פרשת האזינו- כיצד להימנע מכישלונות בחיים?

מאת: אהובה קליין.

ציור:עצת חכמים:"....שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"

[דברים ל"ב,ז]

ציירה: אהובה קליין (c) [צבעי שמן על בד]

בפרשת האזינו מזמין משה את השמים והארץ לעדות על דברי שירתו.

ומדוע הוא דווקא מזמין אותם?

על כך אומרים המפרשים : כי  השמים והארץ הם נצחיים בהשוואה למשה עצמו, שלמרות גדלותו- הוא בשר ודם בלבד.

ובנוסף- יש בכוחם גם להעניש את הברואים: השמים-  על ידי עצירת הגשמים והאדמה - על ידי אי צמיחת מזון.

בשירה זו, מביא משה מסר חשוב לכל אחד מאיתנו על אופן ההתגברות על בעיות ועצה חשובה כיצד ימנע אדם עצמו מן הכישלונות בחייו.

וכך הרעיון מתבטא במילות השירה המיוחדת:

"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך...."[דברים ל"ב,ז]

נשאלת השאלה: מה פשר מסר זה ובמה כוחו לסייע בהימנעות מכישלונות?

על כך מוצאים אנו תשובה יפה ומעניינת[שמות רבה, ג,י]

"לעולם זקנים מעמידים את ישראל וכו', אימתי ישראל עומדים כשיש להם זקנים למה? כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים שנאמר:"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך,[אפילו בתקופה שבית המקדש היה קיים ושרתה נבואה והכהן נשא עמו את האורים והתומים ורוח הקודש שרתה על עם ישראל- בכל זאת היו מתייעצים בזקנים והם סנהדרין בענייני מלחמה]

שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"[שמות רבה ג,י]

על פי דבריו של הרב צבי יברוב, להבטחה זו יש שלושה מימדים:

א] אדם צדיק המשקיע את עמלו בלימוד התורה-  כל שיכלו נתון לדעת תורה ורעיון זה העלה גם שלמה המלך:"אם תבקשנה ככסף ומטמונים תחפשנה"

אדם  שעמל בתורה ללא הרף ומגיע לדרגה כה גבוהה-הוא  ירא ה' ומבין את דעת אלוקים.

הרמב'ן אומר:[דברים י"ז, י"א] "כי רוח ה' על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו,לעולם נשמרו מן  הטעות ומן המכשול"

ב] במסכת אבות נאמר:"בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" [אבות פ"ב]

הצדיק האמיתי מגיע לדרגה כה גבוהה של יראת אלוקים- שהוא מבטל את רצונו מפני רצון אלוקים.

וכך גם מוסבר במסכת  ברכות  [דף כ]שלראשונים התרחשו ניסים מהסיבה:שהיו מוכנים למסור את נפשם על קידוש ה' ללא כל תנאים.

מכאן שאף הקב"ה עושה ניסים עם לומדי תורה.

ג]כאשר אדם מאמין בדעת חכמים, עצם האמונה מעניקה כוח לדברי החכם שיהיה בכוחם להתקיים וכל זאת אפילו ללא כוח הצדיק עצמו.

דוגמא לכך מוצאים אנו בתנ"ך על הנביא אלישע ושונמית, היא האמינה בכוחותיו שיחיה את הילד-

ובעיקר בגלל אמונתה זו, עלה בידו להחיות את הילד, לכן לא נאמר:"וישמע ה' בקול אלישע"

מכאן שעל ידי שהאדם מאמין בכוחו של  צדיק- הוא יגיע בע"ה לישועה גם ללא כוח הצדיק.

מסקנה: משה מעביר מסר חזק לעם ישראל וזהו מסר נצחי: על מנת  להשיג הצלחה בחיים- יש להתייעץ  עם גדולי חכמים- לפי שהם דבוקים לאלוקים בכוח התורה- בה הוגים יומם ולילה ולכן השכינה שורה עליהם.

ממילא העצה  שתצא מפיהם -תמיד תהיה עצה חכמה ומועילה.

מי ייתן ונזכה לקראת השנה החדשה להיטיב את דרכינו ולהיות דבוקים בתורה ובדברי צדיקים.

בע"ה נזכה לחיים טובים ללא כישלונות.אמן ואמן.

היי

בריאת העולם ללא ספק ארוע מכונן מבחינת האמונה  ובלתי נתפס מחשבתית

במסגרת הסטודיו יצרה תלמידה -ענת תמונות של ימי הבריאה בעבודת יד מפסיפס

רעיון ועבודה מדהימה

מוזמנים לצפות בתוצאה .

תהנו

http://www.naomimosaic.com/gallery.php?cid=11&pnum=61&pid=134

הרמוניה יפה של צבעים, יצירה ממש לתפארת.

יישר כוח!!

  פרשת  כי תצא-

 האם ניצחון במלחמה מובטח  לישראל תמיד?

מאת: אהובה קליין.

ציור: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך..."

ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת כי תצא  פותחת בפסוק:"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" [דברים כ"א,י].

נשאלת השאלה: האם התורה  מבטיחה ניצחון מוחלט לעם ישראל בכל יציאה למלחמה נגד האויב ?

התשובה היא: לא!

התנאי הראשון כדי לנצח במלחמה הוא:לקיים את רצון ה'- שמירת מצוות התורה, כפי שכתוב:"כי תעשה  הישר בעיני ה'. " [דברים כ"א, ט]

"הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" [בראשית כ"ז,כ"ב] – על משפט זה -  נאמרו פירושים שונים, אביא שניים מהם:

  א]כאשר "הקול" של ישראל מתגבר- היינו קול התורה מתעצם- לומדים תורה ומקיימים מצוות- אזי מובטח ש"הקול" יתגבר על ידיו של  עשו , במילים אחרות מובטח לעם ישראל ניצחון במלחמה.

ב]יש פירוש האומר: כאשר "הקול " של ישראל מתגבר- היינו קול התורה- מובטח לעם ישראל שידיו תתחזקנה כידי עשו- כלומר מובטח  ניצחון מוחץ במלחמה.

אם  נתבונן בתנ"ך- נראה שהיו מקרים שעם ישראל למרות שיצא למלחמה בסופו לא ניצח.

כמה דוגמאות:

א] כשיהושע יצא למלחמה בעי הייתה שם תבוסה גדולה, היה זעזוע קשה בעם ובראשו יהושע, כתגובה לתבוסה זו- יהושע וזקני ישראל העלו עפר על ראשם והוא  נשא תפילה לקב"ה :"ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" [ יהושע ז,ז] וממשיך ואומר: "בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו..." [שם ח-ט] יהושע כמנהיג לקח את התבוסה באופן קשה ביותר.

ב] ישראל  נחלו מפלה במלחמת עמלק כפי שכתוב:"ויכום - ויכתום עד החורמה" [במדבר י"ד, מ"ה] במלחמה זו בניגוד ליהושע- משה לא הביע  זעזוע מהסיבה: העם עלה לארץ בניגוד לרצון ה' ולמרות אזהרותיו של משה: "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תינגפו לפני אויביכם" [במדבר מ"ב] יוצא שמה שמשה הבין יהושע לא הבין.

ה' לא מאחר לענות ליהושע לשאלתו על מפלת העם, הסיבה : עכן מעל בחרם יריחו, תשובה זו הרגיעה את יהושע כי הוא הבין שברגע שהחטא יסולק יגיע  ניצחון ואכן כך היה בהמשך.

מכאן המסקנה שיש לקיים מצוות ה'- אם העם חפץ בניצחון על אויביו ואם בכל זאת נעשה חטא- חייבים לתקן את החטא ולחזור בתשובה.

אך יש מקרים שהעם [ זה יכול לקרות גם לאדם באופן פרטי] אינו פועל נכון ואינו עושה את  תיקון החטא, אלא מתרחק  מהאמת ונעזר בכל מיני סמלים קדושים, או קמעות, במקרה זה לא יהיה ניצחון, דוגמא לכך:

 בימי עלי העם יצא למלחמה ונחל תבוסה, הם רצו לתקן את חטאם ובמקום לעשות כן, הם חיפשו להם תחליף- החליטו להביא את ארון ה' משילה לעיני הפלשתים.

אך, גם לאחר שהביאו את הארון, המפלה במלחמה הייתה קשה מאד.וארון נפל בחלקם של הפלשתים, מכאן ניתן ללמוד: יש לתקן את החטא עצמו מהשורש ואין לחפש פתרונות של סמלים קדושים, במקרה זה הארון לא רק שלא הואיל לעם, אלא גם לא הואיל  לעצמו ונפל לידי הפלשתים, על רעיון זה זועק ירמיהו הנביא:"היכל ה', היכל ה', היכל ה' המה" [ירמיהו ז,ד]

גם דוד המלך  מבטיח ניצחון על אויבים- אם עושים רצון ה':

"אין המלך נושע ברוב חיל גיבור לא ינצל ברב כוח.. הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו" [תהילים ל"ג, ט"ז- י"ח].

