ושוב הימים באים ומתקצרים

והשנים הולכות ומתארכות,       

רק הזמן חומק כַּחול בין האצבעות.

 

אתה שואל: לאן?

אתה תוהה: לשם מה?

מבקש לגלות סוד האור הגנוז בחילופי העונות.

 

מעוף החסידות מלוא-שמים

נרות החצב הדולקים עלי–דרך,

וריח גשם ראשון

ברוח הערב הטופחת בחזה קלות,

משילים מעליך

את אחרון

העוונות.