(חדש: מתוך "עת לכל חפץ" – ספר שמוש למועדי ישראל בהוצאת "שיטים" (בדפוס
חזרה לדף הראשי - מכון החגים חזרה לדף הראשי – יום ירושלים
:מקורות
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
שָׁם יָשַבְנוּ גַּם בָּכִינוּ
.בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיוֹן
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִבְרֵי שִׁיר
וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
.שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
?אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי
.אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי
זְכר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָלַיִם
. הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה
- - - .אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ
[1-8,תהלים, קל"ז ]
עדיין אין שם למלחמה זו. השם,אשר בו תכונה מלחמה זו בהיסטוריה ובפי העם, צריך להקיף
.את כל משמעותה, וייקבע גם לאור ההתפתחות הפוליטית בעתיד ולפי גורלו של פרי הנצחון
אולם, אין ספק כי כ"ח אייר תשכ"ז, ה-7 ביוני 1967, הוא "יום ירושלים". המשורר האלמוני
שכתב את מזמור קל"ז ואמר: "זכור ה' לבת-אדום את יום ירושלים" והוסיף "אם אשכחך ירושלים
תשכח ימיני" – הוא אשר החל בטווית החוט האיתן, בן 2553 השנים, המוביל מחורבנה הראשון
.של העיר ועד היום הזה
לא, אין זה יום נקם ושילם. לא להם נשאנו נפשנו. הראדר, נבי-סמואל, לטרון, שיח-ג'רח, העיר
העתיקה וגוש עציון - לקיחתם היתה חוב, שחייב היה דורנו לבנים, בני דור-האבות של
היום, שנתנו נפשם עליהם – ולא זכו להיות אבות. בימים אלה קידשנו את זכרם, ומילאנו
.צוואתם של מליוני יהודים בכל הדורות
[1967,נאות מרדכי, אייר תשכ"ז ]
: זמן החג
ליל כ"ח באייר עד ליל כ"ט באייר
:שמות החג
יום ירושלים; יום שחרור ירושלים
:סמלים
;"עליה לרגל לירושלים; הליכה לכותל המערבי; "עיר שחוברה לה יחדיו"; "ירושלים של זהב
תפילות מיוחדות בבית הכנסת; אמירת "הלל" שלם עם ברכה בבית הכנסת
:תכנים
;שמחה; גאווה; בטחון; ריבונות; שלמות הארץ; פשרה טריטוריאלית; דו-קיום; אמונה
משיחיות; שאיפה לשלום
:הרהור
...אני חוזר מירושלים לשפלה, מאיגרא רמה של חוויות הביקור בעיר העתיקה אל ימי החולין, שם למטה
.לידי יושב בחור צעיר, אברך משי, לבוש מעיל שחור וארוך. פניו עדינות ועיניו נוצצות
עוברות מולנו שיירות ארוכות של מכוניות, גדולות וקטנות, המסיעות יהודים הבאים
.לבקר את ירושלים המשוחררת
ראיתי את שכני לנסיעה מתבונן בשיירות והתאוויתי לשמוע ממנו מה חושב צעיר, בן ישיבה, על
...'''הימים האלה. אמרתי: "נתקיים בנו 'ונהרו אליו כל הגויים
, הוא נעץ בי את עיניו הגדולות וענה מניה וביה: "אכן, 'כל הגויים', מחללים את קדושת ירושלים
..."נוסעים אליה כמו לפסטיבל של גויים
:בכך נפתחה שיחתנו, שנמשכה עד צומת בית-שמש. אמרתי בלי רצון להיגרר לפולמוס
..."ובכל זאת הם יהודים שירושלים קרובה ללבם"
..."'והוא משיב בטון מתגרה: "בשבילם ירושלים היא 'ירושלים של זהב' ולנו היא 'ירושלים של מעלה