דוגמא טובה לתיקון אמיתי של החטא: מסופר  בימי שמואל הנביא כאשר העם עשה תשובה כפי שכתוב: הם הסירו את האלילים,הם מקיימים כינוס במצפה ובראשם שמואל,

הם צמים וכאשר שמואל הנביא הקריב טלה לה'- ישראל ניצחו את הפלשתים ולא היה בהם העוז – להזיק לישראל וגם האמורי שהיה  מרבה להתגרות בעם ישראל השלים עם - עם ישראל.

נמצאים אנו בחודש הרחמים והסליחות, ויהי רצון ועם ישראל יקפיד בקיום המצוות ויעשה רצון ה' - ובתמורה על כך הקב"ה יגן עלינו ויחיש את גאולתנו. אמן ואמן.

יציאה למלחמה/ אהובה קליין (c)

עם שוחר שלום

תר אחר חלום

לחסות בצל התאנה

להירגע מרעש ומהומה.

יש ויפתיעו אויב

צמא  דם ורעב

אל יתייאש מן הרחמים

יאבק באומץ ויזעק לאלוקים.

דוגמת עמלק מחרחר המדון

יגיח כנחש ויניף כידון

עם ישראל יוצא למלחמה

אלוקים מושיעם ביד רמה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת כי תצא [חומש דברים]

ציור: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז, ט"ו]

ציירה: אהובה קליין (c) [צבעי שמן על בד]

פרשת   שופטים- מינוי מלך- לשם מה?

 מאת: אהובה קליין.

פרשת שופטים כוללת מגוון רחב של נושאים, אחד מהם: מינוי מלך על העם.

וכך נאמר בפרשה:"כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך וירשת וישבת בה, ואמרת: אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך.."

השאלות הנשאלות כאן:

שאלה א] מדוע נאמר בכפל לשון:"שום תשים עליך מלך"?

שאלה ב] מי ראוי למלוך על ישראל ומה חובותיו?

שאלה ג] מהן סמכויותיו?

שאלה ד] מהן מטרות המלוכה? ואיזה מלך משמש דוגמא טובה במקרא?

התשובה  לשאלה א: נאמר בכפל לשון:"שום תשים עליך מלך? מכאן ניתן ללמוד כי חייבת להיות רציפות  במלוכה- כשמלך נפטר מייד יקום מלך אחר תחתיו.

זוהי מצוות עשה שחלה על עם ישראל בהיותם   בארץ נחלת אבותיהם, כמו שנאמר בסנהדרין:"שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ:

1] להעמיד להם מלך.

2]להכרית זרעו של עמלק.

3]ולבנות להם בית בחירה היינו – בית מקדש.

וישנה  תשובה נוספת:[במסכת קידושין ל"ב, ע"ב] והיא: מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וההוכחה לך:"שום תשים עליך מלך"-שתהא אימתו עליך.

ומדוע ציווי זה כה חשוב? על כך עונים חז"ל שישנו חשש שהעם יזלזל במלך לאחר שנבחר, לכן חייבים לכבדו במלוא יראת הכבוד.

התשובה לשאלה ב: ראוי להיות מלך- רק  אדם מתוך עם ישראל בלבד- כפי שנאמר:"- מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו- מקרב אחיך  תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך נוכרי מאשר לא אחיך הוא.."[דברים י"ז,ט"ו]

על המלך חלים גם איסורים:אין המלך רשאי להרבות סוסים,

התורה אוסרת עליו להשיב את ישראל אל מצרים- כמו שנאמר בירושלמי סוכה[ה',א'] -זה אחד מבין שלושת המקומות בתורה, שבהם הוזהרו  לא לשוב מצרימה מהסיבה:

א] "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עד עולם:[שמות  י"ד, י"ג]

ב] "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" [דברים י"ז, ט"ו]

ג] " בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" [דברים כ"ח, ס"ח]

איסור לשוב למצרים הוא אחד מבין365 לאווין שבתורה בכל זמן ובכל עת,

לכל כל עם ישראל.

על כך יש טעם בספר החינוך והנימוק לפי ר' אהרון הלוי :

לפי שהחברה שם רעה ומושחתת - והקב"ה הוציאנו ביד חזקה להובילנו בדרך האמת - למען לא נשוב חס ושלום ונטמא בתוכם.

בנוסף: לא ירבה המלך-  נשים.

לא ירבה כסף וזהב.

עליו לכתוב ספר תורה ולהיות דבוק במצוות.

להתרחק ממידת הגאווה:"לבלתי ירום לבבו מאחיו"

על המלך להיזהר לא להידמות למלכי הגויים ועל ידי שאינו מרבה בנכסים ונשים- הוא מצליח בחסדי ה' להתרחק מהגאווה.

לפי הרמב"ם: "..כדרך שעושין שאר המלכים- אסור ואם הוסיף- לוקה[הלכ' מלכ' ג,ג]

התשובה לשאלה ג:על עניין סמכויות המלך,  יש פירוט בספר שמואל:פרק ח

אך שם במיוחד כתוב על חובות העם כלפי המלך.

 להלן כמה דוגמאות:

המלך רשאי לגייס את העם ורכושו לצורך ממלכתו,

יש לו זכות להחרים שדות וכרמים במטרה להעניק זאת לעבדיו.

לקחת מעשר מהיבול והמקנה,

 על ידי שהעם יראה את סמכויות המלך-  הדבר יגרום לו לנהוג במלך ביראת כבוד.

התשובה לשאלה ד:מטרות המלוכה:

א] להשליט סדר במדינה כדי להימנע מאנדרלמוסיה בדומה למה שהתרחש:"בימים ההם אין מלך בישראל איש  הישר בעיניו יעשה"

[שופטים כ"א,כ"ה]

ב] להיטיב עם העם ולדאוג לו- להעניק את צרכיו. וכל זה ללא בקשת תמורה מהעם.

ג]להמחיש לעם מהי מלכות שמים,אומנם מלך בשר ודם רחוק מאד ממלך מלכי המלכים, אך על ידי שמחובר לתורה והולך בדרך ה'  יש בכוחו להמחיש:

 כי מלכות הארץ-  כעין מלכות הרקיע.

ד] עליו ללכד סביבו את העם.

באשר לדוגמא טובה במקרא -למלך שמשלב בתוכו את החובות והסמכויות

ודבוק בתורה, הרי הוא:  דוד המלך אשר היה צנוע ודבק בתורה והיה מסייע לזולת,כשהיה עני מתחייב במשפט לשלם חוב ולא היה לו, דוד המלך משלם מכיסו ונותן לו  צדקה.

הזוהר הקדוש אמר: שעיני דוד המלך היו תמיד נתונות בארץ מפני יראת ה'.

מי ייתן ועם ישראל יתחזק ביראה ובמידות טובות ויהיה דבק בתורה וכך בע"ה נזכה במהרה לבוא הגאולה. אמן ואמן.

הציור:עונשה של עיר נידחת:"הכה תכה את- יושבי העיר ההיא לפי חרב...ושרפת באש..."

[דברים י"ג, ט"ז- י"ז]

ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשת ראה- מדוע עיר נידחת תיענש בחומרה רבה?

מאת: אהובה קליין

אחד הנושאים בפרשת ראה: העיר הנידחת,

 וכך היא מתוארת בכתובים:

"כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבת שם לאמור: יצאו אנשים בני בלייעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור: נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם " [דברים י"ד,י"ג- י"ד]

כתוצאה מהחטא האמור לעיל- התורה מצווה על השופטים:"ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך..."[שם ט"ו]

והעונש:"הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה- בהמתה  לפי  חרב ואת כל- שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלוקיך והייתה תל עולם ולא תיבנה עוד"

והתורה מחמירה מאד בהדגשתה:"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים..." [שם י"ג, י"ח]

השאלות הנשאלות בנושא זה הן:

שאלה א] באילו תנאים נקראת העיר: "העיר הנידחת"?

שאלה ב] מדוע העונש כה קשה על תושבי המקום ובנוסף כל רכושם נענש גם כן?

שאלה ג] מדוע התורה מציינת כי אלוקים ייתן רחמים?

תשובה  לשאלה א] לפי  רש"י: מדובר בעיר שאנשיה הם אנשי בלייעל- כלומר שהם פרקו עול של מקום- הם חסרי יראת שמים.

