סיפור שסיפרה צילה גדיש
אודות הגדה וגילגולה עד ל"תחייתה" מחדש
לצפיה בדפי ההגדה הגדולים לחצו כאן או על כל אחת מהתמונות הקטנות
נסעתי לטיול לרומניה עם "דורות בגלבוע" בשנת 2003. המדריכה ד"ר מיכל בז'ראנו מניר דוד ידעה על הקשר שלי לעיר סוצ'אבה ולכן חלק ממסלול הטיול היה אמור לעבור בעיר זו.ם
בעיר סוצ'אבה היו לי דודים – שלושה אחים שהיו רבנים וניהלו את הקהילה היהודית הגדולה בעיר. אני ידעתי על זה מסיפורים של בני משפחתי שניצלו בשואה.ם
כשהגענו לעיר סוצ'אבה מיהרנו לבית הכנסת. מייד ראינו שזה היה בית כנסת מאד מפואר, אבל בזמן שהגענו הוא היה בשיפוצים. היה שם גבאי מבוגר מאד ואני ביקשתי ממנו לבקר בבית הקברות היהודי משום ששם קבורים בני משפחתי ורציתי לפקוד את קברם. הגבאי נתן לי רשימה של קברים, אבל שמות בני משפחתי – פוקס, בכלל לא היו מוזכרים למרות שלפי סיפורי בני משפחתי אני יודעת בודאות שקרובי קבורים בבית הקברות הזה.
בזמן שאני התדיינתי עם הגבאי הסתובבו שאר אנשי הקבוצה בבית הכנסת. היתה שם רומניה ששמרה שלא ניקח כלום מבית הכנסת. מיכל (מדריכת הטיול) ובחורה נוספת עלו לעזרת הנשים וגילו שם ספרים ותשמישי קדושה עתיקים זרוקים בכל מקום. הם גילו משהו וקראו לי לעלות למעלה אלא שאני הייתי עסוקה בויכוח עם הגבאי, לכן לא יכולתי לעלות אליהם. מיכל לקחה כמה דפים שהיו מתוך הגדת פסח, למרות שהרומניה כל הזמן עקבה אחריהן, והסתירה אותם ממנה. כשהגענו לאוטובוס מיכל שמה לי בתיק את הדפים. כשנגמר הביקור מיכל ביקשה ממני לראות מה הדפים שמצאה והנה הסתבר שאלו דפים מתוך הגדת פסח יפיפיה עם ציורים מרהיבים – הגדה שהכרתי עוד בילדותי.ם
אמרתי למיכל שמאחר שאני כורכת במקצועי, אקח את הדפים ואולי אוכל לעשות משהו מההגדה.ם
בבית כרכתי את דפי ההגדה בבריסטול ואף הראיתי לצוות מכון החגים.ם
שלחתי למיכל את הדפים לאחד משעוריה ב"דורות בגלבוע", מיכל שהתפעלה מסיפור מציאת הדפים והקשר שלי להגדה, סיפרה אותו לכתה וגם הראתה את הדפים שמצאנו בבית הכנסת ברומניה. באותו יום ישבה בכתתה רחל גרוסמן מיזרעאל שגם היא ילידת רומניה, וכשראתה את דפי ההגדה אמרה: "יש לי את ההגדה הזו שלמה, עם כל הדפים בביתי". מיכל קישרה ביני לבין רחל ובשיחה בינינו אישרה רחל שאכן יש לה עותק של ההגדה הזו אלא שהיא קרועה ובמצב לא טוב. ם
חיפשתי איך לשמר את ההגדה, ביקשתי מרחל את העותק שברשותה, פניתי לדפוס תל יוסף והם צילמו לי את ההגדה ואני כרכתי אותה. ואת ההגדה של רחל תיקנתי ושתי ההגדות נראות אותו הדבר, קשה להבחין בין האורגינל להגדה המצולמת. ם
דפוס תל יוסף הצליחו לשמר את האוטנטיות של ההגדה, את הצבעים של קישוטי ההגדה ואפילו את הכתמים של היין שנשפכו עליה במשך השנים.
מציאת ההגדה והתהליך שעברתי כדי להחזיר אותה לצורתה המקורית גרמה לי התרגשות עצומה, הרגשתי שעשיתי משהו למען משפחתי שנספתה ברובה בטרנסיניסטריה בזמן השואה ולמען קהילת העיר סוצ'אבה שהיתה עיר עם קהילה יהודית מפוארת והיום לא נשאר כמעט כלום.
