א – ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס, וערבה. ארבעה סוגים של צמחי ארץ ישראל, ומצווה להחזיק בהם ולברך עליהם בכל אחד משבעת ימי סוכות, חוץ משבת; ראו: ספר ויקרא כג:40.ם

א – אושפיזין: מנהג קבלי של "אירוח" שבעה מאבות האומה בסוכה. לכל יום יש את האורח שלו: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, ודוד.ם

א – אתרוג: הנחשב ביותר מארבעת המינים, ולכן מקפידים מאד על הידורו בצבע ובצורה.ם

א – אסרו חג: היום שאחרי כל אחד משלושת הרגלים, על שם מדרש חכמים לתהילים קיח:27 – "אסרו חג בעבותים", ונקרא כך משום שיום זה הוא קשור/"אסור" לחג.ם

ב – בכורים: אמנם חג השבועות הוא תחילת עונת הבכורים, אך בפועל את רוב ביכורי הפירות היו מביאים לירושלים בזמן העליה לרגל של סוכות ומותר היה להביאם עד חנוכה.ם

ג – גשם: ביום השמיני, הרי הוא "שמיני עצרת", מתחילים להתפלל על גשמים שירדו בעונתם בארץ ישראל.ם

ג – גויאבה: אחד מהפירות שמאפיינים את החג, עם ריחו החריף והמיוחד.ם

ג - גדיד: קטיף התמרים, שנמצא בעצומו בחודש תשרי.ם

ד – דפנות הסוכה: צריכים לפחות שלש דפנות, והם יכולים להיות מכל חומר; אם הסוכה צמודה לבית אז גם קיר הבית נחשב לאחד הדפנות.ם

ד – דגל התורה: בשמחת תורה בעת ההקפות מחזיקים הילדים הקטנים בדגלים, סמל לדגל התורה.ם

ד – דין: יש מסורת שגמר גזר הדין של יום כיפור מוכרז בשמים ביום הושענא רבה.ם

ה – הדס: אחד מארבעת המינים, נוהגים שיהיו "משולשים", כלומר ענפים בהם שלושת העלים שבכל שכבה יוצאים מאותה נקודה.ם

ה – הושענא רבה: היום השביעי של סוכות, דומה לימי חול המועד; יש לו אופי מיוחד ותפילות מיוחדות, כולל חבטת הערבות; נחשב כיום סיום הדין של יום הכפורים, ולכן נהוג לעשות "תיקון ליל הושענא רבה" עם לימוד כל הלילה.ם

ה – הלל: בכל שמונת ימי החג גומרים את ההלל, תהילים פרקים קיג-קיח.ם

ה – הקפות: ביום שמחת תורה רוקדים עם ספרי התורה ומקיפים את הבמה שבע פעמים.ם

ו – ושמחת בחגך: מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות, שישראל נצטוו בו שלש פעמים בתורה להיות שמחים – ויקרא כג:40, דברים טז:13, 15.ם

ז – זמן שמחתנו: כינוי לחג הסוכות בחלק מתפילות היום.ם

ז – זה אלי ואנוהו: מפסוק זה בספר שמות טו:2 למדו חכמים על חשיבות ההידור במצוות, ובמיוחד הידורו של האתרוג בסוכות.ם

ח – חג האסיף: לפי שמות כג:16 – "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה".ם

ח – חליל: בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו מנגנים בחליל, על פי המשנה במסכת סוכה פ"ה, מ"א.ם

ח – חול המועד: הימים ב-ז של החג, שיש בהם חלק מהסימנים של חג אבל אין בהם איסור גורף של מלאכה.ם

ח – חתני התורה: בשמחת תורה מסיימים לקרוא בספר דברים, והעולה לתורה נקרא 'חתן תורה'; מיד פותחים בקריאת תחילת ספר בראשית, והעולה לקריאה זו מכונה 'חתן בראשית'.ם

ט – ט"ו בתשרי: חג הסוכות מתחיל באמצע חודש הירח כאשר הלבנה מלאה, כמו פסח, פורים, וט"ו באב.ם

י – יום טוב שני: בחוץ לארץ נוהגים מאז ימי התלמוד להוסיף עוד יום לכל אחד מהחגים שיש בהם איסור מלאכה, למעט יום כיפור; זאת, בגלל הספק לגבי היום המדויק של הכרזת ראש חודש.ם