הם באים  מתוך אותה עיר -מסיטים לעבוד עבודה זרה ואין מדובר בתושבי חוץ.

יש אף פעמים שמתוך המשפחה הקרובה ביותר קמים מסיטים כאלה- כפי שהתורה מציינת זאת:" [דברים י"ג, ז]"כי יסיתך אחיך בן אימך או בנך..."

מכאן לומדים שאין נעשית העיר נידחת , אלא עד שיקומו אנשים מתוכה

ויסיטו את תושבי המקום לעבוד אלילים.

התשובה  לשאלה ב] העונש על מעשה זה הוא עונש מוות ואיבוד כל הרכוש,

יש לכך שתי מטרות:1]המסית עשה מעשה בלתי יסולח:

 " כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים..." [י"ג,י"א]

2]"וכל- ישראל ישמעו ויראון ולא- יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך" [שם י"ב]

לפי "אורח  חיים" : הקב"ה כועס מאד על המסיטים במיוחד- מאחר ועם קבלת התורה בהר סיני- התחייבו כל ישראל – כאיש אחד בלב אחד לא לעבוד לאלוהים אחרים!

לפי הזוהר הקדוש:השכינה מאד מצטערת וכואבת כאשר היא רואה ביזיון כה גדול שהרי נאמר:"עולם חסד יבנה"

ובתנאים אלה- לא רק שאדם אינו מסייע לחברו, אלא גורם להרס הסביבה הרוחנית,

ועל כך אלוקים מוכן להחריב את עולמו אשר בנה למען החסד כמו שכתוב בזוהר הקדוש:"לפי שהקב"ה בא לראות אותן כלים שבורים שלו ורואה שאין להם במה לשמוח, בוכה עליהם ועולה מעלה, מעלה"

והרי העולם רק מתקיים על חסד!

לכן גם הרכוש  נענש מהסיבה: שאם  עיר שלמה נכשלה בעבודה זרה, מכאן: שהם היו רחוקים מיראת אלוקים והחשיבו אך ורק את הגשמיות והממון- הדבר גרם להם להיות אטומים, כי נוח היה  להדיחם ולכן ראוי שגם רכושם וממונם - אשר גרמו לחטא- יאבדו לנצח.

התשובה  לשאלה ג: התורה מעוניינת שלא יחששו השופטים מהטלת עונש כה קשה על עיר נידחת, כאן התורה מבטיחה:"ונתן לך רחמים"

כיוון שהדבר מתבצע ע"פ צווי ה' ולמען כבוד שמים.

הדבר לא ישחית את מידותיו של המעניש, אלא התורה מבטיחה לחון אותו במידה של רחמים.

מכאן נלמד כי העולם מתקיים על חסד.

מי ייתן ועם ישראל ירבה בחסדים בין איש לרעהו  וביראת שמים תמידית ובע"ה  יתקיים בנו:"עולם חסד יבנה".אמן ואמן.

ציור: "פסל- לך שני- לוחות אבנים כראשונים.."[ דברים י,א]  ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשת עקב/ האם יש יתרון ללוחות הברית השניים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשת עקב מתואר הציווי למשה: לפסל שני לוחות הברית שניים:

"בעת ההיא אמר ה' אלי:פסל- לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ ואכתוב על- הלוחות את- הדברים אשר היו על- הלוחות הראשונים אשר שיברת, ושמתם בארון" [דברים י,א-ב]

ציווי זה מעורר מחשבה רבה ואף כמה שאלות:

שאלה א: במה היו זהים לוחות הברית השניים לראשונים?

שאלה ב: במה היו שונים לוחות הברית השניים מהראשונים?

שאלה ג: מדוע משה בעצמו הוכרח לפסל את הלוחות השניים?

התשובה לשאלה א: רוב המפרשים אומרים כי מבחינה חיצונית לא היה כל הבדל ביניהם- הם היו שווים בגובה וגם במראה החיצוני.

התשובה לשאלה ב: הלוחות השניים היו שונים מהלוחות הראשונים ואף עדיפים עליהם:

1] ללוחות השניים נעשה כבר מתחילה ארון כפי שכתוב:"ואעש ארון עצי שיטים ואפסול שני לוחות אבנים כראשונים [דברים י.ג]

ולמה הדבר דומה? לכלה הנכנסת אל חופתה.

2] בלוחות הראשונים לא הוזכר "טוב" [לא כתוב  בדיבר החמישי שבפרשת: "יתרו":"ולמען ייטב לך"]

לעומת זאת,  בלוחות השניים כן היה בהם "טוב" שהרי נאמר בפרשת ואתחנן:

"למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך..." [דברים ה,ט"ו]

3] בלוחות ראשונים לא הבהיקו פני משה ואילו בלוחות השניים הבהיקו פניו כפי שכתוב:"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו" [שמות ל"ד,כ"ט]

4] לוחות הברית הראשונים מצאו את עם ישראל בשפל רוחני- עבודת עגל הזהב.

ואילו בלוחות שניים מצאו את ישראל במצב רוחני-  מרומם , מיוחד ביום הכיפורים כאשר הם שרויים בצום ותחנונים.

התשובה לשאלה ג: ישנו מדרש האומר: כי אחת המטרות הייתה להעשיר את משה מהפסולת שנוצרה  כתוצאה מחציבת הלוחות,

אך נשאלת השאלה- האם יתכן כי משה התעניין בכסף וזהב בהיותו ברמה רוחנית כה גבוהה, הרי לא היה לו  שמץ של תאווה וחמדת ממון.

אלא, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים- יצאו ברכוש גדול ואילו משה  שהיה עסוק בעצמותיו של יוסף -  נשאר עני, ועוד  נשאלת שאלה: מדוע רק אחרי ארבעים שנה החליט ה' להעשירו?

אלא , מאחר שבני ישראל חטאו בחטא העגל,אמר  משה לה":"בשביל כסף וזהב שהשפעת עליהם לישראל עד שאמרו: די, הוא גרם להם שעשו את העגל: אין הארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר" [ברכות ל"ב]

ובני ישראל היו טוענים אותה טענה כלפי משה ואומרים שהוא רוצה להוכיחם,

שהרי אין זה פלא שמשה  לא השתתף בחטא העגל שהרי לא היה עשיר ולא נתנסה בכסף וזהב, שהרי אם היה עשיר מי יודע אם היה עומד בניסיון!

לכן ה' העשיר את משה בפסולת של הלוחות שפיסל בעצמו כדי להוכיח

שגם בהיותו עשיר אינו מסתנוור מהכסף והזהב ועומד בניסיון!

לסכומו של דבר- ניתן ללמוד: כי הייתה עדיפות ללוחות השניים -

לאור כל הגורמים שהוזכרו  במאמר.

מי ייתן ועם ישראל יקפיד למלא את המצוות וכשם שאור פניו של משה ברדתו עם הלוחות השניים-  קרן למרחקים-  כך גם אורו של עם ישראל יקרין עליו ויזרח למרחקים וישמש אור לגויים ונזכה כולנו ש"אור חדש על ציון תאיר"

ובמהרה יגאל ה' אותנו ונזכה לראות את בית המקדש השלישי ממש קרוב בימינו. אמן ואמן.

ציור: הכניסה לארץ המובטחת:"והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל- הארץ אשר נשבע לאבותיך.." [דברים י.ו]

ציירה: אהובה קליין (c)[צבעי שמן על בד]

הכניסה לארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

עם עבדים מארץ נוכריה

אלוקים הוציאם בזרוע נטויה

נשאם על כנפי נשרים

תמך והגיש מגש חיים.

הביאם אל לב המדבר

העמידם בתחתית ההר

נעשה ונשמע ענו כאחד

קבלו התורה כעם מיוחד.

הכניסם לארץ המובטחת

שמים כחולים שמש זורחת

בורות מים שבעת המינים

שיכר בשמים ומיני יבולים.

ארץ זבת חלב ודבש

בכל עת תבשר חדש

עיני ה' בה מראשית

לא ינטשה עד אחרית.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת ואתחנן-[ חומש דברים]

הציור: משה משקיף אל עבר ארץ ישראל:"עלה ראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך..." [דברים ג, כ"ז]

ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשת ואתחנן-האם תחנוני משה הועילו?

הפרשה פותחת בתחנוני משה אל ה' בבקשה להיכנס לארץ הקודש, וכך נאמר בלשון הכתוב:

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור: ה' אלוקים אתה החילות להראות את- עבדך את – גודלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך?

