לגלישה באתר בעזרת גרסת טקסט
?מה אתה סכך שיחה בסוכה הקיבוצית
1960 - 1988
גאולה: ם
השנה חגגנו את חג האסיף במלוא הדרו - ועל כך יבורכו כל העושים במלאכה. אך אינני רוצה לדבר הפעם בשבחו של חג זה, אלא להעלות כמה מחשבות, שבאו בעקבות תגובותיהם של חברים, שהתבטאו בעיקר בתקופה של ההכנות לקראת החג.ם
קבוצת חברים צעירים, בעיקר הרקדנים, הרהרו בקול רם האם בכלל צריך לקיים את החג כל שנה באותה מתכונת. אולי כדאי שנה אחת לבטלו, או לחגוג אותו בצורה יותר פשוטה וקלה, בלי הכנות מרובות. השאלות האלה נובעות מתוך הרגשה של עייפות, כי חברים אלו תורמים בכל מסיבה וחג מזמנם וממרצם והעומס עליהם רב מאוד. הרגשה נוספת שישנה היא שחלק קטן של אנשים תורם לחג וכל השאר רק נהנים. חברים אחרים התבטאו: החג הזה "משגע" את כל המשק חודש קודם - ובשביל מה? בשביל שעה של חגיגה. או: לא כבר משעמם לשמוע כל שנה את אותם הקריינים, עם אותם המשפטים, ואותם הריקודים שכולם נראים לי כריקוד אחד שחוזרים עליו?ם
הבאתי את הדברים האלה שלא על מנת לנגח או להטיף מוסר, אלא על מנת לעורר מחשבה, ואולי כדאי אפילו לערוך דיון: מהו חג, מהי מסורת, כיצד עלינו לחגוג את חגינו - האם לחזור על אותה מתכונת (מסורת) כפי שהאדם הדתי עושה, כאשר יש לו תפילות וזמירות מיוחדות וקבועות לכל חג, או שיש לשנות את הדברים מדי פעם. ם
גאולה, רמת יוחנן, 1976]ם]
צפורה: ם
האם יש משהו שיכול למלא יותר שמחה עובד אדמה מאשר אסיף יבולים? ובפרט שהם יבולי ברכה, כמו במשק שלנו? האם אין די בגורם זה בלבד כדי שנשתדל לחוג כיאות את החג, אפילו אם לא נוסיף את יתר הסיבות כגון: מסורת של חג בעם ובקיבוץ, ועוד ועוד. וראו באיזו דלות עבר עלינו החג. בנו סוכה לתפארת. כמה עמל הושקע בכך. יכולתי לראות זאת ממקום עבודתי.ם
הערב הראשון של החג היה דל תוכן ודל השראה, מלבד הצד התזונתי, שהוא בדרך כלל תמיד בסדר.ם
במשך כל ימי החג עמדה הסוכה ריקה, בעיני היא נראתה כמבוישת, כשסביבה על כל הדשא מפוזרים כותנה, יריעות פלסטיק, פרחים יבשים, כלים ריקים...מראה מלבב לכל המבקרים שבאים בימי חג, למצוא קצת נשמה יתרה בחג בקיבוץ- - -ם
האם נעצר לרגע אחד כל הורה, ומוסר לעצמו דין וחשבון אילו חוויות יישאו איתם הילדים בעתיד מימי הילדות? האם הסרטים או להקת הנוער ייארגו בזיכרונם כחוויות החג בביתם בילדות? ועל חשיבותן של חוויות ילדות אף אחד אינו חולק, כמדומני.ם
צפורה כץ , נגבה, 1975 ] ם]
י. כרמל: ם
לחגי ישראל מסורת עתיקה. לכל חג סמליו, מנהגיו, תפילותיו ואפילו תפריט ארוחתו. לי נראה כי המסורת הקבועה, החוזרת מדי שנה, היא הנותנת את הערך התרבותי-רוחני של החג. כאמור, כל חג מסגרתו ותוכנו הקבועים.ם
אין אנו באים להעתיק את החגים לחיינו המתחדשים בדיוק כפי שעוצבו במשך הדורות, בנסיבות החיים של העם המפוזר. אנו באים ל ח ד ש את החגים ולהכניס בהם צביון ורוח של עם השב למולדתו ויושב על אדמתו. עם ראשית ההתיישבות, עם ראשוני צעדיה של הקבוצה, החלו בה החיפושים והניסיונות לעיצוב הצורות והתכנים של החגים ההולמים את החיים המתחדשים. רבים ההישגים, אך החיפושים עודם נמשכים וארוכה עוד הדרך עד לעיצוב המושלם אשר יבטא וימזג את המסורת העתיקה עם צורת חיינו החדשה.ם
