז בתשרי תשל"ו 1975 יסוד מעלה אדומים
ה' באלול תשל"ו 1976 ייסוד קצרין-עיר הבירה של הגולן

 

בחזרה לראש הדף



ימי אלול בקהילת מוצול בעירק
ארבעה שבועות לפני ראש השנה התחלנו בהכנות לקראת החג הנורא הזה. כבר
בהתחלת חודש אלול היינו קמים בשעות מוקדמות והולכים לבית הכנסת
לקרוא "סליחות" ולהתפלל. קשה היה לנו להתעורר בשעה מוקדמת כל
כך - בשעה שתיים וחצי או שלוש אחרי חצות הלילה. השמשים של בתי הכנסת
היו מסתובבים ברחובות השכונה אחרי חצות ודופקים על הדלתות. זו הייתה
הדרך הבטוחה והטובה ביותר להעיר אותנו לסליחות באמצע הלילה. ביקור
השמש היה כמו שעון מעורר חי.

 

בבית הכנסת היה החזן עומד עם עוזר אחד או שניים. הם היו קוראים
פרקי "סליחות" במנגינות שונות. הקהל היה חוזר על כמה קטעים שהתוכן
שלהם - בקשת רחמים מן האלוהים.

קראנו לחודש אלול - חודש הרחמים. לכל ילד שנולד בחודש זה קראו
בשם: רחמים. ידענו כי בסוף חודש זה יבוא יום הדין הנורא.

 
בחזרה לראש הדף



שאל את אלוהי / דב חומסקי
שאל את אלוהי, אני אשאל את אלוהיך,
אולי דווקא הפעם לא נחטיא.

 

אתה תלך אלי, אני אלך אליך,
החלף את פתרונך בחידתי.


אולי, אולי נזכה יחדיו למאור פנים לפתע,
במקדשך אשא מתפילותיי.

במקדשי תשכון כשכון צליין לבטח,
ספק שלי יהיה לך ודאי.


אהב את האביב, אני אוהב את השלכת,
אפשר להפך, כמובן, אפשר.

לך או לי, אולי, נכונה כתר או ממלכת
אולי אחד בדרך הישר.


שאל את אלוהי, אני אשאל את אלוהיך,
אולי דווקא הפעם לא נחטיא.

אתה תלך אלי, אני אלך אליך,
החלף את פתרונך בחידתי.

 

בחזרה לראש הדף



עמירה הגני
אני אומרת לי בוקר
אומרת אור
שמכל הימים את היום הזה
לזכור ולשמור

 

שמכל הימים להביט בראי
לראות מחדש
את כל ששוב הוא חלום וחשוק
ושוב נדרש

וזורם לאיטו אל מקום שנועד
בטוב וברע
ללכת אליו ובשקט מלא
שלאחר הסערה

לאחר בשורה ותרועת צלצלים
והולדת אור.

אמרתי ברכת הבוקר. עכשיו
אתה אמור.

 
בחזרה לראש הדף



ילדים מדברים על בריאת העולם
אלוהים ברא את העולם
הוא עשה את השמיים.

 

אבל אלוהים יכול לעשות הכל.

אלוהים עשה בין השמש והירח את הכוכבים.


פעם אחת ברא אלוהים את העולם, ולא היה שם
מים. אז בא איש אחד מלמטה ועלה בסולם
למעלה ואמר לאלוהים: "תעשה שמיים" ואמר
לו עוד דברים שיעשה - טרקטורים ועצים
והמון המון דברים. וגם את השדות הוא עשה,
וגם את העצים.


פעם אחת היה אדם ולא היה לו אישה.

אז אלוהים עשה לו אישה נורא יפה ולה
קראו - חוה. ופעם אחת כשישנו מתחת לעץ
בא נחש והעיר את חוה, והוא אמר: "בואי
נאכל תפוחים אדומים ואדמדמים!" אז חוה
אמרה: לא, לא! אלוהים אמר שלא נאכל
מהעץ הזה!" והיא נגסה חצי מהתפוח, העירה
את אדם ונתנה לו לאכול מהתפוח, אז בא
אלוהים ואמר: "אמרתי לכם לא לגעת בעץ"!
אז הוא הכניס אותם לעונש. "ושם תזרעו
לכם חיטה ולחם!" ואחר כך הם מצאו להם
את הבית. וחווה הולידה בנים, והם גדלו
והיו בכיתה א'.


הלוואי תמיד תהיה שמש,
תמיד יהיו שמיים,
תמיד תהיה אמא
ותמיד אהיה אני.

 

בחזרה לראש הדף 



  שקיעה / יאיר רביב, קבוצות הבחירה

 

בין ערביים, דמדומי שנה

קרניים אחרונות מאירות את גלגל הזמן

שאינו מאט ואינו עוצר.