אעברה- נא ואראה את – הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב  הזה והלבנון.." [דברים ג,כ"ג-כ"ה]

ותשובת ה' הייתה:"...רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר  הזה עלה לראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך, כי לא תעבור את הירדן  הזה.." [שם,ג,כ"ו-כ"ט]

השאלות הנשאלות כאן הן:

שאלה א: מדוע חפץ משה מאד להיכנס לארץ הקודש?

שאלה ב: באיזה אופן התחנן משה אל ה' על-מנת שימלא לו את בקשתו?

שאלה ג:  מדוע משה  מדגיש את נושא: הזמן: "בעת  ההיא"?

שאלה ד:  האם תחנוני משה הועילו?

התשובה לשאלה א: מעניין כי בשאלה זו דנה גם הגמרא:" מפני מה נתאווה משה להיכנס לארץ וכי לאכול  מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא, כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מקיימין, אלא בארץ ישראל- אכנס לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי" [סוטה י"ד]

כוונת הגמרא: האם משה שהוא ברמה רוחנית כה גבוהה - זקוק לפירות ארץ ישראל כדי להירגע ולרומם את רוחו?

 אלא, מטרתו הייתה לקיים מצוות שאין אפשרות לקיימן בחוץ לארץ, אלא רק בארץ ישראל .

התשובה לשאלה ב: לפי מה שמסופר במדרש רבה לפרשת:" וזאת הברכה"-  התפלל משה חמש מאות  וחמש עשרה תפילות ואם נוסיף למניין  אותיות אלה- את מניין אותיות הויה = 26- נגיע לסכום של 541= בגימטרייא-"ישראל"- מכאן  לומדים: כי כאשר עם ישראל דבק באלוקים  תפילתם-

מתקבלת במרומים,

חז"ל מוסיפים כי המילה :"ואתחנן" בגימטרייא- תפלה, שירה,- מכאן מסיקים -כי רצוי מאד שנתפלל מתוך שירה וזימרה , כפי שכתוב בתהילים:"כל עצמותי תאמרנה" [תהילים ל"ה,י]

ויש אומרים כי הדבר מרמז על: יד וראש- כלומר תפילין.

ויש דעה שאומרת: משה התפלל תפילה שהיה משוכנע שהיא לא תשוב ריקם,

הכוונה-  לתפילת י"ג מידות של רחמים,

בתפילתו  תחילה משבח את  הקב"ה ורק אחר כך שוטח את  תחנוניו, כפי שכתוב:"אתה החילות להראות את עבדך את גודלך" משה טוען כי הוא אמר תפילת י"ג מידות- שהרי הובטח לו שאינן  שבות ריקם, כעת משה מבקש שאכן בקשות אלה תתממשנה .

אך מנגד, אלוקים  נשבע למשה שלא יכניסו לארץ-

 כפי שכתוב: " ויאמר ה' אל- משה ואל אהרון: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא  תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"

[במדבר כ, י"ב]

מסיבה זו ה' ביקש את משה להפסיק להוסיף עוד תפילות.

ומכאן ניתן ללמוד יסוד חשוב, כי יש ערך למילה  ולשבועה וכאשר מבטיחים יש גם לקיים.

התשובה לשאלה ג: משה אומר:" בעת ההיא" - והוא מתכוון לתקופה  בה התנהלו מלחמות ישראל נגד מלכי עבר הירדן המזרחי ולכן מאחר שמשה נלחם בסיחון – מלך האמורי ובעוג מלך הבשן- חשב שאולי-

 " הותר הנדר" והוא יוכל להשתתף בכיבוש ארצות שבעה גויים - ממערב לירדן וזאת על פי הפתגם:

"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"[ירושלמי פסחים: ה]

לכן משה כיוון תפילתו דווקא לזמן ההוא.

התשובה לשאלה ד: האם תחנוני משה הועילו:

על כך עונה:הצדיק רבי שמואל מסוכאצ'וב, בעל "שם משמואל": משה ביקש שתי בקשות:

א]לעבור את הירדן.

 ב] לראות את ארץ ישראל ממערב לירדן,

 על כך אמרו חז"ל: ש"תפילה עשתה מחצה" [ויקרא רבה י,ה] גם במקרה זה תפילתו הועילה  רק לקבל מחצית הבקשה- לראות את הארץ הקדושה זכה, אבל לא זכה להיכנס אליה.

ומדוע ה' ביקש ממשה לא להוסיף להתפלל? התשובה לכך היא: כי מעתה המנהיגות הוטלה על יהושע ותפקידו של משה תם ולא היה ערך שמשה יכנס לארץ ויראה איך יהושע תלמידו ינהיג את העם.

לסכום: ניתן להסיק "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם  – אל ימנע עצמו מן הרחמים".[דברי הגמרא]

גם במצב של משה: אומנם ה' נשבע שלא יכנס לארץ וכבר נתמנה יהושע למנהיג, אך בזכות תחנוני משה- לפחות זכה במחצית המשאלה: לראות את ארץ ישראל!

 רחל  אימנו  וימי בן המיצרים / מאת אהובה קליין.

ציור:"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים.." [בראשית כ"ט,כ]

ציירה: אהובה קליין(c)

הימים החלים בן י"ז בתמוז לבין  ט' באב נקראים בשם -ימי בן המצרים,   הם   נקראים בשם זה- על שם הכתוב: "כל רודפיה השיגוה בן המצרים"

.[איכה א', ג']

ב:י"ז בתמוז – אירעו חמישה אירועים כואבים לעם ישראל:

א] הובקעה העיר על ידי- נבוכדנצר מלך בבל.

ב] נשתברו הלוחות הראשונות.

ג] בוטל קורבן התמיד .

ד]בבית המקדש- שרף אפוסטומוס את התורה.

ה[ הועמד צלם בהיכל.

לפיכך, בימים אלה- ממעטים בשמחה, הם נקראים גם בשם:"שלושת שבועות האבל" כפי שכתוב בדניאל:

"בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים, לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים"

 [ דניאל י' ,ב'- ג']

לפי דעת הרמב"ם: אין להשמיע ניגונים מכלי נגינה וזמר שונים וכל מי שמשמיע  צלילים- קול זמר- אסור להאזין לכך- מפאת החורבן.

ימים אלה מועדים לפורענות .לפיכך – יש להישמר ביתר משנה זהירות בכל מקום, כגון:  בים,  בכבישים לרבות מעבר חציה, בטיולים.

על מה חרבה הארץ?

בית ראשון – חרב בגלל שלושה גורמים:

1] עבודה זרה.2] גילוי עריות 3]שפיכות דמים.

בית שני חרב- בעבור שנאת חינם- השקולה כנגד שלושת עבירות אלה.

אחת האגדות שידועות לנו במיוחד מספרת:  כשהלכו בני- ישראל כבולים בשלשלאות- לגלות לפני-

נבוכדנצר מלך בבל-  בדרכם עברו על פניי רחל אימנו . כפי שכתוב:"קול ברמה  נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על- בניה מיאנה להינחם על – בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי  קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר  לפעולתך נאום – ה' ושבו מארץ אויב: ויש – תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם:"

[ירמיהו ,ל"א,י"ד –ט"ז]

כדי להכיר היטב את  אישיותה של רחל אימנו- נעיין במקורות: רחל הייתה אחת מבן ארבע אמהות- אשתו של יעקב אבינו ובתו של לבן הארמי.

לראשונה,  ניתן לפגוש את רחל [ בראשית כ"ט] כאשר יעקב  מגיע ארצה בני- קדם, הוא נתקל ברועי הצאן אשר מתקשים לגולל את האבן מעל פי הבאר והוא נירתם לעזרתם – בהסרת האבן. " ויאמר אליהם הידעתם את לבן בן נחור? ויאמרו ידענו  ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת- לבן אחי אימו ואת צאן לבן  אחי אמו ויגש  יעקב  ויגל את האבן... וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך:" על בכי זה של יעקב – אומר רש"י : יעקב בכה- היות וראה ברוח הקודש שאין רחל עתידה להיקבר עימו. רחל רצה לספר לאביה- כאן נראה שהיא זריזה וחרוצה.

יעקב מתלהב מאד מאישיותה המיוחדת וגם מיופייה המיוחד! יעקב ניקשר אליה וחפץ לשאתה לאישה.

הוא עורך הסכם עם אביה, לפיו הוא יעבוד עם הצאן במשך שבע שנים ובתום תקופה זו- לבן ייתן את-

רחל בתו ליעקב לאישה. למרבה הצער , בתום שבע השנים – לבן אינו מקיים את הבטחתו ונותן ליעקב את לאה הבכורה בטענה: " לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" [בראשית, כ"ט, כ"ה,]

יעקב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות על מנת להשיג את רחל – שכל כך אהב-לשאתה לאישה.

