
|
דברי פתיחה...
ם הצורך במעין 'הגדה' לראש השנה עלה בי כאשר רצינו לחוג את החג בבית בחיק המשפחה עם אחד מילדינו ו-4 מנכדינו (לאחר שערב קודם חגגנו עם כל הקבוץ על הדשא). ם לפתע ראיתי שאני עומדת ככלי ריק ואין לי מה להציע לטקס החג סביב השולחן, כמו שעושים בפסח. הסתבר לי שאנשים דתיים ומסורתיים חווים את כל טקסי החג בבית הכנסת, כשהנשים והבנות צופות מהעזרה ואינן לוקחות חלק פעיל. ואצלנו הקיבוצניקים אבד תוכנו היהודי-מסורתי של החג ונשאר בעיקר הערב השני בו נערכה מסכת "זאת היתה השנה שהיתה" שסוקרת באומר, צליל, סרטונים, בחירת אנשי השנה וכו' את השנה שחלפה. ם שאלתי את עצמי: כיצד נשמר, אנו החילונים, את המסורת היהודית על תכניה העמוקים והחכמים , שיריה היפים היוצאים מהלב ומזינים את הנשמה והפולקלור שלה המייחדים אותנו מכל העמים? איך נעביר את הניצוץ הדומע בעיניהם של סבא גדליה (אבא של בעלי) וסבא יהודה (אבא שלי) שעה ששרו "וטהר לבנו" ו"הנה לנו ניגון יש" (וזכרו את בית אבא שלהם שנכחד בשואה)...? ם ומצד שני - יש לחשוב גם איך לשמר את היצירה התרבותית המפוארת שנוצרה בתנועה הקיבוצית - שיש לה ביטוי כל כך יפה בהגדה של פסח, למשל - שבכלל לא בטוח שפיתחנו כלים מספיק טובים לשמרה עם כל השינויים וההפרטות (יבורך ארכיון החגים של התנועה הקיבוצית) .. ם לפיכך ליקטתי וערכתי קטעים שונים מהמקורות היהודיים ומאלה שנכתבו באגף החילוני-ציוני-חלוצי של ארץ ישראל וניסיתי לשלבם למסכת אחת. ם בינתיים זו יצירה ניסיונית שניתן להוסיף ולגרוע ממנה ואפשר להעביר למי שרוצים. ם אשמח לשמוע תגובותיכם. ם אילה גלעד ם קבוץ עין גדי 86980 ם טל. 08-6594765 ם ayalagil@ein-gedi.org.il דוא"ל: ם
|