יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
ונפגעי פעולות הטרור

יזכור
אזכרה לחללי צה"ל
טקס יום הזיכרון - טקסט מלא
עוד מעט שלושים שנה למלחמה - באֵרי צימרמן
קינת דוד
היציאה משעבוד לחירות - אהרון מגד
שתי דקות - ליפא אהרוני
מי יודע דרך השכול - ליפא אהרוני
תן לנו כח
שבילי הגבורה- יצחק שדה
אשרי הנמוגים עם לילה - אריה אורי
חזרה לעמוד הראשי - "שיטים" - מכון החגים





יִזְכֹּר
מתוך פקודת מטכ"ל ליום הזיכרון

'נוסח א
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמַּאֲבָק עַל הַמְּדִינָה בַּדֶּרֶךְ
וְאֶת חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה-לְיִשְׂרָאֵל
.אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
ֹיִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרֵךְ בְּזָרְעו
וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה
ׁוּקְדוֹשַׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
.אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכוֹת הַכְּבֵדוֹת
יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי הַדְּרוֹר וְהַנִּצָּחוֹן
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים
.חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דור


'נוסח ב
יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמַּאֲבָק עַל הַמְּדִינָה בַּדֶּרֶךְ
וְאֶת חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה-לְיִשְׂרָאֵל
.אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרֵךְ בְּזָרְעוֹ
וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה
ׁוּקְדוֹשַׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוֹת הַנֶּפֶש
.אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכוֹת הַכְּבֵדוֹת
יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי הַדְּרוֹר וְהַנִּצָּחוֹן
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים
.חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דור


חזרה למעלה


אזכרה לחיילי צה"ל
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּכָל מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, בַּמַּחְתֶּרֶת וּבִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וְשֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחַמְתָּם וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הָעָם וְהָאָרֶץ, בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְתַעֲמֹד לְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן......ו
חזרה למעלה


קינת דוד
:הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים
:פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים
:מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
.וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם
וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
:מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
:יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
:אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה

שמואל ב', א': יט-כז



שתי דקות - ליפא אהרוני, קיבוץ סעד
צפירה פלחה את האויר, שתי דקות דומיה
הישוב נדם, נאלם שאון בעיר ההומיה
עמדו דומם המורה, התלמיד, פועל הבניין
נהג המשאית, העורך דין, המוכר, הקנין
הרכינו ראש, עובדות הניקיון, השוטר, הרופא
הפקידה, הגננת, האמן, ויושבי בית הקפה
התייחדו בגאון, אמהות שכולות, אבות דואבים, אלמנות
.רעים לנשק, חברים מלידה, סבתות, סבים, בנים ובנות
נשתתקה המחלקה בין הימין והשמאל, בין החילוני לדתי
.נמחקו כל ההבדלים, נעלם הפער העדתי

שתי דקות של התייחדות
שתי דקות תמימות של אחדות
שתי דקות דומיה, לזכור, לא לשכוח
.שתי דקות האוצרות עצמה וכוח

וכמה חסרה לנו תרועה מהדהדת
ובמהלכה שתי דקות של שמחה מאחדת
שמחה העולה ופורצת מתוך הלב
.שמחה המחברת ומשכיחה כל כאב

וכמה חסרים אנו בשבת ובחג
שתי דקות מאחדות במסורת, במנהג
ועוד שתי דקות המלכדות בסתם יום של חול
.הו - אז יהיה לנו יום העצמאות, חג גדול



חזרה למעלה


מי יודע דרך השכול - ליפא אהרוני, קיבוץ סעד
,מי יודע דרך השכול
נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית
.חותר מבעד לדלת
אינו מבחין
,בין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן
.משאיר אותם כואבים, דואבים, בודדים
אין לו מעצורים, אין לו רחמים
.הוא שובר, הוא מכה, הוא מצליף