אכן, הכתוב מתאר את רחל כך:"ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה" [בראשית כ"ט,י"ז].

לאחר שבע שנים נוספות וקשות - יעקב  נושא לאישה גם את רחל.

מתברר שבתחילה רחל הייתה עקרה, היא הייתה בעלת חוש אימהי חזק ושאפה לילדים משלה.

"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבא  לי בנים ואם אין מתה אנוכי"[בראשית , ל',א'] רחל אינה נכנעת היא רוצה בנים משלה! היא מתפללת- שהרי ה' מתהווה לתפילת הצדיקים. בסופו של דבר היא נענית: "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי ותקרא את – שמו יוסף לאמור יוסף ה' לי בן אחר".

כאן, כפי שרש"י מציין,  הייתה לרחל רוח הנבואה – לפי שיודעת הייתה שיעקב עתיד להעמיד שנים עשר שבטים- לכן שאפה שהבן שלה- מדמה ובשרה - יהיה כלול בתוך השבטים,לכן לא נתפללה אלא לבן אחר.

כלומר-  ראתה ברוח הקודש שעוד בן אחד אמור להצטרף לשבטים , לכן התפללה."הלוואי יהיה ממני"[ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג],

בהמשך, יעקב מודיע לנשותיו לעזוב את בית אביהן ולעלות ארצה. רחל ולאה נענות לבקשה. רחל  שהייתה אישה צדיקה במיוחד רצתה להרחיק את העבודה  הזרה של אביה- לכן החביאה את התרפים בכר הגמל .כאשר אביה רדף אחריהם וחיפש אחר אליליו , לא מצאם.

רחל-  האישה הצנועה מסרבת לקום בטענה:"אל – ייחר בעיני אדוני כי לא אוכל  לקום מפניך כי- דרך נשים לי ויחפש ולא  מצא את התרפים" [בראשית ל"א, ל"ה]- כאן רחל מצד אחד מתגלה כאישה צנועה וצדיקה ונזהרת גם בכבוד אביה ומשוחחת איתו בכבוד.

כאשר יעקב פוגש בדרך את עשו – יוסף  מסתיר אותה בגופו מפני עיני עשו :"ותיגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחו"- [בראשית ל"ג ,ו'- ח'] רש"י מסביר: בדרך כלל האמהות היו ניגשות לפני הבנים, אבל אצל רחל יוסף ניגש לפניה אמר בליבו: אימי  יפת תואר – לכן הגן עליה בגופו ובקומתו הגבוהה.

לסיכום,  ניתן להסיק – כי רחל הייתה אישה אצילית, אישה יראת שמים, בעלת אמונה חזקה. גם כאשר אחותה – לאה-  ניתנה ליעקב,  היא קיבלה זאת בהבנה ואף מסרה לה את הסימנים שיעקב מסר לה קודם.

הסימנים היו: חנה = חלה - מצוות הפרשת חלה, נידה,הדלקת נר שבת.

כאן רחל מתגלית כאישה בעלת חסד עצום. אישה בעלת רוח הקודש.

בדרך   אפרתה- כאשר רחל יולדת את בנימין היא מתקשה   בכך, היא מספיקה לקרא לו:" בן אוני"  "ואביו קרא לו בנימין"

רחל קראה לו :"בן אוני"- לפי רש"י- הכוונה בן צערי.לפי שנולד לבדו בארץ.

רחל נקברה בבית לחם ועד היום המקום  משמש מקום קדוש – מקום שהמונים עולים להתפלל. היא נפטרה ב- י"א חשוון.

רחל קיימת איתנו עד היום, היא ממשיכה לבכות את בניה.  היא חיה ולא מתה- כי צדיקים  במותם נקראים חיים.

מי ייתן וכל הצומות יהפכו לימים טובים- לעם ישראל ובקרוב נזכה לגאולה שלמה.

כפי שכתוב:"כה אמר ה' צבאות צום רביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים: והאמת והשלום אהבו" [ זכריה ח', י"ט]

פרשת דברים-"אין חכם כבעל ניסיון"/ אהובה קליין

פרשת דברים- הפרשה הראשונה בחומש דברים- פותחת בנאומו של משה-

המחולק לשני חלקים:

החלק הראשון: כולל הזכרת המאורעות החשובים שאירעו לעם ישראל מזמן חנייתם לרגלי הר סיני עד הגעתם לערבות מואב- בין היתר במטרה להוכיח את העם –על מעשיו בעבר.

החלק השני כולל אזהרה לשמור את מצוות התורה כהלכתה- השכר עבור קיום

התורה וחס ושלום העונש  על אי קיום המצוות.

וכך התורה פותחת את נאומו של משה:"אלה הדברים אשר  דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין  תופל ולבין  חצרות ודי זהב: אחד  עשר יום מחורב הר שעיר,עד קדש ברנע: ויהי בארבעים שנה בעשתי- עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל..." [דברים א,א-ד]

תוך כדי קריאת הפסוקים מתעוררות כמה שאלות:

שאלה א]  כיצד יתכן כי אותו משה שסירב  תחילה לקבל את מנהיגותו בגלל כמה סיבות,כגון:"..לא איש דברים אנוכי.." [שמות ד,י]- מתגלה כעת כנואם מעולה?

שאלה ב]  מדוע מוכיח משה את העם דווקא סמוך למיתתו?

שאלה ג]  באיזו דרך מיוחדת מוכיח משה את העם?

שאלה ד] כיצד מתגלה משה כדוגמא של מנהיג המקיים את הבטחותיו?

התשובה  לשאלה א] בעוד שמשה סירב לקבל את תפקיד הנהגת העם באומרו לה':"... לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל- עבדך- כי כבד פה וכבד לשון אנוכי" [שמות ד,י]

תשובת אלוקים למשה:" ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או, מי ישום אילם,

או חרש, או פיקח, או עיוור- הלא אנוכי ה' ועתה לך ואנוכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר"[ שם ד,י"א- י"ב]

על כך אומר הרמב''ן: אלוקים מבטיח למשה שישים את דבריו בפיו באופן שיוכל לבטא אותן יפה ואלוקים שברא סוגים שונים של אנשים,למרות שמשה לא התפלל על רפואתו[על היותו כבד פה וכבד לשון]

אלוקים מבטיח לו שיעזור לו בהצלחת שליחותו, מכאן שיש למשה: סייעתא דשמיא – לאורך כל הדרך ולכן לא פלא- כי משה מתגלה כנואם כה מוצלח.

ולעניות דעתי, נראה  כי לאורך השנים משה צבר  ניסיון רב ועל כך נאמר: "אין חכם כבעל ניסיון"

התשובה  לשאלה ב] משה מוכיח את עמו דווקא סמוך למותו ועל כך אומר רש"י: משה למד דרך זו מיעקב אבינו- אשר הוכיח את בניו סמוך לפטירתו דווקא ולא לפני כן.

על זה נאמר:"איזהו חכם? הלומד מכל אדם,שנאמר:[תהילים קי"ט,צ"ט] "מכל מלמדי השכלתי" [מסכת אבות ד,א]

ועל כן אין המנהיג מוכיח את הציבור אלא סמוך למותו- כדי שלא יתבייש בפניו.

וסיבה נוספת:כדי שלא יצטרך לחזור ולהוכיח את עמו שוב ושוב.

ויש לכך עוד דוגמאות במקרא:יהושע הוכיח את עם ישראל בימיו האחרונים.

שמואל  הנביא [ש"א י"ב]

וכן דוד המלך הוכיח את שלמה בנו.

התשובה לשאלה ג] משה מוכיח את העם בדרך הרמזים ואינו מפרט  ממש

את החטאים, על כך אומר רש"י:"מפני כבודן של ישראל" על מנת לא לביישם

בפני אומות העולם- מכוון שהתורה ניתנה בשבעים לשון ואומות העולם גם מקשיבים לכך.

לפי דבריו של הצדיק ר' ישראל מרוז'ין:משה מוכיח את עמו בדרך של סיפורים ומעשיות – ותוך כדי כך משלב דברי מוסר ותוכחה.

כאן משה  מלמד פרק במנהיגות- כדי שהעם יקשיב לדברים- רצוי להלביש את נושא התוכחה בלבוש של מעשיות שמושכות את תשומת הלב  והדבר ייקלט היטב בליבם.

