:כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה "
"ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה
תלמוד בבלי
,לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן "
". היום האיום מכל הימים, יום גורלנו
ברל כצנלסון
:מקורות
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה
לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶך
בָּבֶל יְרוּשָׁלַיִם. וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָלַיִם
וְאֶת כָּל בַּיִת גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָלַיִם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל
כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים. וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים
. אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֶת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים
וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיוֹגְבִים. וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת
אֲשֶׁר בֵּית ה' וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית ה' שָׁבְרוּ כַשְׂדִּים
וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת
וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתּוּ בָם לָקָחוּ. וְאֶת הַמַּחְתּוֹת
וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים. הָעַמּוּדִים
שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית ה' לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת
כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו
נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל
נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לָעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה. וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן
הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף. וּמִן הָעִיר לָקַח
סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי
הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֶת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ
וְשִׁשִּׁים אִיש מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. וַיִּקַח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים
וַיֹלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה. וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶך בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ
.חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ
:זמן היום
ליל ט' באב עד ליל י' באב
:שמות היום
ט' באב; תשעה באב; צום החמישי
:סמלים
צום; קריאת מגילת "איכה"; הימנעות מתלמוד תורה; אמירת "קינות"; ישיבה על הרצפה
:תכנים
אבל; זכרון חורבן בית המקדש ואובדן הריבונות הלאומית; לקחים היסטוריים; גאולה; משיחיות; אנטי-משיחיות
:הרהור
- - -
במוצ"ש, ט' באב, נוכחתי לדעת שמתכננים דיסקו ומסיבה של הנעורים בחדר-האוכל. פניתי למדריך החברתי
ולמזכיר, הבאתי לתשומת ליבם את התאריך ובקשתי שידחו את המסיבה. - - - שניהם השיבו בשלילה, ולמזכיר
.אמרתי שזו שערורייה, וגם כעת אני חושב כך
.כאן המקום להסביר לבני הנעורים את חשיבות העניין
,מתוך חורבות היום הזה, ט' באב, קמה מדינת היהודים. היום בו פעמיים חרב בית המקדש שסימל את לבו של עם ישראל
.הוא היום הזה שמסמל את תמצית סבלו של העם במשך דורות רבים, דתית והיסטורית
כל אחד יכול להתייחס ליום הזה כרצונו. זו החלטתו האישית. אך זו בהחלט שערורייה שקבוץ מקיים, במקום
.ההתכנסות הציבורי שלו – בחדר-האוכל – מסיבה, דווקא ביום זה
אני, החתום מטה, מעיד בזה שלא אני המצאתי את מועד ט' באב. יש עמי בכתובים עדות מסייעת, שכבר בחודש אב
תרצ"ד (1934!) נזף מורי, ברל כצנלסון, בי ובחברַי, מדריכי "המחנות העולים", על כי ערכנו טיול ומחנה ביער
.בן שמן בט' באב
לתגובתו הפומבית קרא: "חורבן ותלישות", וברל פרסם את נזיפתו בעיתון "דבר", שהיה עורכו. לתגובות השליליות
והחיוביות היה המשך מיידי במאמר שני, הנקרא "מקורות לא אכזב". מתוך מאמר זה נהגנו להדפיס משך שנים רבות
בשער הפנימי של הגדת הפסח שלנו, בביצועו הגרפי היפה של דוד אלף, את דברי ברל הנפלאים על פסח: "עם שומר
.'משך אלפי שנים את יום צאתו מבית-עבדים" וכו