,מי יודע דרך השכול
,הוא צובע את השער בלבן
,מכבה את המאור בעיניים
,משאיר קמטים על הפנים
.זורע עצב ויגון, מורט את העצבים
,הוא חודר כליות לב
.מכרסם, פוצע, מכאיב

מי יודע דרך השכול
,פורץ בסערה, משבית כל שמחה
.מרבה תהיות, למה, מדוע
.אינו נותן מנוח בלילה וביום
גם אם נעלם, ולא נראה יותר
הוא שוכן בחדרי הלב
,ואינו יוצא אף פעם
.אף פעם

.מי יודע דרך השכול



חזרה למעלה


היציאה משעבוד לחירות - אהרון מגד
האפוס שלנו הוא אפוס היציאה משעבוד לחירות
.אנחנו עם עתיק מאד, ואחד המעטים שאין לו אפוס של גבורת מלחמה
לא נכתבו אצלנו שירות כעלילות גלגמש או כ"איליאדה" וה"אודיסאה", או
כשירות המאוחרות של רולן הצרפתי, המלך ארתור האנגלי, הארולד
הנורדי, הניבלונגן הגרמני. האפוס הגדול שלנו הוא לא אפוס מלחמה, אלא
.אפוס של יציאה משעבוד לחירות ונדידה במדבר אל הארץ המובטחת
אמנם "מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טובעו בים סוף", אבל
. התהילה היא ל"ימין ה'" ולא לימין אדם
.ארבעים שנה נדודים במדבר, ויסעו ויחנו, נסעו וחנו, ובתוכם מתן-תורה
מהר סיני. זהו הזיכרון הלאומי העמוק ביותר שלנו שנתקדש על-ידי המסורת
וגיבש את השבטים לעם. כיבוש כנען על ידי יהושוע ומלחמות המגן של השופטים
מסופרים כהיסטוריה משובצת באגדות ארכאיות, אך לא יהושוע ואף אחד מן
,השופטים לא נתקדשו כמשה ואהרון, ולא דוד הכובש נחקק בדעת הדורות
.אלא דוד הנער הרועה המכה את גולית, ודוד נעים זמירות ישראל בעל התהילים
.לא שלמה השליט, אלא שלמה החכם מכל אדם
אינני איש דתי, אבל אני מאמין בכוחם של מיתוסים המלווים היסטוריה של
עם. המיתוס יש בו היסטוריה, יש בו חכמה עממית, יש בו גורל ויש בו תחושת
עתיד. מה נפלא הדבר, יחיד ומיוחד ואין שני לו בתולדות העמים, שהמיתוס
הלאומי שלנו פותח בשתי המילים: "לך לך"! שתי מילים אלה הן כמו מפתח
,מוסיקלי הקובע את המנגינה להיסטוריה של אלפי שנים. היציאה לדרך
.הנדודים, הכמיהה למולדת, ההתערות במולדת
(1965 אהרון מגד)


חזרה למעלה


תן לנו כח
תן לנו כח שוב לשאת ברעדה על כפינו
.את מגש הכסף - תפארת בנינו
תן לנו כח - לשמוח
.ולבכות - עד כלות

תן לנו כח להכיל בתוך הלב האחד
.את שכרון השמחה הגדולה ואלפי היגונות
,תן לנו כח להביט בעיני אלמנות בשכולן
.לעמוד בדממה מול אין סוף צערן

תן לנו כח - לשכוח
.הנקם והדם
,תן לנו כח לשוב מן הטנק אל יום חג ויום חול
.לזרוע חטה של מחר בשדה קרב של אתמול
("תרצה ("כנרות


חזרה למעלה


שבילי הגבורה- יצחק שדה

הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. גם בה, ככל
דרך יש הסתעפויות עיתים ההסתעפות מוליכה למטה. דרך הגבורה הצרופה
.היא זו המוליכה כל הזמן בכיוון אחד - אל ראש ההר
.ננסה איפא, להאיר לעצמנו את הדרך, כי יש בה סכנת ירידה וטעויות
.נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית
.לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה
הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את
מושג הגבורה לצבאיות מסיבה מובנת: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה
מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של
.הגבורה. אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים
.הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית
הגבורה שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה. היא אינה המתאכזרת. זו היא
.הצורה הנעלה ביותר של השרות. ביסודה היא אהבת הזולת
יצחק שדה
(מייסד ומפקד הפלמ"ח)