לא הרפיתי: "כבר נאמר, 'ילך איש בשם אלוהיו', לכל אחד ירושלים שלו, כדמות רוחו, אבל לכולנו יחד
."ישנה ירושלים אחת, שהיא לב האומה
שכני הצעיר הזדקף ממושבו וענה בלהיטות, כשהוא ניבט להרים: "רומסים את שמה של ירושלים, עיר
הקודש: מחללים את קדושתה, נוסעים בחוצותיה בשבת. צר על הכותל המערבי שניטל עליו לראות יהודים
..."המחללים שבת כדי לבוא לראותו
[1967,אברהם אדרת, איילת השחר, תשכ"ז ]
ירושלים של מטה
בשבוע שעבר הסתיים בקול תרועה אולפן כ"ד; כלומר החוויה הגדולה ביותר של אולפן זה
.אירעה דווקא ביומו האחרון
מרכזיותה של ירושלים בתודעה היהודית היתה מאז ומעולם אחד הדגשים של האולפן של
צובה – ובתוך כך אנחנו מספרים לתלמידים בפירוט יתר אודות בית המקדש שבנה המלך
הורדוס ("מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו"). למרבה הצער, אין שרידים
.של בית זה על-פני השטח, על-כן כל מדריך נעזר בדגם של מלון הולילנד
ברם כל האזור הדרומי של הר הבית (ועליו מסגד אל-אקצא) הוא משטח מלאכותי הבנוי על
גבי קשתות ועמודים שהם שרידי תקופת הורדוס (עם שיפוצים מימי הביניים). עלה בדעתי
שביקור מתחת להר הבית באולמות הללו המכונים "אורוות שלמה" ימחיש את פאר הבנייה
בירושלים ההיסטורית. כדאי להדגיש כי שם זה (אורוות שלמה) ניתן למקום זה ע"י הצלבנים
.שייחסו את האולמות (בטעות) לשלמה המלך וניצלו אותן לאורוות סוסים
מעולם לא נכנסתי לאורוות שלמה עם קבוצות (ואף לא הצלחתי להיכנס כלל מזה 12 שנה
ויותר). הווקף אינו שש לאפשר כניסה מסיבות השמורות עמו. ללא כל ציפיות באשר
.לסיכוי לבקר באתר מיוחד זה הפעם, עלינו להר הבית מוכנים לכשלון הכמעט-בטוח
באחד משערי ההר בתוך הרובע המוסלמי עברנו בדיקה בטחונית שהתארכה קמעא. בעודנו
ממתינים לרשות להיכנס לשטח ההר, עקף המופתי בכבודו את קבוצת האולפניסטים. היות
שהמופתי הוא אדם בא בימים, לא התקשינו להשיג אותו. היה רגע של מבוכה קשה. ואז פתאום
היה לי האומץ לפנות אליו. "תסלח לח אדוני, האם נכון הדבר שאתה המופתי", שאלתי
באנגלית. "כן", ענה המופתי. "אולי תרשה לקבוצה שלי לבקר באורוות שלמה." אחרי רבע דקה
".של מתח, הוא ענה: "תבוא למשרד שלי בעוד כמה דקות
מיד עניתי בחיוב ובתודה אף כי לא היה לי מושג איפה המשרד. חיכינו בסבלנות רבה עד
אשר התקדם המופתי לאטו לכיוון כיפת הסלע, ולפתע הוא נבלע בתוך בנין עתיק. אני
נכנסתי אחריו ועובדי המשרד כמובן עצרוני. הסברתי להם שהמופתי הזמין אותי; המופתי
אישר את דברי. נשלחתי למבנה מתחת לכיפת הסלע שם הדפיסו לי מכתב במכונת כתיבה ערבית
;ובו כתוב שהמופתי מרשה את כניסתנו לאורוות שלמה. חזרתי למשרד כדי להחתים אותו
ובליוויו של שומר ערבי, הגענו לפינת הר הבית ולדלת ברזל עתיקה. אחרי בעיטות ומכות
ונסיונות לסובב את המנעול, עלה בידי השומר לפתוח את הדלת, וירדנו מטה אל תוך האולמות
.הקסומים האלה שהם המסד של הר הבית
ראינו שורות-שורות של קשתות בעלות סיתות השוליים של תקופת הורדוס; ראינו את
שערי חולדה (מבפנים) והמעבר התת-קרקעי שהוליכנו אל גרם מדרגות העולה למפלס הר
