...המלים הללו
,פעילות לימודית לקראת חג החנוכה
כולל הצעות לדיון
מזה אלפיים שנה אומרים יהודים שמונה פעמים רצופות בשנה - בעת
הדלקת נרות החנוכה - את המלים המובאות להלן. ברכת "הנרות הללו..." היא
לנו נקודת מוצא להיכרות עם חג החנוכה, על סמליו ומשמעויותיו כהתפתחותם
.לאורך הדורות
המלים המודגשות זוכות להרחבה ופירוש, ואתם מוזמנים/מוזמנות לשוחח
.עמן ודרכן אודות חג החנוכה – בימים ההם ובזמן הזה
.בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ
לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה
.בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים
הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
.רק בנר ראשון] בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה]
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ
לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהַם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים . וְכָל שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻּכָּה
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי
.לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתָיךָ
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְּנַבֵּחַ
.אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻּכַּת הַמִּזְבֵּחַ
[בסידור התפילה מצויים עוד חמישה בתים לפיוט זה]
ברוך
כדרכן של ברכות, מברכים קודם כל בשם (ה') ואחר כך במלכות (מלך העולם). הברכה
היא ביטוי לצירוף של רגשות: תחושת כפיפותנו לאל, הבעת תודה על חסדו, מתן שבח
.לעוצמתו. כמובן שצירוף זה אינו מחייב וניתן לבטא דרך מלים אלו כל רגש שהוא
[? דיון: האם "אי-אמונה באלהים" צריכה לבטל את רצוני לומר ברכה כזו]
קדשנו במצוותיו וצונו
חג החנוכה הוא אחד מכמה מועדים שיצרו החשמונאים לציון נצחונותיהם והוא היחיד
ששרד עד ימינו. למרות שהמסורת היהודית אינה מציינת ציווי אלוהי על הדלקת הנרות
ניתן לראות בחנוכיה מעין זכר למנורת המקדש (בת ש ב ע ת הקנים) שעל הדלקת
נרותיה מצווים הכהנים בבית המקדש. הכרעת חכמי ישראל בדורות שלאחר החשמונאים
לשמור ולקיים את חג החנוכה היא שהעניקה להדלקת הנרות, בעיניהם ובעיני הדורות
.שלאחריהם, תוקף של ציווי אלוהי
[?דיון: האם לגיטימי להכריז על מנהג כציווי אלוהי למרות שאין ראיות לציווי כזה]
נר של חנוכה
בית שמאי אומרים: יום ראשון, מדליק שמונה. מכאן ואילך – פוחת והולך. בית הלל"
[אומרים: יום ראשון, מדליק אחד. מכאן ואילך – מוסיף והולך". [שבת, כ"א, ע"ב
הנחנו את החנוכיה על השולחן. זה השולחן של הדו-שיח כשנפרצת השיגרה. זה השולחן
של האירוח והידידות, והוא עמוס ספלי קפה, זה השולחן של השתיקה, כשהשולחן ספינה
.מוארת העומדת על מקומה כי לא נושבת הרוח
הדלקנו נר ראשון והבן הקטן נחפז לכבות את החשמל. שרנו "מעוז צור" בחדר שבו
לכל אחד צלו המרקד בקיר אחר גבו, לכל פנים קמטים ועומק ורוך נשכח, בכל העיניים
.בבואת הנר כמו בצילום מוצלח
כל מעשה גדול, כל רעיון גדול, כל גבורה גדולה – דינם שילכו ויקטנו. כל מעשה
קטן, כל גבורה צנועה, כל מחווה קטן של אהבה – דינם שיצטברו וידליקו שוב את
.השלהבות וחוזר (תודה לאל!) חלילה
הבן הקטן שאל, והוא יודע היטב את התשובה אך רוצה הוא לשמוע אותה
:כהבטחה מתחדשת
?ו מ ח ר -
מחר נדליק שניים -
?ואחרי מחר -
.נדליק שלושה -
?ואחרי זה -
.אחרי זה כבר לא חשוב, האור ילך ויגדל-
:שעה זו הרהרתי בלבי
."יכול אדם לכסוף לאשו של שמאי, אך אין דרך טובה אליה מזו של הלל הזקן"
[1971 , גדליה, קבוץ משמר הנגב]
[?דיון: האם יש הסברים אפשריים נוספים להכרעה בזכות מנהגו של בית הלל]
נסים