תשובה לשאלה ד] משה מתגלה  כאדם אחראי למעשיו בכך שמוכיח לעם כי את הבטחותיו קיים:

לדוגמא:הוא פונה אל שבט ראובן וגד-באומרו:כי קיבלו את נחלתם בעבר הירדן כפי שהדבר הובטח להם - בתנאי שיצטרפו למלחמה יחד עם יתר אחיהם

כפי שכתוב:"...חלוצים תעברו לפני אחיכם בני- ישראל כל- בני –חיל: רק  נשיכם וטפכם ומקניכם, ידעתי כי מקנה רב לכם..." [דברים ג,י"ח- י"ט]

" אלה הדברים.." בגימטריא: 297= דרך החיים  וכן  "רז סודך"[מתוך שיר הכבוד] הדברים שמשה נאם מפי ה'- הם כוללים סודות ורזים בבריאה ודרך חיים- המתגלים ככל שאדם מתעמק ולומד אותם .[כך ראיתי בספר התמצית מאת: מאיר ינאי]

כמו שנאמר: בחומש דברים:"כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים.." [דברים ל"ב,מ"ז]

מי ייתן ועם ישראל יקיים את התורה כהלכתה- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו וכך בע"ה תבוא הגאולה במהרה. אמן ואמן.

ציור: נחלתם של שבט ראובן וגד: "...ידעתי כי- מקנה רב לכם...." [דברים ג, י"ט]

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור: שבט ראובן עוסקים בבניה:"ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת..."[במדבר ל"ב,ל"ז]

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים- כיצד?/ מאת: אהובה קליין

פרשת מטות  פותחת בנושא נדרים ושבועות:"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור:: זה הדבר אשר ציווה ה' איש כי ידור נדר לה" או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"

תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:

שאלה א] מה ההבדל בין נדר  לשבועה?

שאלה ב] מדוע התורה מדגישה כי בנושא הנדרים והשבועות – ישנה  פניה  תחילה אל ראשי המטות דווקא?

שאלה ג] מה הכוונה:"לא יחל דברו" ?

התשובה  לשאלה א]

נדר: הכוונה כאשר אדם לוקח על עצמו לעשות דבר ,או לא לעשות דבר לגבי  חפץ מסוים, בהקשר לכך אומר הרמב"ם כי יש הבדל בן נדר: 'אסר'- בו האדם מתחייב להתנזר  מדברים מסוימים שבדרך כלל כן מותרים לו.

לבן נדר שיחייב את עצמו להקריב קורבן בו בזמן שאינו חייב להקריבו, אלא כאן הכוונה לנדרי הקודש.

לעומת זאת: שבועה:- אדם מתחייב לעשות, או לא לעשות דבר מסוים, השבועה חלה על האדם ולא על חפץ.

תשובה לשאלה ב] מעניין הדבר-  כי התורה מדגישה את פנייתה תחילה בנושא השבועות והנדרים לראשי המטות, הרי ממילא ידוע שכל המצוות נאמרות תחילה לראשי העם:יש לכך סיבה:

 לפי הגאון רבי משה סופר[ בעל חת"ם סופר"]- מנהג העולם הוא שמנהיגים טרם כניסתם לתפקיד המכובד-  מבטיחים הבטחות ונודרים מיני נדרים לגבי מעשיהם בעתיד, אך לאחר שמתמנים לתפקידם- ההבטחות לחוד והמעשים לחוד ויש ולא יקיימו כלל את הבטחותיהם.

על שחיתות שלטונית מעין זו נאמר:" אם בארזים  נפלה השלהבת- מה יגידו אזובי הקיר"?

אם המנהיג אינו משמש דוגמא חיובית לעמו- מה נצפה מכל העדה כולה?

לדעתו של האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל: התורה מדגישה כאן את ראשי המטות- כי עליהם לדעת להיות קשובים לרחשי העם ולהשתדל לפעול לטובת הציבור.

דוגמא יפה יש לנו בפרשה- על הנהגתו של משה כמנהיג אמת- מבטיח ומקיים:

שבט גד וראובן בקשו ממשה את ערי הגלעד, אך משה ביקש מהם כי עליהם להירתם תחילה  לעזרת יתר השבטים  במלחמה והם הבטיחו:"ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.."

לאחר שעמדו בהבטחתם קיבלו את מבוקשם:" וייתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת

עוג מלך הבשן..."

ובהמשך הם זוכים לבנות את עריהם כפי שכתוב:"ויבנו בני גד את דיבון ואת- עטרות ואת ערער..." [במדבר ל"ב,ל"ד- ל"ה]

התשובה לשאלה ג] המשפט:"לא יחל דברו" [במדבר ל,ג]- המנהיג הנכנס לתפקידו יקפיד לא לחלל את דבריו, אלא  יקפיד למלא את הבטחותיו.

מוסיף על כך: רבי יהודה לייב מגור- "בעל שפת אמת": כי פרשת:"לא יחל דברו" נסמכה לסוף פרשת פינחס ששם מדובר על תמידים ומוספים.

ללמדנו: כי התפילות נקבעו במקום  קורבן- ועל האדם לנצל פיו לתפילה

ולהרבות  בלימוד התורה, כמו שנאמר:" הקול קול  יעקב"

ולא במקרה פרשה זו נאמרה בתקופת בין המייצרים- ללמדנו- כי ניתן להינצל על- ידי תפילה ולימוד  תורה, כמו שנאמר:" מן המייצר קראתי יה ענני במרחביה" [תהילים קי"ח,ה]

מי ייתן והמנהיגים שלנו ישמשו דוגמא חיובית לעם  וישכילו לקיים את הבטחותיהם ובמיוחד בתקופה זו: בין המייצרים- עם ישראל יעסוק בקיום מצוות התורה וירבה  בתפילה.

מטות- ראשי  תיבות: מעשים טובים ותלמוד תורה.

יהי רצון ונרבה במצוות ומעשים טובים-  למען גאולה שלמה בקרוב ממש בע"ה.

אמן ואמן.

ציור: משה סומך ידיו על ראש יהושע: "...ויקח את- יהושע ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה ויסמוך את- ידיו עליו..." [במדבר כ"ז,כ"ב- כ"ג] ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשת פינחס/ מי ראוי להנהיג את העם? / אהובה קליין.

פרשת פינחס גדושה בנושאים רבים, אחד מהם: מינוי מנהיג לעם ישראל בסוף ימיו האחרונים של משה.

הדבר מתרחש-לאחר שהקב"ה מודיע למשה כי עליו לעלות על הר העברים כדי לראות את ארץ ישראל טרם  מותו.

משה  פונה בבקשה אל ה': למנות מנהיג  לעם ישראל, כפי שהתורה מתארת זאת: "וידבר משה אל ה' לאמור: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא  תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" [במדבר כ"ז,ט"ז]

תשובתו של ה' איננה מאחרת לבוא:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר- רוח בו, וסמכת את ידך עליו" [במדבר כ"ז, י"ח[

מתעוררות כאן כמה שאלות:

א] מדוע משה מבקש דווקא עכשיו למנות  מנהיג לעם ישראל-

ואינו מתחנן להיכנס  לארץ ישראל?

ב] מאין לנו-  כי משה ציפה למנות את בניו כיורשי הנהגתו?

ג] אילו תכונות נדרשות  למנהיג?

ד] מדוע נבחר דווקא יהושע להנהיג את העם בהמשך?

התשובה לשאלה א: משה תובע   למנות מנהיג - היות והוא עומד להיאסף אל עמו וקרוב  לימיו האחרונים .הוא רואה חובה לדאוג לחיים תקינים בקרב עמו על ידי מנהיג ראוי - במטרה:"ולא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה"

כוונתו במשפט זה ,שעם ישראל יקבל  מנהיג אחראי כדוגמת רועה האחראי על

הצאן.

בשלב זה אין הוא שם  דגש על רצונו להיכנס  לארץ ישראל, אלא הדאגה לעם היא העיקר.

התשובה  לשאלה ב: כיוון שראה שבנות צלופחד ירשו את אביהן, משה הבין- אם בנות יורשות את אביהן [כשאין בנים] קל וחומר שבניו ראויים לרשת אותו וינהיגו אחריו את ישראל.

התשובה  לשאלה ג: תכונות  המנהיג- שמשה מעלה הן:

א] המנהיג  חייב לעמוד בראש  העם ואם הכרחי לצאת למלחמה – הוא יצא

בראשם, עליו לשמש דוגמא אישית לעמו.  למען הסדר הטוב ולדאוג שלא יהיו כצאן ללא רועה.

ב] המנהיג חייב ללכת בדרך ה'- עושה את רצון בוראו ואינו הופך את פניו אל העם כדי  להנהיגם על  פי רצונם,תמיד יהיה "לפניהם".

התשובה  לשאלה ד: יהושע נבחר להנהיג את העם בהמשך, ולא בני משה, אומנם גם הם  התאימו  לתפקיד ,אך יהושע התעלה עליהם.

