לזכר חיוך תמים, שאל מול המות גוע
לזכר עינים רכות, שכבו למראה הזוועה
לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים
לזכר צוואר ענוג, שנכפף מאימת הדמים
לזכר ידים חוורות, שלמדו לבקש מזון
לזכר רגלים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון
לזכר הגוף הפעוט, שצומק וחלה ועונה
לזכר הלב הקטן, שנחרד מעוצמת השנאה
לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה
לזכר ילדה יהודיה
דקה דומיה