חזרה למעלה


אשרי הנמוגים עם לילה - אריה אורי

אשרי הנמוגים עם לילה
.ועם חצות זכרם
אשרי שבטרם נאספו
,לא נדם לבם
והוא חם והוא פתוח
,עד אחרון פעימותיו
והוא חי והוא קים
ולו כרוח
.לכל אשר אהב
אשרי הנמוגים עם לילה
.ועם חצות זכרם
,נותרה רק דמעת יום
אנחה עם שחר
ויגון השכול
וכל ימות הצער והחל
כחג אחד גדול
.לו רק היה קים
(אריה אורי (מעגן מיכאל


חזרה למעלה


טקס יום הזיכרון - טקסט מלא

אנחנו מביאים במלואו את טקס יום הזיכרון של ביה"ס המקיף
.בעין חרוד, כבסיס לטקס בקהילה או בבית הספר שלכם
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל-תשנ"ח
- נגינה
: דברי פתיחה
,המדינה חוגגת יותר מחמישים שנה, אבל סכסוך הדמים על קיומה
החל שנים רבות
,קודם לכן: מאורעות תל-חי, פרעות תרפ"א, פרעות תרפ"ט
...מאורעות תרצ"ז
,כולם קדמו להקמת המדינה. רק אנשים תמימים ומאוד מאמינים
יכולים היו
להתחיל בסיפור האהבה המיוסר הזה עם הארץ מבלי לחשוב כלל
.על המשכו
:זוהי ארץ מסוכנת, אומר יהודה עמיחי באחד משיריו
ארץ מסוכנת. ארץ מלאה חפצים חשודים "
.ובני אדם ממולכדים
ומצבות זיכרון מונחות בכל, כמו משקולות
"כדי שתולדות הארץ לא יעופו ברוח, כניירות
וכך, יום אחד בשנה לובש הזיכרון קול צפירה ומכה כל אוזן
.וכל שאר ימות השנה הוא מהדהד בחדרי הלב
יום הזיכרון הוא יום האהבה החיה בלי קץ, יום הגעגוע שלא
.ישוב עוד לביתינו

*נגינה / שירה

*:מלחמת העצמאות
מלחמה אפורה עקשנית ושותקת" כך כינה חיים גורי את מלחמת "
,תש"ח. רק אמונה בצדקת המעטים, ובתוכם פליטים רבים-ניצולי השואה
.אפשרה את הלחימה שקבעה את גבולות המדינה

*הקרנת סרטון הפלמ"ח

המלחמה הסתיימה. מספר הקורבנות היה- 6000 איש! רבים קיוו
...שבמחיר דמים זה הבטחנו לעצמנו שזו תהיה המלחמה האחרונה

*שנות החמישים
הארץ לא שקטה. ההתקפות על יישובי הספר בנגב, בבקעת הירדן
נמשכו, ובתגובה
:להן באו פעולות-התגמול שלנו. בשיר ערש נגבי שואל הבן את אימו
? למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן
"...והאם עונה: "אדמתנו בני אין פנאי לה
באוקטובר - 1956 פורצת מלחמת "קדש" שמטרתה חיסול ההתנכלות ליישובי
.הדרום, במהלך מלחמה זו כובש צה"ל את סיני. אבדתנו מנו 171 הרוגים