בליל החג יכול להיות "ערב יפה", מהנה, תרבותי, שמח ואפילו משעשע - להנאת הרבה של החברים. אך בכל זאת - מה זה שייך ל ח ג ה ז ה, הקונקרטי, הקשור בתאריך מסוים (תאריך עברי!)? יש בשנה עשרות לילות שבת שבהם אפשר (וצריך!) לקיים "ערבים" מסוגים שונים , בהם גם "ערבי משימות", כפי שהיה בערב חג הסוכות אצלנו. אך את החג, כל חג, צריך לחוג בצורה ההולמת את החג המסוים ובהתאם לתכניו.ם
מה, למשל, לערב הסוכות שהיה אצלנו ולחג הסוכות בכלל? ערב שכזה יכול היה להיות כל ליל שבת ובכל ערב מערבי השנה - וודאי שזה יהיה לבידורו ולהנאתו של ציבור החברים. אפילו הקישוט בחדר האוכל, פרט לכמה ענפי דקלים, לא היה בו דבר של סוכות. לא לולב, לא אתרוג ולא דבר אחר השייך לחג זה.ם
כלום לא היה ביטוי-אמת בדברי החברה אשר בצאתה מחדר האוכל לאחר מסיבת-הסוכות שלנו הרהרה ושחה לעצמה בקול רם: "ומה יעשו בפורים?!" ם
י. כרמל, מעוז חיים, 1971]ם]
ראלי: ם
זו השנה הרביעית שאנו, דיירי בית 24, חברים וילדים - - - מקיימים מצוות הישיבה בסוכה.ם
כיצד היא מצוות הישיבה בסוכתנו?ם
אוכלים ושותים בה כל שבעת הימים, ובימים אלו עושים את חדר-האוכל ארעי וסוכתנו - קבע, שנאמר:ם
בסוכות תשבו שבעת ימים"ם"
כיצד?ם
כלים נאים וכלי שתייה כגון אשישות (גביעי זכוכית) וכוסות בסוכתנו.ם
האושפיזין בסוכתנו השנה היו חברי מועדון + 50 עם נכדיהם.ם
ילדינו הביעו משאלה: מדוע אין מקיימים מצוות ישיבה בסוכה כל ימות השנה?... ם
ראלי, אשדות יעקב איחוד, 1978 ]ם]
נחמה: ם
עוד בשעות הצהרים באחרונו של חג הסוכות תהו הספקנים: מי זה משוגע להקים סוכה עכשיו בסוף החג? ומי יישב לאכול בחוץ, ובכלל - מה פתאום? אף פעם לא עשינו כך.ם
אולם בכל "קבוצת-סוכה" נמצא "המשוגע לדבר", סביבו התרכזו ילדיו הוא וחבריהם, ילדים האוהבים מאז ומתמיד לבנות ולקשט סוכות. קל-וחומר כשגם ההורים עוסקים בזאת ברצינות.ם
וכך קרה שבשעות אחר הצהרים התחילו להישמע בכל שיכון הוותיקים, מכל פינות הדשאים - הלמות פטישים ודברי הבונים ושיחות המקשטות. וההתחרות על הסוכה הנאה ביותר בעיצומה - - -ם
מי שהעז להסתלק בגניבה מקישוט סוכתו ויצא לסייר ברחבי שיכון הוותיקים, ראה מראות בלתי-רגילים: חברים וותיקים טורחים וסוחבים אבנים עתיקות לתוך הסוכה וחברות מעטרות אותן בזרי חצב ענקיים; סבים מטפסים על העצים ותולים פנסי נייר. ואילו הילדים עוד משעות הבוקר עמלו על השחלת זיתים ותמרים, ועשו גולגלות ופרצופים מאבטיחים ומחצילים - -ם
בסוכתנו אנו התעוררה מתרדמה רבת-שנים המנדולינה שלי, שזכרה באורח פלא את כל "שירי הראשונים" שלנו מאותם הימים. כשהכל סביבנו פרח פחות והכל בתוכנו פרח יותר. הילדים והאורח הצעיר הצרפתי, שהזדמן במקרה, תוהים על הרכות שפשתה פתאום בסוכה הקטנה - - - [נחמה גנוסר, ניר דוד, 1963]ם
אביגיל: ם
משפט זה, "ושמחת בחגך" - - -צריך להיות הברכה שמברכים איש את רעהו, בבוא חג הסוכות. אך אני חושבת שבקיבוץ שלנו, לא רק שלא מרגישים את החג, לא מרגישים גם את השמחה שבו.ם