ההנהגה שונה ממלכות וגם מכהונה, בעוד שכהונה עוברת בתורשה וגם מלכות עוברת בדרך כלל מאב  לבנו, הרי יש כתר מיוחד – כתר תורה - יכול לזכות בו רק כל מי שעוסק - ועמל בתורה ואכן כזה היה יהושע, הוא היה מרבה  לעסוק  בתורה ולא מבזבז  זמנו לריק.

וכמו שנאמר במסכת אבות :"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה....ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך..." [אבות ו,א] מכאן שאדם שעמל בתורה כדוגמת יהושע – זוכה לתבונה מיוחדת ומתמצא גם  בדברים של הנהגה.

ואכן  הגמרא מעידה על יהושע, שכאשר  משה עלה  להר סיני  לקבל את התורה- יהושע היה נוטה לו אהל לרגלי ההר- וכל זה על מנת לקבל את פני רבו- משה ראשון- למען יספוג ממנו דברי תורה  וירווה מהמצוות והחידושים.

כמו כן היה משרת אותו, היה מסדר את הספסלים במקום התכנסות  תורה-

על מנת ללמוד.

נאמר: "וזרח השמש ובא השמש: [קהלת א,ה]כל עוד לא שקעה שמשו של משה- [לפני שירד משה מגדולתו כמנהיג]הייתה זורחת שמשו של יהושע.

בנוסף יהושע היה איש רוח- הכוונה מנהיג המבין את הלך הרוח שלכל אחד ואחד, כמו שאמר הקב"ה  למשה:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" [במדבר כ"ז,י"ח]

יהי רצון ועם ישראל יזכה למנהיג בעל סגולות מיוחדות- כדוגמת משה ויהושע.

גדי שלום.

נסה לכתוב את הלינק המלא כמו שהוא. במידה וזה לא מצליח, אתה יכול לשלוח אותו אלינו דרך מערכת הפניות של האתר, ואנחנו נשלב אותו.

תודה

פרשת בלק- סוד קיום עם ישראל- כיצד?

ציור: זקני  מואב וזקני מדיין לפני בלעם:"ויאמר אליהם: לינו פה הלילה, והשיבותי אתכם דבר" [במדבר  כ"ב,ח]

מאת: אהובה קליין (c)

"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה  מצילנו מידם"

כך נוהגים אנו- להגיד בליל הסדר מידי שנה[בהגדת פסח]

תוך כדי  התבוננות  בפרשה, מבחינים אנו במלחמה  נדירה נגד ישראל,

כמוה לא נתקלנו- לאורך כל ההיסטוריה  של עם  היהודי וגם לא במקרא.

וכך מתוארת תחילת המלחמה בתורה:"וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב- הוא, וייקץ מואב מפני ישראל.... וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה... ועתה לכה- נא ארה- לי את העם הזה..." [במדבר פרק כ"ב, ב-ו]

השאלות המתעוררות בפרשה, הן:

א]  מה  גורם לבלק לרצות להילחם  נגד עם ישראל?

ב]  מדוע מחליט להשתמש באמצעי הקללות- ככלי נשק נגד העם?

ג]  במה שונה מלחמה- קונבנציונאלית לבין מלחמת מילים בפה?

ד]  מה הייתה  תוצאת המלחמה?

התשובה לשאלה א : בלק מלך מואב  חושש מפני ישראל:כפי שהוא מבטא  זאת במילים הבאות:[לזקני מדיין] "עתה ילחכו הקהל את- כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה..." [במדבר כ,ד]

כוונתו, שזה עם  מסוכן ולכן  מביא כמשל: את השור  המחסל את העשב  בפיו.

אברבנאל מסביר כך:"כאשר השור רועה, הרוק שבפיו נשאר בעשב ובהמה אחרת  כבר אינה חפצה לרעות שם".

רש"י אומר: כי השור רגיל לשלוח את  לשונו סביב פניו וכך מצליח לתלוש כל עשב וירק במהירות- ולכן מואב פוחדים מישראל שינהג בהם כשור המחסל את  סביבתו.

התשובה לשאלה ב, ג: מעניין, מדוע  בלק בוחר במלחמה בפה- באמצעות  קללות, מסתבר שבחוכמתו מבחין בין שני  סוגי מלחמה:

מלחמה רוחנית- שבה נלחמים בכוח התורה- בכוח הרוחני של עם ישראל וכאן התוצאה תלויה בחוסן העם, האם יצליח  לשמור על ערכי היהדות- דבר המגן

עליו מפני כל האויבים וגורם אף לניסים גלויים [ממש- כמו במלחמת היונים נגד המכבים]

כי ח"ו על-ידי  התנתקות מן היהדות ומסורת האבות- לא תהיה  לעם ישראל

תקומה ולא  תישאר שארית.

מלחמה קונבנציונאלית- מלחמה באמצעות כלי נשק, עיקר הצלחתה- בידי שמים,

כמו שנאמר:" ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" [שמות י"ד,י"ד]

ובאמת ההיסטוריה מוכיחה כי תמיד אלוקים מגן על עם ישראל:"כי לא ייטוש ה' עמו  ונחלתו לא יעזוב".

בלק ידע כי להלחם נגד ה'-  אין לו אף  סיכוי של הצלחה, אלא כישלון  מוחלט

הידוע מראש.

מהסיבה הזאת,  בחר במלחמה הרוחנית התלויה בעיקרה- בישראל ובכוחם להשיב מלחמה שערה וחשב, לישראל יש כוח בפה  באמצעות  - תפילה לכן גם הוא משתמש ככלי מלחמה בפה על- ידי  קללות.

התשובה לשאלה ד: כוונתו של בלעם הייתה לנתק את עם ישראל מתרבות עתיקת יומין- תורה ומצוות.

את זאת חשב להשיג באמצעות הקללות, אך כנגד  כך השאיר הקב"ה ברכה נצחית שבכוחה לשמר את המקור הרוחני- שעליו נשען עם ישראל- מקומות תפילה, בתי כנסת ובתי מדרש.

וכפי שכתוב בגמרא:" מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" [מסכת ברכות [ח,א]

מקום התפילה מאיר לישראל ומגן עליו לאורך כל הדורות ומבטיח את קיומו לעד.

משום כך  קבעו חז"ל בכל בוקר בתפילת שחרית: להתחיל דווקא בברכה שנאמרה על ידי בלעם הרשע:"מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל.."

בברכה זו טמון סוד קיום עם ישראל.

רצה בלעם לקלל ויצא מברך .

יהי רצון, ונתמיד בקיום מצוות התורה ואלוקים יעמוד לצידנו בכל עת צרה. אמן ואמן.

משה והסלע / שיר מאת: אהובה קליין (c)

 ציור : משה מכה על סלע/ מאת: אהובה קליין(c)

אל מול הסלע ניצב

משה המנהיג העניו

אהבה שאינה תלויה בדבר

לעם צמא נובל ונשבר.

הצימאון יזעק לשמים

לטיפה זכה של מים

זעקתם זעקתו

כאבם כאבו.

הסלע ניצב כבר שנים

כאבן שאין לה  הופכין

האם נועד לניסים

להרוות צמאים?

משה אינו מרבה במחשבה

מזדרז לכבות התבערה

את עמו ישקיט  מעט

אך גורלו נחרץ לעד.

הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[חומש במדבר]

פרשת  חוקת – פרה אדומה- הדרך אל האושר- כיצד? / אהובה קליין

ציור: פרה אדומה:"זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמור דבר אל בני ישראל  וייקחו אליך פרה אדומה תמימה..." [במדברי"ט,ב]

ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת בנושא: פרה אדומה וכך נאמר בלשון התורה:

"...זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור: דבר אל- בני ישראל וייקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין- בה מום אשר לא עלה עליה עול ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו..."

 [במדבר י"ט,ב-ג]

בהמשך התורה מתארת את תהליך  הכנת האפר- המשמש לטיהור הטמאים.

קיימים כמה  סוגי טומאה:

א] טומאה ישירה- הנובעת מנגיעה במת.

ב] טומאת אהל: אדם- או חפץ- ששהה תחת קורת - גג אחת עם המת.

ג] טומאה הנגרמת כתוצאה מקריבות שונות אל המת.

תוך כדי התבוננות בהוראות אשר ניתנות על-ידי ה' למשה ואהרון- מתעוררות כמה שאלות:

א]מה הכוונה למילים:"זאת חוקת.." ?

ב] מדוע הפרה חייבת להיות גם אדומה, תמימה,אשר לא עלה עליה עול?

ג] מדוע אליעזר הכהן שוחט אותה ולא אהרון הכהן?

ד] מה דעתם של חז"ל על טומאת אהל?