מלחמת ששת הימים - יוני 1967
לפני שלושים ואחת שנה, פרצה לאחר שלושה שבועות של
.המתנה דרוכה-מלחמת ששת הימים
המלחמה הסתיימה בניצחון גדול. גבולות הארץ הורחבו, מפת הארץ
גדלה והכילה
מעתה את הגולן בצפון, סיני בדרום, יהודה ושומרון וירושלים השלמה
.בתווך
.רבים היו הנופלים במלחמה זו
מתוך מכתב ששלח גדי יהודאי מעין-חרוד לאחר תום הקרבות
:בירושלים
מכתב בשעת רגיעה. מה ההמשך-קשה לדעת, אך ברור שרוב העבודה "
.נעשתה
והפחד של אתמול הפך להרגשת עוצמה של היום. ומצד שני יקר הוא מחיר
הניצחון. רבים אינם וקשה להשלים. וכך המומי רגשות שמחה ועצב יחד, מחכים
לראות מה ילד היום. בימים אלה, כשקצב הזמן הוגדל פי כמה, ואנו עושים
היסטוריה במלוא מובן המילה, פועמת בלב התקווה שהתוצאה מהרעש תהיה
"...הסכם שלום
.גדי נפל בלחמת יום-כיפור בקרבות לאחר חציית התעלה
.הנער הזה עכשיו הוא מלאך "
.לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך
אלוהים אלוהים אלוהים
"! לו רק ברכת לו חיים

"שירה-"מה אבקש" או "אנחנו שנינו מאותו הכפר

מלחמת ההתשה ותקופת המרדפים
במשך כשנתיים, בשנים 1969-1970 התנהלה מלחמה קשה על גדות תעלת סואץ
.ובבקעת הירדן
,ארץ אשר מרדפים קורותיה "
ארץ אשר ירדפוה אויביה
.והיא את אויביה תרדוף במרדף
זו הרואה את חייה מנגד
"...תלויים כעלה הנידף
ירון לונדון

"קטע מסיפור של חייל-מתוכנית "תקומה

מלחמת יום כיפור-אוקוטבר 1973
האותות לא נקלטו. המודיעין חשב ש"הסבירות נמוכה", וכך הפתיעה אותנו צפירה
.חדה בעיצומו של השקט ביום כיפור והשליכה את כולנו למלחמה נוראה
לא צמאי מלחמה "
אל הקרב הלכנו
.אהבנו תמיד את הבית
השמש, שדה הנפתח בנשמה
ושבנו עתה אליכם
פשוטים כתמיד
.ורוח אין בנו
,התוכלו רעים
"? לנחם את אמא, במקומנו
כך כתב יוסף שריג מבית השיטה למשפחת שטורמן מעין חרוד כמה שנים לפני שנפל במלחמת
.יום כיפור

:על הבית ועל העמק שלאחר המלחמה, כתבה אז דורית צמרת את שירה
החיטה צומחת שוב- השמעת השיר או שירה

*מלחמת לבנון-יוני 1982
מלחמת לבנון התחילה כמבצע מורחב נגד בסיסי אש"ף בלבנון-למען הרחקת טווח
הקטיושות מיישובי הצפון-ונגמרה בהסתבכות עמוקה, כואבת ומסוכנת במעמקי
.ארץ שסועה וחולה
.מאות מבנינו נפלו במלחמה זו ובשנים שלאחריה
:בשיר שכתב אהוד מנור ב- 1984 הוא מבקש
עוד שנה חלפה, "
,עוד שנה טרופה
רוח נאנח
את התריס פתח
,ומכה בקיר הישן
:כמו קורא
,הביתה, הביתה
,באה עת לחזור
מן ההרים
"...משדות זרים
.לצערנו, תפילותינו ליציאה מלבנון עדיין רחוקה מהתגשמות

*האינתיפאדה- 1987
הפעם הקרבות היו קרובים קרובים ואחרים. החיילים שלנו נדרשו להלחם עם
.ילדים, נשים, ודור צעיר שגדל מיום היוולדו תחת הכיבוש
המלחמה הנוראה הזאת, הביאה לתפנית- מנהיגי שני הצדדים הבינו שדרך
,האלימות תביא חורבן לשני הצדדים. מכאן החלה להיסלל הדרך להסכמי אוסלו
ונפתח סיכוי זעיר, שברירי, להחלמתם של שני העמים. ימים יגידו אם נס הזה אכן
.יתרחש

