פרשת "האזינו" - ערך: מורדי שטיין
:תקציר הפרשה
.פרשת "האזינו" היא למעשה האחרונה של סדרת הפרשיות לשבתות
,את הפרשה המסיימת את התורה, "וזאת הברכה", קוראים בשמחת תורה
.שבד"כ חלה ביום חול
פרשת האזינו יכולה לחול בין כסה לעשור, המכונה "שבת שובה", וקוראים
."אז הפטרה מספר הושע פרק יד: "שובה ישראל
הפרשה יכולה גם לחול בשבת שבין יום כיפור לסוכות, ואז מפטירים
.בשירת דוד, שמואל ב' פרק כב
רובה של הפרשה היא שירת הפרידה של משה מבני ישראל. בתוך דברי
השירה הוא מטיף להם מוסר על מעשיהם הרעים, ומזהיר אותם מפני
הפורענויות שתבואנה בידי האלהים אם יכנסו לארץ ולא ילכו בדרך החוקים
.והמצוות של התורה. אבל, גם לאחר העונש ירחם ה' על עמו ויציל אותו משונאיו
לבסוף, האל מעלה את משה להר נבו, משם הוא עושה תצפית על הארץ
המובטחת, אשר נמנע ממנו באופן טראגי להכניס אליה את בני ישראל. טראגדיה
:זו מובעת בפסוק האחרון של הפרשה
."כי מנגד תראה את הארץ, ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל"
נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה
משה פותח את שירתו בקריאה אל השמים ואל הארץ להיות לו
.עדים לדבריו. מדוע? כדאי להעזר ברש"י
שירת משה עושה שימוש בהרבה דימויים מהחי והצומח. נסו
.לרשום אותם, ולעמוד על פירושם
?אפשר גם לרשום את הדימויים מתחום המוסר והצדק. מה משמעותם
משה ואהרון לא זכו להכנס לארץ ישראל, כנראה בגלל חטאם בסלע
במֵי המריבה (במדבר כ:יב). האם העונש הולם את החטא? נסו להשליך
את תשובתכם על ערכי ימי הסליחות והרחמים שאנו בעיצומם. אפשר להעזר
.בהפטרה, הושע פרק יד
קטע מהפרשה
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר: עלה אל הר העברים הזה
הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירֵחו וראה את ארץ כנען אשר
:אני נתן לבני ישראל לאחזה
ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך
בהר ההר ויאסף אל עמיו: על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי
:מריבת קדש מדבר צִן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל
:כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל
דברים פרק לב:מח-נב
|
"לחצו כאן על מנת לפתוח בחלון נפרד את הפרשה מתוך מאגר ספרות הקודש של "סנונית
בחלון שיפתח, לחצו על פסוק שתבחרו מתוך הפרשה, וקבלו הפניות למקורות
.התלמוד הבבלי והירושלמי, המשנה והתוספתא הרלוונטיים לפסוק זה
מדברי חכמים
/בעצם היום הזה" /לב:מח"
למה בעצם היום הזה? לפי שהיו ישראל אומרים: מכך וכך אם אנו
מרגישים בו, אין אנו מניחים אותו --- משה --- לעלות ולמות. אדם שהוציאנו
ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והגיז לנו את השלו, והוריד
לנו את המן, ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו צניחים אותו למות. אמר
הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום למערה וכל מי שיש בו כח למחות יבוא
."וימחה, ולכך נאמר: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה
מדרש ילקוט שמעוני
מהוגי ימינו - יאיר כספי
ושמה לא תבוא". למה? מי זכאי יותר ממשה? מי בכל העולם כולו"
אסף יותר מצוות ממנו? והרי האיש הזה המציא את המצווה. הוא היה
דוברה העיקרי עלי אדמות. הפרשן העיקרי של החובה האנושית מאז
.נוצר האדם. האיש שלימד אנשים לדבר עם אלהים
סופו של משה על הר בעבר הירדן, רגע לפני שיוכל לגעת במושא
חלומו, יכול לספק למי שרוצה להסיר מעצמו את כל משא האחריות
...היהודית הוכחה ניצחת שהעסק הז לא משתלם בסוף
שכרו של מעשה --- מצווה הוא, בעת ובעונה אחת, ללא יכולת
...הפרדה, תוצאותיו הרגילות והצפויות וקשר קרוב אל מי שנתן אותו
.הגלות הלכה והתארכה ואבדו לה הכלים לריפוי מחלתה
.רק במהפכה הציונית החל תיקונו של השבר שבין המצווה לשכרה
.הישראלים העמידו מחדש את המעשה לפני הלימוד שלא הוביל למאומה
.הם עלו, התיישבו, בנו דיברו עברית, לחמו. ומעשים אלו היו להם מצווה
שכרם היה לחם לשובע, ביטחון וקוממיות ומדינה ושלום. אין הם יודעים עדיין
איפה ואיך ייתנו לאל משכן בתוכם, אולי מפני שהאל היחיד המוכר להם
.מפירושי המקרא הוא האל של הגולה
'מתוך: "פותחים שבוע" בעריכת נ. רוטנברג, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, עמ' 492 וכו