אני זוכרת מימי ילדותי, איך בקיבוץ בנו סוכה, ואנו בתור ילדים היינו באים לקשטה ולפארה בעבודות יצירתנו. עשינו זאת בשמחה ובאהבה רבה. ובקיבוץ, אי אפשר היה לומר שאין הרגשה של חג, כי לפחות סוכה, הייתה.ם
היום המצב שונה. מדי שנה קטן גודלה של הסוכה, עד שהשנה, כבר אי אפשר היה לשבת בה וליהנות מהצוותא בטבע - - -ם
יצא "המזל" שהשנה נפל החג ביום ששי, וכך, לאורך כל השבוע, שכחתי בכלל שאנחנו בחג. פה ושם שמעתי שירה בוקעת מאחד מבתי-הילדים שחגגו את החג עם משפחתם, אבל ליותר מזה לא זכיתי להיות שותפה - - -ם
אם לא נהיה אנו אחראים על העברת תוכן חגינו, לכל הפחות למען ילדינו, לעולם לא נוכל עוד להחזיר את הגלגל לאחור, והסיסמא "ושמחת בחגך", לא עוד תמלא את ליבנו, והחגים אצלנו יהיו לעוד תאריך בלוח השנה ותו לא.ם
אביגיל, רמות מנשה, 1986 ]ם]
דבורה: ם
בערב סוכות חיפשתי אחר הסוכה השכונתית שלנו, אשר הוצבה ב"שכונת התמרים" אליה צורפנו. כשהגעתי לסוכה מצאתי שם מעטים אשר ישבו, והתפזרו אחר "תכנית" קצרה. חיפשתי את הביטוי לחג, את השמחה ולא מצאתי.ם
אני חושבת שיש להפסיק עם המנהג של בניית סוכות שכונתיות, ולחזור לחג משותף וחם בחדר-האוכל. ם
דבורה צוקרמן, בית השיטה, 1984]ם]
איש חצרים: ם
בשנים האחרונות הרחבנו את מנהג בנין הסוכות, כדי לתת ביטוי נוסף לחג נפלא זה - כל שכונה מתחרה בשכנתה על בניית הסוכה היפה ביותר, להנאת הילדים והמבוגרים כאחד. אין לך מחזה מרהיב ומבטא את ה"יחד" הקיבוצי מזה, שבוגרים וילדים, חברות וחברים, דרי שכונה אחת, תורמים כל איש תרומתו להאדרת הסוכה השכונתית. והכל באווירת "יחד" חגיגית המגיעה לשיאה בליל הסוכות, עת מתכנסים בסוכה לשירה ובידור ושיחת חולין לרוח הערב, החודרת מבעד לענפי הסכך של הסוכה. ם
איש חצרים, חצרים, 1988]ם]
מרים: ם
לאחר שהלכתי הביתה וכן במסיבה עצמה, חשתי הרגשת כלימה. איה טיפ-טיפונת של סמל החג? סמל היהדות? נשארתי עם רושם של בלגן גדול והתחלתי לחפש את הסיבה. נדמה לי שרע היה שהערב התחיל עם אכילה. אני יודעת שהיו זמנים שהיו טקסים ארוכים לפני צלחות מלאות כל טוב - גם זה לא היה טוב. אך לו היו קוראים פסוקים אחדים הנוגעים לחג, וברכת השדה, סה"כ עשרה רגעים, ואח"כ מברכים "בתיאבון", כך היה נלקח העוקץ של אי-ההצלחה. - - -ם
מרים זינגר - דגניה א', 1975] ם]
סטנלי: ם
באים אלינו ימי סוכות, ושוב מתעוררת השאלה: מה החג הזה לנו?ם
אסיף הכותנה בעיצומו, אבל קשה לבסס חג על הגידול הזה, שכה אכזבנו בשנים האחרונות. תבואה כבר לא גידול מרכזי, אם בכלל. כתוב: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". אבל פסח הוא החג לזכר יציאת מצרים, ואין טעם לחבר הגדה שניה. אז מה עושים?ם
עלה בי הרעיון שניתן לפתח את חג הסוכות ל"חג חלוצים", ויהיה זה זכר לחלוצים שגרו בסוכות ואוהלים, עבדו עבודה מפרכת, ובנו את הארץ. ענף עץ תמר יסמל את החלוציות בחידוש גידולים כמו התמר. ענף עץ הדר (ולא האתרוג המיובא) יסמל פיתוח המשק החקלאי ליצוא. ענף עץ עבות (ולא הדס) יסמל ייעור הארץ. ענף ערבי נחל יסמל ייבוש הביצות ופיתוח מערכת המים בכלל וההשקייה בפרט.ם