ועוצרים.

עומדת שמש ממהלכה, ונועצים בה עוד מבט.

ומחליפים מבטים, ביננו, בין איש לאיש,

ואוצרים בנו את עצבותו של הרגע, וחיוך חולף,

ומתעלים ביחד מעל לזמן,

לשבריר שניה של נצח.

של תקווה,

של תפילה.

 

בחזרה לראש הדף

 

ארבעה שירים / עידית חכמוביץ' (יגור)

השרב כבר כלה
 
הַשָּׁרָב כְּבָר כָּלָה
בְּאַנְחַת הַקָּלָה
מִי תָלָה הַתְחָלָה עַל הַלּוּחַ?
 
עוֹד מְעַט נְחַפֵּשׂ
בְּדִפְדוּף מְהַסֵּס
אֵיזֶה נֵס יִכָּנֵס עִם הָרוּחַ,
 
וּמַגָע מְאֹהָב
שֶׁל אָדֹם וְזָהָב -
תְּפֹס מַשָּׁב, כִּי עַכְשָׁו עֵת לָנוּחַ.
 
וְאוּלַי מֵחָדָשׁ
בַּמָּחָר הַנִּרְגָשׁ
שְׁמֵי הַדְּבַשׁ לֹא מַמָּשׁ יֵעֲנוּ, אַךְ
 
קוֹל מוּכָּר שֶׁהִרְחִיק
מִתְקָרֵב וּמַמְתִיק
סוֹד עָתִיק... אֵיךְ מַסְמִיק הַתַּפּוּחַ
 
(וְכָל מִי שֶׁאִתִּי
אַף חֲרוּז לֹא הֶחְטִיא
שִׁיר פְּרָטִי, שִׁגְרָתִי, לוֹ שָׁלוּחַ).
 
©עידית חכמוביץ'
 


 
גם הקיץ הזה
 
גַּם הַקַיִץ הַזֶּה יִגָּמֵר, כַּנִּרְאֶה,
בֵּין אֱלוּל לְתִשְׁרֵי אוֹ בְּעֶרֶך
יִגָּמֵר בְּסִיעַת חֲצָבִים, כַּנִּרְאֶה,
אוֹ בְּכַמָּה עָלִים עַל הַדֶּרֶך.
 
יְנַפְנֵף בְּשׁוֹבֶל חַמְסִינָיו כִּגְבִירָה
מְמָאֶנֶת עֲזוֹב עֲלוּמֶיהָ
בְּיוֹדְעָהּ כִּי אֲחֶרֶת תִשְׁזוֹף בְּעֳבְרָהּ
אֶת עֵין-כָּל בְּשׁוֹטֵי נְעוּרֶיהָ.
 
וּסְתָו רָךְ, אַקְוָרֶלִי, יִגָהּ, יְלַטֵּף
יְעַכֵּס מְתוּנוֹת עַל שְׁבִילֵינוּ
וְהַקַּיִץ הַזֶה הַנִּרְדָם, הֶעָיֵף,
יִשָׁכַח - כְּמוֹ הָיָה וְאֵינֶנוּ.
 
וַאֲנַחְנוּ גְמוּעִים וּצְרוּבֵי שְׁלוּלִיוֹת
עוֹד נִכְמַהּ לוֹ בְּבוֹא תוֹר הָרַעַם,
וּבִבְרַד מִמְטָרִים וּבְצֵל מִטְרִיוֹת
נְבַקֵּשׁ לָנוּ קַיִץ עוֹד פַּעַם.
 
©עידית חכמוביץ'
 
 
ימי הדבש והיונים
 
יְמֵי הַדְּבַשׁ וְהַיוֹנִים
עֲלֵי זָהָב
תִקְתוּק הַסְתָו בַּשְׁעוֹנִים
טִפּוֹת חָצָב.
 
עָבִים שָׁבוֹת
לָאֳפָקִים
הָאַהֲבוֹת
לַמְחַכִּים
וְהַקְצָווֹת
מוֹצְאִים אֶת שְׂפַת הַהַתְחָלָה
כְּמוֹ אֳנִיָה אֲשֶׁר הִגִיעָה לִנְמָלָהּ.
 
וְהֶחָדָש הַזֶה, הַטוֹב
שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם
הוּא בֶּאֱמֶת מַמָשׁ קָרוֹב
לְהִתְגַשֵׁם.
 
©עידית חכמוביץ'
 
 
משק של כנפי התחלות
 
מַשַׁק שֶׁל כַּנְפֵי הַתְחָלוֹת, וְהָרוּחַ
שׁוֹבֶרֶת חַמְסִין אַחֲרוֹן שֶׁל אֱלוּל
פְּתוּחִים שְׁעָרִים לֶחָדָש, לַסָלוּחַ
לִכְנַף ניחוּמִים בַּמַשָב הַצָלוּל.
 