ההגדה נקראת "הגדת שלזינגר", הודפסה בוינה בשנת 1929 בעברית ובגרמנית מכיוון שאזור סוצ'בה היה שייך לאוסטריה.ם
(2005 סיפרה: צילה גדיש (בית השיטה, מרץ
בעיר סוצ'אבה היו לי דודים – שלושה אחים שהיו רבנים וניהלו את הקהילה היהודית הגדולה בעיר. אני ידעתי על זה מסיפורים של בני משפחתי שניצלו בשואה.ם
כשהגענו לעיר סוצ'אבה מיהרנו לבית הכנסת. מייד ראינו שזה היה בית כנסת מאד מפואר, אבל בזמן שהגענו הוא היה בשיפוצים. היה שם גבאי מבוגר מאד ואני ביקשתי ממנו לבקר בבית הקברות היהודי משום ששם קבורים בני משפחתי ורציתי לפקוד את קברם. הגבאי נתן לי רשימה של קברים, אבל שמות בני משפחתי – פוקס, בכלל לא היו מוזכרים למרות שלפי סיפורי בני משפחתי אני יודעת בודאות שקרובי קבורים בבית הקברות הזה.
בזמן שאני התדיינתי עם הגבאי הסתובבו שאר אנשי הקבוצה בבית הכנסת. היתה שם רומניה ששמרה שלא ניקח כלום מבית הכנסת. מיכל (מדריכת הטיול) ובחורה נוספת עלו לעזרת הנשים וגילו שם ספרים ותשמישי קדושה עתיקים זרוקים בכל מקום. הם גילו משהו וקראו לי לעלות למעלה אלא שאני הייתי עסוקה בויכוח עם הגבאי, לכן לא יכולתי לעלות אליהם. מיכל לקחה כמה דפים שהיו מתוך הגדת פסח, למרות שהרומניה כל הזמן עקבה אחריהן, והסתירה אותם ממנה. כשהגענו לאוטובוס מיכל שמה לי בתיק את הדפים. כשנגמר הביקור מיכל ביקשה ממני לראות מה הדפים שמצאה והנה הסתבר שאלו דפים מתוך הגדת פסח יפיפיה עם ציורים מרהיבים – הגדה שהכרתי עוד בילדותי.םאמרתי למיכל שמאחר שאני כורכת במקצועי, אקח את הדפים ואולי אוכל לעשות משהו מההגדה.ם
בבית כרכתי את דפי ההגדה בבריסטול ואף הראיתי לצוות מכון החגים.ם
שלחתי למיכל את הדפים לאחד משעוריה ב"דורות בגלבוע", מיכל שהתפעלה מסיפור מציאת הדפים והקשר שלי להגדה, סיפרה אותו לכתה וגם הראתה את הדפים שמצאנו בבית הכנסת ברומניה. באותו יום ישבה בכתתה רחל גרוסמן מיזרעאל שגם היא ילידת רומניה, וכשראתה את דפי ההגדה אמרה: "יש לי את ההגדה הזו שלמה, עם כל הדפים בביתי". מיכל קישרה ביני לבין רחל ובשיחה בינינו אישרה רחל שאכן יש לה עותק של ההגדה הזו אלא שהיא קרועה ובמצב לא טוב. ם
חיפשתי איך לשמר את ההגדה, ביקשתי מרחל את העותק שברשותה, פניתי לדפוס תל יוסף והם צילמו לי את ההגדה ואני כרכתי אותה. ואת ההגדה של רחל תיקנתי ושתי ההגדות נראות אותו הדבר, קשה להבחין בין האורגינל להגדה המצולמת. ם
דפוס תל יוסף הצליחו לשמר את האוטנטיות של ההגדה, את הצבעים של קישוטי ההגדה ואפילו את הכתמים של היין שנשפכו עליה במשך השנים.
מציאת ההגדה והתהליך שעברתי כדי להחזיר אותה לצורתה המקורית גרמה לי התרגשות עצומה, הרגשתי שעשיתי משהו למען משפחתי שנספתה ברובה בטרנסיניסטריה בזמן השואה ולמען קהילת העיר סוצ'אבה שהיתה עיר עם קהילה יהודית מפוארת והיום לא נשאר כמעט כלום.
ההגדה נקראת "הגדת שלזינגר", הודפסה בוינה בשנת 1929 בעברית ובגרמנית מכיוון שאזור סוצ'בה היה שייך לאוסטריה.ם
(2005 סיפרה: צילה גדיש (בית השיטה, מרץ