הבית (אך הפתח הקדום הזה היה חסום כמובן). זה היה המעבר הראשי בו עלו המוני ישראל
מעיר דוד אל חצר המקדש. כמדומני היה זה הטיול המרגש ביותר בכל האולפנים וחוויה
.בלתי-נשכחת לאולפן המסיים
[1988, ראובן, קבוץ צובה]
כיום, אין בסעד תבנית קבועה וברורה לצביונו של "יום ירושלים". כבר מספר שנים
שלא היתה סעודה חגיגית, בניגוד ליום העצמאות שאין הסעודה בו תלויה בהחלטת ועדת
.התרבות. בסעד, יום ירושלים הוא יום עבודה רגיל – גם זאת בניגוד ליום העצמאות
- - -
ולעצם "החג": אני מודה כי אין שמחתי ביום זה דומה לחגיגיות האופפת אותי ביום
העצמאות, ולא רק זאת, אלא קטנה התרגשותי בשנים האחרונות לאין ערוך מיום ירושלים
בתשכ"ח או בתשכ"ט... אינני חשה עוד ב"אופוריה" של השנים האחרונות לאחר
.מלחמת "ששת הימים" – אלא רגשות מעורבים מתרוצצים בקרבי
"העיר ירושלים" – מאד משמעותית בעיני, היא אומרת לי: דוד, שלמה, בית המקדש, שושלת בני
דוד, חורבן הבית בימי צדקיהו, הקמת העיר מחדש בימי בית שני... געגועים של אלפיים
.שנות, מצור מלחמת השחרור ועוד ועוד... ואולי בעיר זו אפשר לראות את תמצית ההסטוריה היהודית
אך מאידך – התאריך כ"ח באייר – קשור למלחמת "ששת הימים" המעוררת בי נוסטלגיה
והתרגשות אך גם כאב ותסכול בגלל המצב אליו נקלענו כתוצאה מכיבוש שטחי יהודה ושומרון
.('על כל אוכלוסייתם (עיין ערך "אינטיפדה" "מוסר אדונים" וכו
נכון שלגבי ירושלים יש הסכמה בין כל גווני הקשת הפוליטית – אך לחגוג בפשטות בתחושת
.שמחה ספונטנית או בהרגשה של פעמי משיח בדרך – אינני יכולה
מסתבר כי חברים נוספים מרגישים רגשות דומים – אחרת איך נסביר את עלבונה של תפילת
?ערבית החגיגית
- - -
[1988, גילי, סעד]
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
שָׁם יָשַבְנוּ גַּם בָּכִינוּ
.בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיוֹן
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִבְרֵי שִׁיר
וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
.שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
?אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי
.אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי
זְכר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָלַיִם
. הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה
- - - .אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ
עדיין אין שם למלחמה זו. השם,אשר בו תכונה מלחמה זו בהיסטוריה ובפי העם, צריך להקיף
.את כל משמעותה, וייקבע גם לאור ההתפתחות הפוליטית בעתיד ולפי גורלו של פרי הנצחון
אולם, אין ספק כי כ"ח אייר תשכ"ז, ה-7 ביוני 1967, הוא "יום ירושלים". המשורר האלמוני
שכתב את מזמור קל"ז ואמר: "זכור ה' לבת-אדום את יום ירושלים" והוסיף "אם אשכחך ירושלים
תשכח ימיני" – הוא אשר החל בטווית החוט האיתן, בן 2553 השנים, המוביל מחורבנה הראשון
.של העיר ועד היום הזה
לא, אין זה יום נקם ושילם. לא להם נשאנו נפשנו. הראדר, נבי-סמואל, לטרון, שיח-ג'רח, העיר