י – ישיבה בסוכה: בשבעת ימי החג "עשה סוכתך קבע וביתך ארעי"; עיקר הביטוי של הישיבה בסוכה הוא באכילה ושינה בה.ם

כ – כפות תמרים: הכינוי בתורה לענפי הלולב על פי ויקרא כג:40.ם

ל – לולב: חשוב שיהיה ישר ושראשו לא יתפצל; קושרים את ההדסים מימינו והערבות משמאלו.ם

מ – "משיב הרוח ומוריד הגשם": זו הכרזת הגשמים שמוסיפים לכל התפילות החל משמיני עצרת ועד היום הראשון של חג הפסח.ם

נ – נענועים: בכל יום של סוכות חוץ משבת מברכים על ארבעת המינים ומנענעים אותם ביחד, גם בעת שירת ההלל.ם

נ – ניסוך המים: בבית המקדש היו מנסכים מים על המזבח בכל שבעת ימי החג, כסמל לרצון שתהיה עונת גשמים מבורכת.ם

ס – סוכה: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ויקרא כג:43.ם

ס – סכך: החלק החשוב ביותר של הסוכה. צריך להיות מחומר צומח שמנותק מהקרקע. אם אינך רואה את השמים ביום והכוכבים בלילה, סימן שהסכך צפוף מדי.ם

ס – סהרנה: חגם של יהודים יוצאי כורדיסטאן שנחגג בארץ ישראל בימי חול המועד סוכות משמעות המילה: "יציאה" המונית לטבע וסעודות רבות, תרומות, תחרויות שירה, נגינה על תוף וחליל וריקוד.ם

ע – עליה לרגל: בשלושת הרגלים נהוג עד היום לעלות לירושלים.ם

ע – ערבי נחל: השם המקראי לערבות. אפשר לראות אותם גדלים בשפע ליד נחלים ומקורות מים שזרימתם קבועה. היזהרו לא לבלבל עם ענפי עץ האקליפטוס, שהם דומים להם במראה!ם

פ – פרי עץ הדר: כינוי התורה לאתרוג על פי מדרש חכמים.ם

פ – "פטיש מסמר": פתיחת השיר המפורסם לסוכות של עמנואל הרוסי: "פטיש, מסמר, נקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות".ם

צ – צלא דמהימנותא: הסוכה נותנת לנו 'צל ובטחון' ולא קורת גג טבעית, בבחינת 'ופרוש עלינו סוכת שלומך'.ם

ק – קישוטים: נהוג בכל העדות לקשט את הסוכה ובכך להעניק לה הרגשת בית, לפחות באופן זמני לשבעת ימי החג.ם

ר – רגל: העליה לרגל לירושלים היה נהוג מאז ומתמיד ועד היום, בכל אחד מהחגים פסח-שבועות-סוכות, ולכן הם נקראים 'שלושת הרגלים'.ם

ר – רוח הקודש: התלמוד הירושלמי אומר שבשמחת בית השואבה לא שאבו מים, אלא רוח הקודש.ם

ש – שמחת בית השואבה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", כך היה פעם בבית המקדש על פי המשנה במסכת סוכה פרק ה'; עד היום נהוג בלילי חול המועד לחגוג ולשמוח.ם

ש – שלומית: הודות לנעמי שמר, שלומית לימדה אותנו שגם נשים בונות סוכות, ושעדיף לבנות סוכת שלום.ם

ש - שמיני עצרת: היום השמיני והנוסף לאחר שבעת ימי סוכות. כבר לא יושבים בו בסוכה ואין נוטלים ארבעת המינים; עיקר היום הוא באיסור מלאכה ואמירת תפילת הגשם לקראת תחילת החורף הקרב ובא.ם

ש – שמחת תורה: בארץ ישראל נחגג יחד עם שמיני עצרת, אבל בחוץ לארץ הוא יום נפרד, היום התשיעי של חג; עיקרו השמחה שבסיום קריאת הפרשיות השבועיות של התורה, ותחילת הקריאה של ספר בראשית; נוהגים לרקוד בתפילות ערב ובוקר שבע הקפות עם ספרי התורה; נהוג גם שכל באי בית הכנסת עולים לתורה ביום זה.ם

ת – תשרי: החודש השביעי בלוח העברי המקראי, וחג הסוכות הוא ביום ט"ו לחודש תשרי.ם

ת – תמר: סוכות היא עונת גדיד התמרים, ומרבים לאכול אותם בחג.ם

---