האם חג כזה יוכל למצוא אחיזה במציאות המתהווה היום בארץ ובקיבוץ? ם
סטנלי מרון, מעין צבי, 1989]ם
]
משה: ם
אני מלא התפעלות מהצד הטכני שהיה קשור עם ארגון המסיבה - - - אבל מה בין התוכן שנוגע לערב זה ובין מסיבת חג האסיף, ובין חג הסוכות? הרגוני ולא אבין את הקשר. הדבר היחיד להזכיר לנו משהו בחג הנ"ל - אלו שמות החוליות שהתייצבו לחידון - - -ם
הבינו נא חברים יקרים, חברי חוליית החגים, שאנו חייבים לכם תודה וברכה על אשר כל חג אתם מתייצבים להכנתו בצורה זו או אחרת; אבל אל נא נשכח את ה ב ע י ה ם
ה ג ד ו ל ה , שהוטל על הדור שלנו להתמודד אתה - זוהי בעיית נתינת תוכן חדש לחגים היהודיים השואבים ממקורות החג המסורתיים-דתיים ולובש צורה חילונית, שהולמת את מושגינו ומציאותנו.ם
זוהי בעיה נכבדה וחשובה. אנו יוצאי הגולה אבד לנו דבר יקר - החוויות העשירות שהיו קשורות עם כל חג יהודי. חוויות נפלאות, שעד היום, כשאני נזכר בהן אני ממש מתגעגע לאותו האושר והטעם שהיה בהן. לא אפרט את הדברים. אלה שעברו זאת בילדותם, בגולה, מבינים במה מדובר. הצעירים במילא לא יבינו, כי לא הרגישו בכך.ם
אבל כל זה היה ואיננו עוד. אבד לנו.ם
אלא שהבעיה צריכה להטריד אותנו: איך להינצל מהמדבר והשיממון שמלווה אותנו ומציין את חגינו. העבר אבד בשבילנו וחדש טרם יצרנו ועל-כן קיים חלל מסוכן - תרבותי-רוחני בשטח זה.ם
ועם כל הכבוד וההערכה לעושים, נא הבינו, שהערב שהכינותם לנו, היה יכול להיות בכל ימות השנה, בערבי שבתות, כערב של ב י ד ו ר ומצב רוח טוב, ובעיקר שהוזמנה תזמורת לריקודים! טוב ויפה. אך מה בין זה לחג האסיף, לחג הסוכות - קשה להבין. - - - ם
משה מזובובסקי, גבעת השלושה, 1971]ם]
ברונו: ם
סוכות מהו לנו? - חג אסיף? חג בית השואבה? ערב של סתיו? זו השאלה המרכזית בה התלבטנו בערב הסיכום של סוכות השנה. מצד אחד האסיף קרוב יותר ללבנו. את סוכות אנו חוגגים בסיום עונת הקטיפים במטע ובפלחה והחג מתאים בדרך כלל לציון מאורעות אלו. מצד שני, אם בשבועות סיפקה לנו המסורת את מגילת רות - כביטוי אומנותי עמוק יותר למאורע חקלאי - הרי בסוכות אם אנו עוברים דרך כל הספרות הקיבוצית הקשורה בחג - אנו מוצאים רק אותם ליקוטים של שירים והקראות שמתאימים לכל היותר לציון החג בגן או בבית-הספר היסודי. אין לנו תוכן ממשי השאוב מן המסורת או שנוצר בשנים האחרונות, עליו אפשר לבסס חג אסיף.ם
מצד שני לסתיו משמעות מיוחדת עבורנו. אולי ברביבים, בה אחרי קיץ ארוך ומייגע, הנפש כמהה לקרירות לעננים ולהתרגעות בסתיו - אנו חיים מאורע זה יותר וכאן אין אנו חסרים לא מקורות ולא ביטוי אומנותי שניתן להזדהות עמו. כך ראינו גם את סוד הצלחתו של החלק השני של הערב. לאף אחד מאתנו, אנשי החוליה, לא חסרה הארוחה בסוכה. צריך לראות את חגי תשרי כשלמות אחת בה יש לסעודת ראש השנה משמעות מיוחדת. אין הכרח, תוך שבועיים, להתכנס שוב לארוחה משותפת בסוכה, בייחוד שזה מעמיד בספק אפשרות קיום תכנית באותו הערב. - - -ם
ברונו, רביבים, 1967]ם]
אשר: ם
