תהלוכות הילדים
מנהג קדום היה בירושלים שבימי חנוכה היו המלמדים עם תלמידיהם
יוצאים אל הרחובות והיו שרים בלדינו ומודיעים על בואם, ומבקשים
מצרכי מזון: שמן, קמח, שום, בצל. ומברכים את הנותנים. וזו לשון
השיר: "תנו לנו, כי אנחנו חפצים ללכת, יחי החכם עם התלמידים, הנה
הם נותנים לנו, יחי החכם עם התלמידים, כה לחי וירבה טובכם" מכל
מה שנאסף היו מכינים ארוחת-חג, ביום - "זאת חנוכה" - היום האחרון
של החג היו מביאים קערות גדולות אל תלמוד תורה, ליד בית הכנסת
יוחנן בן-זכאי". שם היה מתאסף כל הציבור, לתפילת הגשם. הראשון"
לציון היה עומד על הבמה, קוראים את שיר השירים ומתפללים על
.הגשמים

בדמשק, לפני שיצאו הילדים לאסוף מתנות לסעודה, הם התאספו בבית
:הרב ורקדו ושרו. הרב עמד במרכז ו"סביב הרב יחנו ובפה מלא הם יענו
"לכו שובו שברו לנו מעט אוכל". הם יוצאים "ובכל חוצות משוטטים
אוחזי חרבות בידיהם, כובע ארוך על ראשיהם וכלי נשק על מתניהם, תופסי
מגן וצינה". מעניין שיש כאן תערובת של התחפשות בפורים ושל חגירת
.נשק וכל נשק כפי שהיה נהוג בעדות אשכנז בל"ג בעומר
בכורדיסטאן נהגו לבנות בובה מעץ ומסמרטוטים וזקן על לחייה, מיקטרת
בפיה ונר גדול בידה, את הבובה כינו "חנוכה" והיו עוברים איתה ברחובות
.ומבקשים מתנות. הילדים האחרים ליוו את הילד ושרו שירים
.בובת חנוכה היתה סמל לאנטיוכוס הרשע, שאת מגילתו קוראים בחנוכה
.בסוף חנוכה היו הילדים תולשים את זקן הבובה ושורפים אותה
בתימן היו הילדים אוספים ביום האחרון של חנוכה את שאריות הנרות
מכל הבתים, וכן אוספים מחצלות קרועות ומדליקים מדורה גדולה מחוץ
.לעיר. בימי חנוכה, נדקר אפם של יהודי עדן שבתימן בריח של גופרית
.בצאתם מתפילת מעריב, שאפו מלוא נחיריהם את ריח העשן המחניק
כי רחוב בית הכנסת המה כולו ממוכרים וקונים כל מיני פצצות העשויות
מגופרית הנידלקת בפתילה. כל מיני זיקוקין נידלקים ומתפוררים לכוכבים
.נוצצים בשלל צבעים מרהיבים. גפרורים מתלקחים וצובעים את האוויר
ויד הילד המדליק רועדת משמחה ומפחד. ברחוב שורות שלמות של
שולחנות מוכרים, וילדים סובבים אותם. בני העשירים שיש בכיסם פרוטות
של דמי-חנוכה, קונים ומדליקים ומרעימים קולות ורעמים, ובני העניים
.צוהלים ומשתעשעים לא פחות מהם
העוברים והולכים לפי תומם שומעים פתאום קול "בום" או כקול טרטור
.מכונת-ירייה, וריח גופרית מתפשט לאורכו ולרוחבו של הרחוב
מי מאנשי עדן הנהיג את המינהג הזה להרעים ולטרטר ולבשם את רחובות
היהודים בריח הגופרית לב מי נתעורר ועורר את הלבבות האחרים להזכיר
למעשה את מלחמתם וגבורתם של המכבים מנצחי היוונים, לא ידוע, אף
.כי נשאלו על כך רבים מזקני הדור
,בעדות אשכנז, נהגו לתת מעות לילדים, דמי חנוכה, כדי לשמחם
לשתפם באווירה ולחבב עליהם את החג. חנוכה הוא חגם של ילדי
ישראל, כי אלמלא ניצחו החשמונאים את היוונים היתה תורה משתכחת
ולא הייתה נלמדת. על כן, בצד חלוקת "דמי חנוכה", נוהגים היו לשחרר
.את הילדים בשעה מוקדמת מלימודיהם
מטרה נוספת היתה להפחית את קינאתם של ילדי ישראל בשכניהם
.הנוצרים החוגגים באותו זמן את חג המולד וזוכים למתנות מסנטה קלאוס


