כי ימות בקבוצה אדם
מ. ד. גליכסמאן
לא יחידי יצעד האיש בדרכו האחרונה
החיים ישאוהו על כפים או על כתף
יסבלוהו
אל מנוחת עולמים,
או יובילוהו במרכבת-תפארה.
מראשי צריחים נשאים יטרטרו צלצלולי-און
כהנים, בבגדי-פאר, ינעימו שיר בגרון
או קופות תצלצלנה: "צדקה תציל ממות"
בדחילו יאמרו "צדוק הדין"
ולבות חרדים וצנועים יפללו:
"במרום נהי מליץ ישרנו".
אולם כשחבר הקבוצה
למנוחת-עולמים יובל
עלי כתפי-חברים, בלבות נשברים
בכאב וביגון אין-קץ יהגה כל אחד:
"מה יקשה גמול אחרון החסרים
גם מדאג עליו כל היותו".
לא צלצולי-פעמונים, לא תפילת-כהנים
הן נאסף חבר, איש יקר, ואם פשוט.
קופות לא תצלצלנה, נדבות לא תקובצנה
בדוי ילכו אחרי הארון אך הגה בל ישמע
הן צדקה מה היא בדרך, האחרונה
אם כל החיים התגשמות הצדק!
ומה ערך לחסר האחרון
עת כל החיים בחסד נכונו!
כשאיש הקבוצה יובל לקבורות
על כתפי חברים, בלבבות נשברים,
לא יוגד דבר, לא יאמר דבר ואף צקון -
לחש [תפילה]
לא יעל על דל שפתים.
מה הן מלים
מול הצער המתהים
ותפילה מה היא
לנוכחת חידת-האימים
שלמות
של חדלון ההויה?!
תחומים נוספים