נס פך השמן" קשור כמובן ב"נס" נצחונם של החשמונאים וצבאם. באלפי"
שנות גולה הודגש הנס על חשבון הגבורה האנושית שאיפשרה אותו. עם התקומה
הציונית הלאומית הזר מוטיב הגבורה לבלוט, כפי שניתן לראות בקטע משירו
:של אהרן זאב [לחן: מרדכי זעירא], משורר לילדים וקצין החינוך הראשון של צה"ל
אנו נושאים לפידים"
בלילות אפלים
- - - זורחים השבילים מתחת רגלינו
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו
לעמק הלכנו, ההרה עלינו
מעיינות האורות הגנוזים גילינו
בסלע חצבנו עד דם
".ויהי אור
- "אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים"
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שָׁבָה אֶל הַשִּׁיר הַזֶּה
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם
.-וּמְבַקֶשֶׁת לְאוֹמְרוֹ בְּלִבִּי, מֵחָדָש
,תָּמִיד יָדַעְתִי שֶׁאֱמֶת דִבֵּר הַשִּׁיר
תָּמִיד אָמַרְתִי, בֵּינִי לְבֵינִי
שֶׁעַל זְמַנִים שֶׁעָבְרוּ הוּא מְדַבֵּר, עַל אוֹדוֹת אֲבוֹתַי
הַחֲלוּצִים
.שֶׁסָּלְלוּ לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ
אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת
,שֶׁעָלֵינוּ הוּא נִכְתַב
ׁעַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה לְאוֹמְרוֹ מֵחָדָש
.בִּלְשׁוֹן הֹוֶה, בִּלְשׁוֹן עַכְשָׁו
ּ,עַכְשָׁו, הַיּוֹם, אֲנַחְנו
נוֹשְׂאִים אֶת הַלַּפִּידִים
.וְלִבֵּנוּ צָמֵא לָאוֹר
ּ,כִּי הַשְּׁבִילִים אֵינָם זוֹרְחִים מִתַּחַת לְרַגְלֵינו
,אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲנַחְנוּ עֲדַיִן סוֹלְלִים
מְגַשְׁשִׁים בַּעֲרָפֶל הָעוֹטֶה אוֹתָה
.וְהַנֵּס אֵינֶנוּ מְצַפֶּה מֵעֵבֶר לָעִקוּל
,לָעֵמֶק אֲנַחְנוּ עֲדַיִן הוֹלְכִים
,אֶל הָהָר לֹא פָּסַקְנוּ מִלְהַעְפִּיל
ּ,הַסֶּלַע עוֹדֶנוּ נֶחְצַב בְּיָדֵינו
וּלְבָנֵינוּ, דּוֹר שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, אָנוּ מוֹרִישִׁים אֶת
.הַקַּרְדֹם
ּ,הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד אָמַרְנו
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד אָמַרְנוּ
.וְלִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁהִטְעוּנוּ הַשְּׁבִילִים
,אֲבָל אֲנַחְנוּ גַּם יוֹדְעִים שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאָרְכָה
הַדֶּרֶךְ הַנִּפְתֶּלֶת
,עוֹד תִּהְיֶה לְמִישׁוֹר
,הִיא מֻכְרָחָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת לְמִישׁוֹר
,כִּי בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ מְצַפֶּה הָאוֹר
.עוֹד יְהִי אוֹר
,מיריק גרזי, חנוכה תשס"א
.שלושה חודשים לאינתיפדה השנייה
[?דיון: מה זו "גבורה"? מה זה "נס"? האם גם בגבורה יש מימד של נס]
בימים ההם בזמן הזה
הימים "ההם" מכוונים לימי החשמונאים. הזמן "הזה" עשוי להיות
.(זמן-הלוח (חודש כסלֵו) או זמן ההיסטוריה (הדור בו אנו חיים
[?דיון: איזה פירוש ל"בזמן הזה" נראה לנו נכון יותר]
שהחיינו
ברכת "שהחיינו" נאמרת, בדרך כלל, כביטוי לשמחתנו בעת שאנו זוכים
לקיים טקס יהודי שעברה שנה תמימה מעת שקיימנו אותו לאחרונה. אנו
מודים על שנתאפשר לנו לחוות שוב את הטקס שחווינו בשנה שעברה. לכן
.נאמרת ברכה זו רק עם הדלקת הנר הראשון
כהניך הקדושים
ספר חשמונאים א' (יש ארבעה) נכתב על-ידי יהודי שחי בתקופת מרד
המקבים. מתתיהו ובניו היו כהנים, מה שאיפשר להם לעסוק בחידוש עבודת
אלהים בבית המקדש. ספר זה נכתב במקורו בעברית אך מסורת החכמים
לא שמרה עליו והוא נותר בתירגום ליוונית בלבד ולא היה חלק מארון
:הספרים היהודי עד למאה התשע-עשרה. אז שב ותורגם לשפתו המקורית, העברית