בקטע הבא מיד לאחר הגדרת חובת הזיכרון של פסח, כציווי חינוכי, באה קריאתו החינוכית לשמור על תשעה
- - "באב כעל יום אובדן חירותנו – מכל שכחה. "כי ביום זה ראה כל דור ודור וכל אדם בישראל, כאילו עליו חרב עולמו
…את צריבת האש החינוכית ההיא נושא אני עמי מאז היותי נער
- -
הקיבוץ הופך כיום למעוז החילוניות, למקלט-מעט לאלה אשר נקעה נפשם מן הרוח המשיחית הסוחפת אתה - - -
רבים, ואולי גם טובים, אל תחת כנפי-הדת; לאלה הממאנים לראות ביהדות הרבנית ובזרם האורתודוכסי את
בעלי-החזקה על הדת-היהודית, המסרבים להיכנע לאנאכרוניזם, לפנאטיות, ליהירות ולשנאת-הזר המתלווים
."כנראה בהכרח אל מעשה "השיבה אל המקורות" או "החזרה אל הדת
אינני יכול להישאר שווה-נפש גם אל מול הקטנה, הבלתי-מסוכנת, לכאורה, שבפלישות הדת אל תוכנו. מי יתקע לי
כף כי רצונו של מיעוט (ואני מעז לנחש – מיעוט זעיר) לקדש כאן את ט' באב, שמעולם לא קודש כאן בעבר, לא יגבר
?בעתיד, ויביא להעמקת חדירתו של הפולחן הדתי בחצרנו
זאת, אך בעיקר זאת: אינני כופר בזכותם של חברים בתוכנו לברור לעצמם כראות עיניהם מצוות עשה או אל
תעשה, אלמנטים אלה או אחרים של פולחן, סמלים, טכסים וכיו"ב, המעניקים להם, כנראה, באופן שאינו נהיר לי, תחושות
. שאינן מובנות לי לצורך שנשגב מבינתי. אך אני כופר בזכותם, ואצא בכל כוחי נגד ניסיונם לכפות את אלו עלי
רצונם אינו רצוני. אם קדוש להם יום חורבן הבית וממלא אותם עצב וכאב, ישבו נא במטותא, בבתיהם הטובים, ימנעו
מעיניהם את מראות הטלוויזיה, ומפיהם אוכל ומשקה, ולמהדרים שבהם אני מוכן אף לסייע באספקת עפר לשים על ראשם
.ובהשגת התקציב הדרוש לקניית סנדלי גומי להתהלך בהם
- -
:מהלכה למעשה
?האם תלך מיכל למסיבה
."יוספה חונכה בבית "דתי". כעת היא נשואה ליוסף, שחונך בבית "חילוני", והם מנהלים אורח חיים "חילוני
.לפנות ערב מודיעה מיכל, בתם הבכורה בת ה-15, שהיא יוצאת למסיבה בבית אחת מבנות כיתתה
"?יוספה מזדעזעת: "הרי עוד מעט ליל תשעה באב! איך אתם מארגנים מסיבה במועד כזה
".אומרת מיכל: "דווקא בגלל שאין הערב לאן ללכת, החלטנו על המסיבה, ולי זה לא מפריע בכלל
".אומר יוסף: "גם לי זה לא מפריע. שתלך לאן שהיא בוחרת
:ואז
את לא הולכת למסיבה!" אומרת יוספה" -
אני כן הולכת למסיבה!" עונה מיכל" -
?מה עשויים להיות נימוקי יוסף
?מה עשויים להיות נימוקי יוספה
תשעה באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני , ומאורעות אחרים -
.המיוחסים לפי המסורת לתאריך זה
,חורבן הבית הראשון - 586 לפנה"ס חל בשבעה לחודש אב מלכים ב', פרק כ"ח
פס' ח' - י' או בעשרה בו ירמיהו נ"ב, י"ב - ט"ז לפי התלמוד הוא נקבע לתאריך
.'זה כי בו התחילה הפורענות ירושלמי, תענית, פרק ד', הלכה ט
לפי עדות יוסף בן מתתיהו נשרף הבית השני -70 לספירה, בעשרה באב ויום
האבל על החורבן הועתק לתשעה בו, שכבר היה יום אבל ידוע. לפי המסורת יום
זה הוא גם יום בכיה לדורות על חטאם של המרגלים, בו נגזר שלא יכנסו בני
.ישראל לארץ
שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב נקראים ימי "בין המצרים": "כל
רודפיה השיגוה בין המצרים" איכה א', ג'. בתקופה זו על-פי המסורת נתרגשו
צרות ואסונות רבים על עם ישראל לאורך הדורות. בשלושת השבועות של "בין
המצרים" ממעטים בשמחה. לא עורכים שמחות ונוהגים מנהגי אבלות. במסורת
האשכנזית ב"תשעת הימים" שבין ראש חודש אב לתשעה באב מתחזק האבל
וחלים מנהגי אבל נוספים כמו איסור על קניית בגדים ומנעלים, המנעות מתספורת
והמנעות מאכילת בשר ויין . במסורת הספרדית מתחזק האבל בשבוע שחל בו
.תשעה באב
.בימים אלה, יש מאמינים, מתחזקות סכנות ופעולתם של שדים ויש לנהוג בהם בזהירות
ביום י"ז בתמוז נבקעו חומות ירושליים על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל -
.בתקופת הבית הראשון ועל-ידי הרומאים בתקופת הבית השני
:בי"ז תמוז ארעו על - פי המסורת, כמה פורענויות וארועים קשים אחרים
.משה ניפץ את הלוחות ברדתו לראשונה מן ההר -
בטל קרבן התמיד שהיה מוקרב בקביעות פעמיים ביום בבית המקדש -
כאשר היוונים צרו על ירושליים בימי מלחמת המלכים החשמונאים הורקנוס
.ואריסטובולס, משום שלא נותרו כבשים לקרבן התמיד
.ביום זה שרף אפוסטומוס, חייל רומי, ספר תורה שמצא -
ביום זה הועמד צלם בהיכל, כנראה בימי החשמונאים או בימי -
.אדריאנוס קיסר רומי
.ביום זה נפלה בית"ר בסוף מרד בר-כוכבא -