זְרוֹעוֹת הַחַלוֹן נִשְׁלָחוֹת אֶל הַתְכֵלֶת
הָאֹפֶק נִכְנָס אֶל חַדְרֵי הַלְבָבוֹת
צִפּוֹר נַפְשְׁךָ לְעַצְמָה מְיַחֶלֶת
לָעוּף וְלִמְצוֹא מֶתֶק דְבַשׁ וְתִקווֹת.
 
נִיצָן הַמָּחָר כִּמְנִיפָה מוּל עֵינֶיךָ
מַפְצִיעַ צָעִיר, צִבְעוֹנִי וְתָמִים.
צוֹחֵק הָעוֹלָם, וְקוֹרֵא רַק אֵלֶיךָ
לִקְטוֹף חִיוּכָיו מִצַמְרוֹת הַיָמִים.
 
©עידית חכמוביץ'
 

 


 

הבט, שוב...  / אילנה ברנשטיין

 

 

הבט!

שוב דולקים החצבים על הגבעה

בתפרחת ענוגה

בתולית.

וכמו תמיד

עלינו להתחיל הכל מבראשית-

למנות את הימים

ואת המועדים

לדלות מן החולין

את ניצוצות החג

ולהצית השכם והערב

את הרמץ הכבוי של מדורות חיינו.

ראה,

שוב פורחים החצבים על הגבעה

כמו תמיד...
 

בחזרה לראש הדף 


 

שנה חדשה / אורה אילת

שוב מזדקפים נרות החצב,
ציפורים שוב חוצות את הים הרחב,
עורב לגבהים משדר צריחותיו -
רוחות מנשבות והקיץ חלף.

דף אחרון מן הלוח נשלף,
הסוודר הורד כבר מן המדף,
הורים נרגשים מלווים את הטף -
אל שנה חדשה שהתחילה עכשיו.

שוב אמא וילד, סבתא וסב,
מאחלים ומבקשים שנה של זהב,
ושוב מחדש עם רוח הסתיו
נושא בליבו כל אחד תפילותיו.

 

בחזרה לראש הדף 


 

טיוטה על לוח השנים / נתן יונתן

כשאנו אומרים יום רואים אנו זוטות חייו

של בן אדם על אדמות.

כשאנו אומרים שבוע זוכרים את עוני התמיד של האדם

את עמלו הלחם והעצב.

וכשאומרים אנחנו חודש אומרים את התקווה המתחדשת

כלבנה המתמלאת לימים טובים מאלה.

וכשאומרים אנחנו שנים... שנים...

קול דמי הזמן צועקים אלינו מן האדמה

ונושאים עיניים עצובות אל השמים וכל צבאם.

 

בחזרה לראש הדף


 

 

 שנה כי תכלה / בנימין טנא

שנה כי תכלה - שנה כי תבוא

במה התברך אז כל איש בלבבו

היי השנה הבא שנת צבעים

ירקוּת יערות שברוח זעים,

וזהב שיבולים בקמה הבשלה,

ואודם לבלוב של אלון ואלה,

וסומק תפוח וורדות אפרסק

וצהוב אגס לקוטף הוא שוקק.

ושחור רגבים ושחימות התלמים

ולובן קירות של בתים שקמים

ותכול השמים עם שחר צוהל -

פורח, זורח לעם העָמֵל!

 

בחזרה לראש הדף


 

 אינך יכול לראות את עצמך מן הצד / א.ד. גורדון

אינך יכול לראות את עצמך מן הצד

שופט רמים ומוציא משפט. אם לחסד ואם לשבט, הנך מרגיש

כי בכל תנועה אשר אתה עושה בידיך,

במחשבתך, בנפשך, בכל גיל שאתה חי

אתה מוציא את משפטך

אם לתקומה ואם לכליה.

 

בחזרה לראש הדף 


 

לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה

לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון. אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן ל הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה. הפנים והלב מכוונים למימד הזמן - לעתיד. שני מועדים אלו שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיות? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש?

 

בחזרה לראש הדף 


תכנים של מכון שיטים מדף זה ומידע נוסף לראש השנה- גם בפורטל כיפה

 


 

 

 

 


 

 

שיטים, מכון החגים - בית היוצר להתחדשות התרבות היהודית והחברה בישראל, קיבוץ בית השיטה, 10801, טלפון: 04-6536344, פקס: 04-6532683

מכון שיטים (ע"ר) מס' עמותה 58-0459212

chagim@bethashita.org.il

המכון נתמך ע"י הגופים הבאים: מן היסוד, קרן מוזס וולפוביץ והתנועה הקיבוצית.

היצירות המוצגות באתר הן ברישיון | האתר נבנה ע"י   

כרגע באתר 137 גולשים