מנהגי הנשים והמשפחה
.בעיר משהד, בצפון מזרח פרס, חיו היהודים שנים רבות כאנוסים
.בתי הספר היהודים היו פתוחים כל החג כדי להסוות את בוא החג
ובבתים היו מגיפים את התריסים כדי שהמוסלמים החיים בעיר לא יראו
.את אור הנרות
.וכך, מסוגרים בבתיהם היו בני המשפחה מדליקים את הנרות
הנרות היו עשויים מפחיות בודדות (שאינן מאוחדות לחנוכיה), המתמלאות
שמן. כל אישה, שוזרת במשך השנה פתילות דקות מצמר-גפן ושמה אותן
בפחיות להדלקה, כל יום היו הנשים מחליפות את הפתילות הישנות
בחדשות. הפחיות היו אסורות בשימוש אחר, ולכן הן היו שמורות במשך
.כל השנה באריזה מיוחדת המוצפנת, בתוך גומחה שבקיר, או בעלייה
באפגניסטן, מתחילות הנשים להכין פקעות של צמר גפן, זמן רב לפני
החנוכה, הן מוציאות מפקעות הכותנה את הגרעינים, מעבדות את החוטים
וטוות פתילים. מיצווה זו מיוחדת לנשים, כי לפי המסורת היתה דבורה
הנביאה יושבת מתחת התומר וטווה פתילים למישכן, את הפתילים של
ימות החול היו טוות משלושה או חמישה חוטים, ושל נרות שבת היו
.טוות בשבעה חוטים
הנשים לא נהיו עושות שום מלאכה בלילות חנוכה, כמו גם בלילות
,ראש חודש. בלילות החורף הארוכים יושבת האישה עד שעה מאוחרת
תופרת, מטליאה או עושה עבודות אחרות. אך בלילות חנוכה יושבת
כל המשפחה יחד אחרי הארוחה, במיוחד היו מכינים ארוחה חגיגית
".ל"זאת חנוכה
,בכל ימי החנוכה היו היהודים מרבים להשתמש במאכלי חלב וגבינה
לזכר כד החלב שלקחה איתה יהודית בלכתה למחנה הולופרנש כדי
.לכרות את ראשו


מנהגים מענינים נוספים
,בתורכיה, היו שומרים את הפישתן שבו מניחים את האתרוג בסוכות
.ושוזרים ממנו פתילות לחנוכה
ועוד מינהג הנהוג כמעט בכל העדות וגם הוא קשור במסורת האגדתית
על גבורת האישה היהודיה בחנוכה: אם כי לפי ההלכה נשים שובתות
ממלאכה רק בזמן שהנרות דולקות בחנוכיה, ברוב העדות אין הן עושות
.מלאכה לא ביום ולא בלילה, ובמיוחד אסור שיעסקו בעבודת תפירה
בכורדיסטאן עושות להן הנערות הפטורות מהדלקת נרות-חנוכה, נרות
,שעווה חדשים משאריות של נרות. למחרת בבוקר הן מדליקות אותן
.תוך אמירת ברכות
בעדות-ספרד ובארצות-ערב קיים מנהג לכנס את הבנות אור ליום ז' של
חנוכה, - זאת חנוכה, בליל ראש-חודש-טבת, ולערוך להן חג מיוחד - "חג
הבנות": אוכלות מאכלי-חלב, שותות יין ויוצאות לרקוד...יש מייחסים
.גם מינהג זה למעשה יהודית והוליפרנס שלפי המסורת אירע בליל זה