ואם מזכירים את סוכות - אני מציין שבליל החג כשישבנו בסוכה של בית הספר במסיבה של החברים (שרוב המשתתפים היו ילדים ומתנדבים) היה מופע מוסיקלי של מתנדבים כתזמורת בצורת והיו חברים ששאלו מה הקשר עם סוכות? ואני נזכרתי שלפני כמה שנים במסיבה של חג שבועות בשטח בריכת השחייה התקיימה תחרות בין כלבים - על הכלב המאולף יותר. בקיצור, אנו חייבים להתייחס לנושא החגים באופן יותר רציני. - - -ם
אשר כ., כפר סאלד, 1982]ם]
חבר:ם
אסתפק רק בציון עובדה מאלפת: במסגרת הקורסים החורפיים ביגור, ההרצאות על התנ"ך הנן המבוקשות והפופולאריות ביותר. בשנה שעברה עסקנו בספר "בראשית", והמורה החילוני, שריתק אותנו ממש בהסברותיו במהלך כמחצית השנה, נגע בקצה המזלג בלבד בשלל הבעיות המתעוררות בלימוד הספר הזה, במחקרו המסורתי וכל שכן בזה במדע המודרני.ם
אין ספר שבערב שמחת תורה היינו נהנים מאד משמיעת הרצאה ברמה מדעית נאותה מהאוצר הגדול הזה, שכל כך זנחנו אותו בחיינו התרבותיים. זאת ועוד - אף למחרת ביום החג עצמו ניתן היה לזמן כמה שעות עיון בהדרכת מרצה מעולה בשטח זה, ומובטחני שציבור מקשיבים לא היה חסר. - - -ם
חבר, שער העמקים, 1972] ם]
עדי: ם
לרגל גלגיליותם
יחסנו אל מסורתם
ישראל (במקום בקורת)ם
הקפות - במקום בבית הכנסתם
בחדר-האוכל + מרפסת;ם
תחת ספר-התורה וחלוקה של "עליות" -ם
הַחְלקה כמו על קרח בעזרת גלגליות;ם
תחת תְפילת קהל בלחש או בקול -ם
רוק-אֶנד-רולם
רוק וקצף, רול בקצב וסוער];ם]
תחת החזן - קבלן, המשמיע קטע קטעם
בלי הפסק מעל קַסֶטה - - -ם
מסתבר:ם
השקפות על "הקפות"ם
הן שונות, אסור לכפותם
- אנחנו ליבֶּרַלים ביותר...ם
עדי נחמני, גבעת חיים איחוד, 1985]ם]
דן: ם
כל אדם אוהב לאסוף משהו. עוד בהיותנו ילדים היינו אוספים פקקים, לכשגדלנו התחלנו לאסוף ציונים - מי רעים ומי טובים, היו שאספו בחורות. אחרים אוספים כסף וישנו קומץ שאוסף יבולים - פשוטו כמשמעו.ם
חג הסוכות הנו מהחגים החקלאיים שלנו. הסוכה, ארבעת המינים וכל השאר לא באו אלא להוסיף צורה, קישוט ותוכן דתי כלשהו לחג.ם
אנו החקלאים נוהגים לאסוף את יבולינו במשך כל השנה. מדי יום ביומו נשלחים לשוק ביצים ובשר מהלול, נשלחת תנובת הרפת. אנו משווקים במשך כל השנה דגים ובמשך הקיץ חציר וקמח אספסת, מעט גרעינים ותוצרת חרושת. פרי לרוב וכותנה.ם
חג האסיף חייב להיות חג של סיכום. סיכום של מה שהושקע וסיכום של מה שהתקבל. סך הכל המשקי - האם הייתה זו שנת ברכה או שנה נוספת של מאמץ ללא תמורה מספקת. זו שנה ראשונה שיכולים אנו להצביע על הישגים. זו שנה שבה יכולים אנו להעמיד את ס"ה ההוצאות אל מול ס"ה ההכנסות.ם
כל אותן שנים של מחסור, כל אותן שנים של לבטים, של חיפוש דרך, של ניסיונות, כל אותן שנים של עבודה קשה ומפרכת מתקפלים בסך הכל זעום זה של התוצאות והיבולים. ראשית הדרך לעמידה על רגלינו.ם
כשרגלינו מבוססות בשדות העמק נותני יבולים, כשגופנו מושך ברשת המלאה דגים, כשתיקי הפרי עמוסים לעייפה על שכמנו, כשברזל אל ברזל רועם במפעל, כשידינו עושות בגדולות כבקטנות, כשאנו מייצרים תוצרת ורואים פרי בעמלנו. - - -ם
דן א., מנרה, 1960] ם]