העתיקה וגוש עציון - לקיחתם היתה חוב, שחייב היה דורנו לבנים, בני דור-האבות של
היום, שנתנו נפשם עליהם – ולא זכו להיות אבות. בימים אלה קידשנו את זכרם, ומילאנו
.צוואתם של מליוני יהודים בכל הדורות
: זמן החג
ליל כ"ח באייר עד ליל כ"ט באייר
:שמות החג
יום ירושלים; יום שחרור ירושלים
:סמלים
;"עליה לרגל לירושלים; הליכה לכותל המערבי; "עיר שחוברה לה יחדיו"; "ירושלים של זהב
תפילות מיוחדות בבית הכנסת; אמירת "הלל" שלם עם ברכה בבית הכנסת
:תכנים
;שמחה; גאווה; בטחון; ריבונות; שלמות הארץ; פשרה טריטוריאלית; דו-קיום; אמונה
משיחיות; שאיפה לשלום
:הרהור
...אני חוזר מירושלים לשפלה, מאיגרא רמה של חוויות הביקור בעיר העתיקה אל ימי החולין, שם למטה
.לידי יושב בחור צעיר, אברך משי, לבוש מעיל שחור וארוך. פניו עדינות ועיניו נוצצות
עוברות מולנו שיירות ארוכות של מכוניות, גדולות וקטנות, המסיעות יהודים הבאים
.לבקר את ירושלים המשוחררת
ראיתי את שכני לנסיעה מתבונן בשיירות והתאוויתי לשמוע ממנו מה חושב צעיר, בן ישיבה, על
...'''הימים האלה. אמרתי: "נתקיים בנו 'ונהרו אליו כל הגויים
, הוא נעץ בי את עיניו הגדולות וענה מניה וביה: "אכן, 'כל הגויים', מחללים את קדושת ירושלים
..."נוסעים אליה כמו לפסטיבל של גויים
:בכך נפתחה שיחתנו, שנמשכה עד צומת בית-שמש. אמרתי בלי רצון להיגרר לפולמוס
..."ובכל זאת הם יהודים שירושלים קרובה ללבם"
..."'והוא משיב בטון מתגרה: "בשבילם ירושלים היא 'ירושלים של זהב' ולנו היא 'ירושלים של מעלה
לא הרפיתי: "כבר נאמר, 'ילך איש בשם אלוהיו', לכל אחד ירושלים שלו, כדמות רוחו, אבל לכולנו יחד
."ישנה ירושלים אחת, שהיא לב האומה
שכני הצעיר הזדקף ממושבו וענה בלהיטות, כשהוא ניבט להרים: "רומסים את שמה של ירושלים, עיר
הקודש: מחללים את קדושתה, נוסעים בחוצותיה בשבת. צר על הכותל המערבי שניטל עליו לראות יהודים
..."המחללים שבת כדי לבוא לראותו
ירושלים של מטה
בשבוע שעבר הסתיים בקול תרועה אולפן כ"ד; כלומר החוויה הגדולה ביותר של אולפן זה
.אירעה דווקא ביומו האחרון
מרכזיותה של ירושלים בתודעה היהודית היתה מאז ומעולם אחד הדגשים של האולפן של
צובה – ובתוך כך אנחנו מספרים לתלמידים בפירוט יתר אודות בית המקדש שבנה המלך
הורדוס ("מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו"). למרבה הצער, אין שרידים
.של בית זה על-פני השטח, על-כן כל מדריך נעזר בדגם של מלון הולילנד
ברם כל האזור הדרומי של הר הבית (ועליו מסגד אל-אקצא) הוא משטח מלאכותי הבנוי על
גבי קשתות ועמודים שהם שרידי תקופת הורדוס (עם שיפוצים מימי הביניים). עלה בדעתי
שביקור מתחת להר הבית באולמות הללו המכונים "אורוות שלמה" ימחיש את פאר הבנייה
בירושלים ההיסטורית. כדאי להדגיש כי שם זה (אורוות שלמה) ניתן למקום זה ע"י הצלבנים
.שייחסו את האולמות (בטעות) לשלמה המלך וניצלו אותן לאורוות סוסים
מעולם לא נכנסתי לאורוות שלמה עם קבוצות (ואף לא הצלחתי להיכנס כלל מזה 12 שנה
ויותר). הווקף אינו שש לאפשר כניסה מסיבות השמורות עמו. ללא כל ציפיות באשר
.לסיכוי לבקר באתר מיוחד זה הפעם, עלינו להר הבית מוכנים לכשלון הכמעט-בטוח
