top of page
יוסף עופר
הייתי האחרון שיצא את חדר האוכל
ניצול שואה שעלה כנער ונמצא עם חברת נוער עולה בקיבוץ אפיקים, כותב במכתב לחברתו
אינני יכול להתאפק. מוכרח אני לשבת ולכתוב לפחות כמה מילים בערב זה, שכמוהו אולי אחד היה רק בימי חיי... השעה כבר מאוחרת מאוד, 3 אחרי חצות ... כבר ישנתי שנה עמוקה פתאום אני מתעורר לקול צפירה וצעקות. חשבתי שהתקיפו את אפיקים. רק אחרי כמה רגעים כשהתלבשתי כבר נזכרתי שבוודאי הצביעו בעד המדינה היהודית. ובאמת צדקתי. לא ידעתי מה לעשות. רצתי לחדר האוכל שם כבר מחצית הקיבוץ רקד הורה. אחדים פרצו בצעקות, התנשקו החברים. ואני לא מצאתי את מקומי. לא ידעתי מה לדבר ולמי לדבר. רקדתי כמו כולם, וכשיצאתי הייתי אחרון שעזב את חדר האוכל.
עוד לחג >
bottom of page