אָז אָמְרוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו: הִנֵּה נִגְּפוּ אוֹיְבֵינוּ, נַעֲלֶה לְטַהֵר אֶת הַמִּקְדָּשׁ וּלְחָנְכוֹ. וַיִּקָּהֵל"
כָּל הַמַּחֲנֶה וַיַּעֲלוּ עַל הַר צִיּוֹן. - - - הוּא בָּחַר כֹּהֲנִים תְּמִימִים [טהורים] אוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה וְהֵם
טִהֲרוּ אֶת הַמִּקְדָּשׁ - - - עָשׂוּ כְּלֵי קֹדֶשׁ חֲדָשִׁים, הֵבִיאוּ אֶת הַמְּנוֹרָה וְאֶת מִזְבַּח
הַקְּטֹרֶת וְאֶת הַשֻּׁלְחָן לַהֵיכָל, הִקְטִירוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, הֶעֱלוּ אֶת הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל הַמְּנוֹרָה
...וְהֵם הֵאִירוּ בַּהֵיכָל - - - וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי הוּא חֹדֶשׁ כִּסְלֵו
בַּיּוֹם הַהוּא נֶחֱנַךְ בְּשִׁירִים וּבִנְבָלִים וּבְכִנּוֹרוֹת וּבְמְצִלְתָּיִם. - - - שְׁמוֹנָה יָמִים חָגְגוּ אֶת
חֲנֻּכַּת הַמִּזְבֵּחַ - - - יְהוּדָה וְאֶחָיו וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל קָבְעוּ לָחֹג אֶת חֲנֻּכַּת הַמִּזְבֵּחַ
בְּמוֹעֲדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שְׁמוֹנָה יָמִים מִיּוֹם חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו
".בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן
[חשמונאים א', פרק ד']
שמונת ימי חנוכה
בתלמוד הבבלי, שכתיבתו הסתיימה בבבל כשש-מאות שנה אחרי תקופת
:(החשמונאים, מצוטט טקסט עתיק (מסכת תענית
"בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, שלא למספד בהון ודלא להתענות
[.(בהון." [מארמית: ימי החנוכה שמונה הם, ואסור לספוד בהם (למת) ולהתענות (לצום
:התלמוד הבבלי מסביר זאת כך
כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית"
חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של
כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה
".ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה
[שבת, כ"א, ע"ב]
[?"דיון: מדוע מדגיש התלמוד הבבלי את נס פך השמן ולא את "כשגברה מלכות בית חשמונאי]
ואין לנו רשות להשתמש בהם
.הנרות הם סמל. תפקידו של הסמל לבטא תוכן ומשמעות ולא לשמש מכשיר מעשי
בימים עברו, כשנרות היו מקור אור יחיד בבית, מצאו לנכון להדגיש את ייחודם של
.נרות החנוכה כסמלים ולא כמכשירים
[?דיון: איזה סמלים יהודיים אחרים אנחנו מקיימים לשם ביטוי תכנים ומשמעויות]
מעוז צור ישועתי
מעוז צור" נכתב במאה ה-13 בגרמניה על-ידי יהודי ששמו הפרטי היה מרדכי. מאז"
ועד היום יהודים רבים שרים אותו בתום הברכות על הנרות. הכינוי "מעוז" לאלהים
מקורו כבר בתנ"ך, כמו בתהלים, כ"ז, 1: "... ה' אורי וישעי, ממי אירא? ה' מָעוֹז חַיַּי, ממי
."...אפחד?" או בירמיהו ט"ז 19: "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי ומנוסי בעת צרה
מנגינת "מעוז צור", שהיתה בדורות האחרונים מנגינה טיפוסית לחג השחרור
.הלאומי-דתי, היא מנגינה שמקורה בשירי העם הגרמניים בימי הביניים
מטבח מצר המנבח
שיר זה, שחובר בזמן מסעי הצלב על רקע רציחות המוניות של יהודים על-ידי
,נוצרים, מבטא שאיפה לתבוסת הרוצחים. האויב [צר] מדומה לכלב נובח
.[שאלהים יגרום לחיסולו [מטבח
,דיון: האם מוצדק לשמוח בחיסול האויב, או שראוי להצטער על כל אלימות]
[?גם כשאין לנו ברירה אלא להשתמש בה
חנוכת המזבח
בכל ימי חג החנוכה קוראים בבית הכנסת ב"פרשת הנשיאים" (במדבר, ז'-ח'), שבה
מסופר על חנוכת המשכן שבנו בני ישראל במדבר. המזבח שהחשמונאים הקימו מחדש
.הוא סמל שמחבר יחדיו תקופות שונות בחיי העם היהודי
[?דיון: האם סמל המזבח יכול להיות משמעותי בשבילי]