באחד משערי ההר בתוך הרובע המוסלמי עברנו בדיקה בטחונית שהתארכה קמעא. בעודנו
ממתינים לרשות להיכנס לשטח ההר, עקף המופתי בכבודו את קבוצת האולפניסטים. היות
שהמופתי הוא אדם בא בימים, לא התקשינו להשיג אותו. היה רגע של מבוכה קשה. ואז פתאום
היה לי האומץ לפנות אליו. "תסלח לח אדוני, האם נכון הדבר שאתה המופתי", שאלתי
באנגלית. "כן", ענה המופתי. "אולי תרשה לקבוצה שלי לבקר באורוות שלמה." אחרי רבע דקה
".של מתח, הוא ענה: "תבוא למשרד שלי בעוד כמה דקות
מיד עניתי בחיוב ובתודה אף כי לא היה לי מושג איפה המשרד. חיכינו בסבלנות רבה עד
אשר התקדם המופתי לאטו לכיוון כיפת הסלע, ולפתע הוא נבלע בתוך בנין עתיק. אני
נכנסתי אחריו ועובדי המשרד כמובן עצרוני. הסברתי להם שהמופתי הזמין אותי; המופתי
אישר את דברי. נשלחתי למבנה מתחת לכיפת הסלע שם הדפיסו לי מכתב במכונת כתיבה ערבית
;ובו כתוב שהמופתי מרשה את כניסתנו לאורוות שלמה. חזרתי למשרד כדי להחתים אותו
ובליוויו של שומר ערבי, הגענו לפינת הר הבית ולדלת ברזל עתיקה. אחרי בעיטות ומכות
ונסיונות לסובב את המנעול, עלה בידי השומר לפתוח את הדלת, וירדנו מטה אל תוך האולמות
.הקסומים האלה שהם המסד של הר הבית
ראינו שורות-שורות של קשתות בעלות סיתות השוליים של תקופת הורדוס; ראינו את
שערי חולדה (מבפנים) והמעבר התת-קרקעי שהוליכנו אל גרם מדרגות העולה למפלס הר
הבית (אך הפתח הקדום הזה היה חסום כמובן). זה היה המעבר הראשי בו עלו המוני ישראל
מעיר דוד אל חצר המקדש. כמדומני היה זה הטיול המרגש ביותר בכל האולפנים וחוויה
.בלתי-נשכחת לאולפן המסיים
כיום, אין בסעד תבנית קבועה וברורה לצביונו של "יום ירושלים". כבר מספר שנים
שלא היתה סעודה חגיגית, בניגוד ליום העצמאות שאין הסעודה בו תלויה בהחלטת ועדת
.התרבות. בסעד, יום ירושלים הוא יום עבודה רגיל – גם זאת בניגוד ליום העצמאות
- - -
ולעצם "החג": אני מודה כי אין שמחתי ביום זה דומה לחגיגיות האופפת אותי ביום
העצמאות, ולא רק זאת, אלא קטנה התרגשותי בשנים האחרונות לאין ערוך מיום ירושלים
בתשכ"ח או בתשכ"ט... אינני חשה עוד ב"אופוריה" של השנים האחרונות לאחר
.מלחמת "ששת הימים" – אלא רגשות מעורבים מתרוצצים בקרבי
"העיר ירושלים" – מאד משמעותית בעיני, היא אומרת לי: דוד, שלמה, בית המקדש, שושלת בני
דוד, חורבן הבית בימי צדקיהו, הקמת העיר מחדש בימי בית שני... געגועים של אלפיים
.שנות, מצור מלחמת השחרור ועוד ועוד... ואולי בעיר זו אפשר לראות את תמצית ההסטוריה היהודית
אך מאידך – התאריך כ"ח באייר – קשור למלחמת "ששת הימים" המעוררת בי נוסטלגיה
והתרגשות אך גם כאב ותסכול בגלל המצב אליו נקלענו כתוצאה מכיבוש שטחי יהודה ושומרון
.('על כל אוכלוסייתם (עיין ערך "אינטיפדה" "מוסר אדונים" וכו
נכון שלגבי ירושלים יש הסכמה בין כל גווני הקשת הפוליטית – אך לחגוג בפשטות בתחושת
.שמחה ספונטנית או בהרגשה של פעמי משיח בדרך – אינני יכולה
מסתבר כי חברים נוספים מרגישים רגשות דומים – אחרת איך נסביר את עלבונה של תפילת
?ערבית החגיגית
- - -