*שירה-ילדי חורף 1973

*פיגועי טרור
במלחמות לצדק גם ילדים מתים"-בסכסוך הממושך נקטפו חייהם של רבים "
.רבים, חפים מאשמה. מה נורא כוחה של השנאה והקנאות המעוורת
לזכרם של הילדים, הצעירים, הנשים והזקנים שנספו כך סתם ביום של חול נקרא
.קטע משיר שנכתב על שירה בת בית-השיטה שנהרגה בפיגוע בקו 5 בלב תל-אביב
*:קריאת שיר

יַלְדָּה יָפָה
, וְאַתְּ אֲפִלּוּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֵךְ
, וְכָךְ אַתְּ שׁוֹכֶבֶת שָׁם יָפָה כָּל-כָּךְ
. בְּתוֹךְ הַהֲרִיסוֹת הַנּוֹרָאוֹת כָּל-כָּךְ
, עָטוּר מִצְחֵךְ בִּשְׂעָרֵךְ הַזָּהֹב
.וְהַטַּבַּעַת מְלַטֶּפֶת אֶת כַּף יָדֵךְ

?וּמִי יְחַלֵּץ אוֹתָךְ מִשָּׁם, יַלְדָּה יָפָה
וּמִי יָהִין בְּלִבּוֹ לְכַסּוֹת אֶת פָּנַיִךְ
?בַּשְּׂמִיכָה הַשְּׁחֹרָה, הַדּוֹקֶרֶת

,ְוְאַתְּ אֲפִלּוּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֵך
,וְנִשְׁמָתֵךְ מְרַחֶפֶת מֵעַל הַכִּכָּר מְרֻבַּת-הַזְּרוֹעוֹת
,מֵעַל הַכִּכָּר הַיָּפָה
,הַכִּכָּר הַהוֹמָה
.הַכִּכָּר הַהֲמוּמָה

,וְנִשְׁמָתֵךְ חוֹלֶפֶת מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת
,מֵעַל הַשָּׂדוֹת הַחֲרוּשִׁים, הַנִּפְרָשִׂים
,מֵעַל הַגַּגּוֹת הָאֲדֻמִּים
.מֵעַל הַיָּם

,וְאַתְּ בָּאָה לְאַבָּא וְאִמָּא
,וְהָרִהוּט הַיָּפֶה, וְהַתְּמוּנוֹת עַל הַקִּיר
.כְּאִלּוּ, כְּאִלּוּ, כְּמִיָּמִים יְמִימָה

, וְאַתְּ יוֹדַעַת כִּי הֵם יוֹדְעִים
,וְאַתְּ רוֹאָה אוֹתָם שׁוֹתְקִים
.וְאַתְּ יוֹדַעַת כִּי הֵם יוֹדְעִים

, חַבְּקִי אוֹתָם, יַלְדָּה יָפָה
, כִּי עָלַיִךְ אַבָּא וְאִמָּא בּוֹכִים
, כִּי עָלַיִךְ אֲנַחְנוּ בּוֹכִים
.כִּי עֵת הַשְּׁתִיקָה הִגִּיעָה

כתבה: מיריק גרזי
,20 נכתב ב 20.10.1994 לזכר שירה מרוז-קוט בת ה
,5 שנהרגה בידי בן-עוולה בפיגוע בדיזנגוף, באוטובוס קו
.1994, ב 19 באוקטובר
.בתם של לאה ז"ל ועודד מרוז מבית השיטה



*שיר או נגינה

*:דברים לסיום
.יותר מחמישים שנים נמשך סיפור האהבה המיוסר שלנו עם הארץ
.ארץ אוכל יושביה", אמרו בימים רחוקים האנשים שתרו את הארץ "
".וענה להם מנהיגם: "יכול נוכל לה
אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת", אנחנו שרים, וממשיכים לחיות "
כאן על פני האדמה הזאת, חיים עם האחד שחסר, עם הגעגוע, עם הכאב ועם
.ידיעה שאין דרך אחרת, ועם התקווה- שתמצא הדרך לשכנות של שלום

*שירת התקווה
חזרה למעלה