התשובה לשאלה א:"זאת חוקת"-  הכוונה זוהי מצווה ללא טעם.

יש להתייחס אליה כחוק ,אין לשאול על כך שאלות.

התשובה לשאלה ב:לפי דעת רש"י: הפרה חייבת להיות דווקא אדומה- כדי שתהא תמימה שלמה באדמימות- שאם יש בה שתי שערות שחורות- היא פסולה.

ר' יצחק הורביץ[" החוזה מלובלין] מוסיף פירוש משלו:

הכוונה לא רק לפרה,

אלא לאדם המדמה בנפשו כי הוא מושלם ואין בו  מום ,אדם שחושב בכוון זה- ההוכחה היא:  כי לא עלה עליו די עול תורה- מסיבה זו - לא הגיע למידת הצניעות והענווה הראויה- חז"ל אומרים כי מידת הענווה עולה על כל המידות הטובות. [עבודה זרה כ' ע"ב]

ולעניות דעתי, כי בכך שהפרה  צריכה להיות  תמימה- יש כאן רמז ליהודי

להיות  תמים עם אלוקים ,לבטוח רק בו- כדברי דוד המלך :"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא ייתן מוט לצדיק"[ תהילים נ"ה כ"ג]

התשובה  לשאלה ג: מדוע אהרון אינו שוחט את הפרה?

על כך אומר רש"י:היות ואהרון השתתף בחטא העגל ,לא היה מן הראוי שהוא

יעסוק בשחיטת הפרה מהסיבה שאין קטגור נעשה  סנגור.

והרמב"ן אומר: כי לאהרון הכהן היה תפקיד בתחום המשכן:"כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו  עבודת חוץ"-[הכוונה עבודת קודש" מחוץ למחנה"]

ומוסיף עוד  סיבה: לפי שהיה צורך לחנך את אלעזר עוד  בחיי אביו באחת ממצוות הכהונה גדולה.

התשובה לשאלה ד:חז"ל לומדים מהפסוק:"זאת התורה אדם כי ימות באהל..." [במדבר י"ט,י"ד]

כי אין התורה מתקיימת, אלא אצל מי שממית עצמו באוהלה של תורה,

ובמסכת  ברכות[ס"ג,ע"ב] נאמר:"אין דברי תורה מתקיימין,אלא במי שממית עצמו עליה"

קיימים שני מצבים לכך:

א] בתקופות קשות לעם ישראל- פוגרומים, שואה- היהודים היו מוכנים למסור נפשם למען קיום מצוות התורה.

ב] בחיי היום, יום  הרגילים- אדם חייב לצמצם את ההנאות הגשמיות של העולם הזה ולפנות מקום ללמוד התורה,זו הכוונה שהוא ממית עצמו על התורה,

הוא משתדל לפנות מקום רחב עד כמה שיכול לרוחניות-

 עליו להסתפק במועט כמו שכתוב :"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ... ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך" [מסכת אבות, ו,ד]

ואומר דוד המלך:"..אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.."[ תהילים קכ"ח]

אך, יש להדגיש כי עלינו אומנם להסתפק במועט בעולם הגשמי, אבל מצד שני עלינו לשמור על בריאות הגוף כדברי  הרמב"ם:"אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף" [הלכ' דעות ד,א]

ובתורה נאמר:"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" [דברים ד,ט"ו]

לסיכום: התורה מלמדת אותנו: עלינו להמית עצמנו באוהלה של תורה-

לצמצם את ההנאות הגשמיות מצד אחד כדי לפנות מקום לרוחניות, אך מצד שני ,עלינו לשמור על בריאות מאוזנת למען יהיה לנו הכוח  ללימוד התורה.

התורה מבטיחה לנו שזוהי הדרך לאושר האמיתי  בחיי האדם.

פרשת קרח- מיני עונשים בקרב קורח ועדתו- כיצד?/ אהובה קליין.

פרשת קרח בראשיתה- מספרת על מחלוקת קרח ועדתו, קרח אוסף מאתיים  חמישים איש ודורש כהונה ממשה ואהרון.

המחלוקת נובעת בעיקר משלושה  טעמים: קנאה, כבוד, תאווה.

וכך מתארת התורה את המחלוקת:"וייקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם: רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע  תתנשאו על קהל ה' "?

מתעוררות כאן כמה שאלות:

א] מה היו התלונות העיקריות של קרח ועדתו?

ב] מדוע מוזכרים דווקא מתוך המאתיים חמישים איש- דתן ואבירם?

ג]האם כל המורדים נענשו באותו עונש?

ד] מדוע במסכת אבות נאמר: מחלוקת קרח ועדתו:"כל מחלוקת שהיא  לשם שמים, סופה להתקיים: ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים,..ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח ועדתו"

 [מסכת אבות ה,י"ז] הרי היה מן הראוי לציין: מחלוקת קורח ומשה?

ישנה תשובה אחת לכל השאלות:

מתברר, למרות שכולם נקראו בשם עדת קורח, הם לא היו מאוחדים בדעותיהם, אלא , נחלקו לשלוש קבוצות ולכל קבוצה  טענה משלה.

קרח ומשפחתו מרדו מפני:"שנתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל" כוונתו הייתה למרוד במנהיגות- היינו במשה ואהרון כמו שנאמר:

"ומדוע תתנשאו על קהל ה' "? [במדבר ט"ז,ג]

מאתיים וחמישים ראשי הסנהדראות- לא מרדו בהנהגה כלל, אלא

התנגדותם הייתה על סוג השלטון- בו לא היה להם  בתור ראשי סנהדראות - כוח של מנהיגות והשפעה על העם.

השלטון הזה היה בעיניהם דיקטטורי , והם כנציגי העם היו סבורים כי גם להם הזכות להיות מנהיגים משפיעים.

לעומתם: דתן ואבירם התנגדו לכל שלטון- מכל סוג שהוא, הם שאפו למצב של אנרכיה- לחופש מוחלט- איש הישר בעיניו יעשה.אין דין ואין דיין.

מכוון שכל קבוצה נלחמה כנגד משהו אחר, לכן גם העונשים היו שונים מקבוצה לקבוצה- כפי שמסבירה זאת הגמרא: סנהדרין [ק י]

הגמרא מדייקת בלשון התורה ומסיקה מהנאמר בפסוק:"ואת כל האדם אשר לקרח"

אומר על כך רבי יוחנן:"קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים[ אלא, במגפה מת] שהרי לא נאמר בפירוש שקורח נבלע באדמה,

וגם לא היה מן  השרופין שהרי כתוב:"באכול האש את חמישים ומאתיים וגו' [במדבר כ"ו]- ולא קורח"

מכאן המסקנה שהיו שלוש סוגי מיתות:

א]מוות במגפה- קורח ומשפחתו.

ב] מוות  שנבלעו באדמה-אלו דתן ואבירם.

ג[ מוות בשרפה- אלו מאתיים וחמישים סנהדראות.

כעת נבין מדוע הוזכרו דווקא :"דתן ואבירם" מתוך כל העדה- באופן מיוחד.

לגבי "דתן ואבירם" מבאר ר' אברהם מנחם רופא בפירושו:"מנחה בלולה": דתן ואבירם לא היו שייכים לשבט לוי ולכן לא הייתה להם סיבה להשתתף עם קורח יחדיו באותה טענה, אלא , מטרתם הייתה רק לעורר מדנים- להרבות מחלוקת והפקרות בתוך עם ישראל.

מסיבה זו ,התורה מציינת אותם לגנאי כמו שכתוב:""הוא דתן ואבירם, קרואי העדה, אשר היצו על משה ואהרון בעדת קורח בהצותם על ה'" [במדבר כ"ו,ט]

מכאן ניתן ללמוד- מה סופה של מחלוקת שלא לשם שמים, היא יכולה להתחיל עם משהו  מוצדק - כמו שטען קורח על נישיאותו של אליצפן בן עוזיאל, אך עד מהרה המחלוקת מגיעה למימדים איומים- כדוגמת מחלוקת:"דתן ואבירם"- מחלוקת של הפקרות.

לכן נאמר: מחלוקת קורח ועדתו-  במסכת אבות ולא נאמר מחלוקת קורח ומשה.

יהי רצון שלא יהיו  עוד  מחלוקות שלא לשם שמים- אלא עם ישראל יהיה מאוחד כאיש אחד בלב אחד- כדוגמת מעמדם בקבלת התורה בהר סיני.

ציור: מחלוקת קרח:

"וייקהלו על- משה ועל- אהרון ויאמרו אליהם: רב- לכם כי כל העדה קדושים..." [במדבר ט"ז,ג]

מאת: אהובה קליין (c)