דברים
בעריכת מורדי שטיין
מבוא לספר דברים
ספר דברים הוא נאום הפרידה של משה, בשנה האחרונה לארבעים שנות
נדודים במדבר. אנשי דור יציאת מצרים מתו במדבר, ונולד דור חדש שמתכונן לכניסה אל הארץ המובטחת. הספר זכה לכינוי "משנה תורה", אולי בגלל הכתוב בפרק יז:יח, ואולי בגלל שהספר מכיל ברובו חזרה על מרכיבים ואירועים מהספרים שבאו לפניו.
מקובל לחלק את הספר לשלשה חלקים:
פרקים א-יא --- נאום בו מפרט משה את קורות העם מאז היציאה ממצרים, בו הוא מוכיח את בני ישראל על חטאיהם במדבר ומזהיר אותם לשמור על נאמנות לה' ומצוותיו בעתיד.
פרקים יב-כו --- מאות מצוות מסוגים שונים, חלק כבר פגשנו בספרים קודמים, חלק מופיע כאן לראשונה, ומצוות אחדות עושות הופעה חוזרת בשינויים מסוימים.
פרקים כז-לד --- סיום נאומו של משה עם דברי תוכחה ודברים של ברכה; הסתלקותו
של משה, שמקום קבורתו לא נודע עד היום, והסמכת יהושע להנהגת העם.
תקציר הפרשה
לאחר דברי הקדמה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן", משה סוקר את המאורעות של 40 שנות מדבר. הנסיעה מהר סיני מנוי שופטים ושוטרים שינהיגו את העם לצדו של משה פרשת המרגלים המעבר בארצות של השכנים והמגע עמם: אדום, מואב, ועמון כיבוש סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן חלוקת שטחי עבר הירדן לשבטים ראובן, גד, וחצי שבט מנשה.
נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה
ההיסטוריה האנושית רוויה במנהיגים דגולים שנושאים נאומי פרידה. מה מאפיין את התופעה הזאת? יש הרבה מנהיגים גדולים שהנסיבות מנעו מהם לשאת נאום פרידה. נסו לדמיין את תכני "נאום הפרידה שלא הושמע" של אנשים כמו: גדליהו בן אחיקם, יצחק רבין, מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, רב נחמן מברסלב. למה משה מספר לדור שנולד במדבר את כל שהתרחש לדור הוריהם?
עיקר פרק א' מוקדש לסיפור המרגלים, פסוקים יט-מו. השוו את דברי משה כאן לפרשה המקורית, במדבר יג וכו'. יש כמה הבדלים מעניינים, כמו למשל: של מי היה הרעיון בכל אחד מהסיפורים לשלוח מרגלים לתור את הארץ?
את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת לפני ט' באב. עיינו בקשר הלשוני בין "איכה אשא לבדי", א:יב, לבין ראשית מגילת איכה. עיינו גם בהפטרה, ישעיהו פרק א'. הפרק שם פותח בדברי תוכחה של הנביא, "חזון ישעיהו בן אמוץ", ועל כן מכונה השבת לפני ט' באב "שבת חזון".
קטע מהפרשה
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר בערבה מוֹל סוף בין פארן ובין תֹפל ולבן וחצרות ודי זהב. אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, עד קדש ברנע. ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש, דבר משה את בני ישראל ככול אשר צוה ה' אותו אלֵהם.
מן המדרש
"אחד עשר יום מחורב". אילו זכו ישראל, לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ ישראל, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם, גלגל עליהם המקום לארבעים יום ועד לארבעים שנה רב יהודה אומר, אילו זכו ישראל, לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר: "וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה".
מדרש ספרי
"אלה הדברים אשר דבר משה" אמר רב אחא בן רב חנינא: ראויות היו התוכחות להאמר מפי בלעם, והברכות מפי משה. אלא, אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו; ואילו
ברכם משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבם ברכם. אמר הקב"ה: יוכיחם משה שהוא אוהבם, ויברכם בלעם שהוא שונאם, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל.
(מדרש דברים רבה, א, ד)
מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – אברהם אדרת, קיבוץ אילת השחר תשנ"ה 1995
על כל פרשיות ספר דברים רובץ ענן מעיק של תקווה מהולה בחרדה: ארבעים שנה עברו מיום צאתם ממצרים. עשרות שנים של שוטטות בדרכי-מדבר בתקופת היערכות לקראת ההתנחלות בארץ. והנה הם עומדים על הסף; הארץ לפניהם, הגיעה שעת המבחן: כיצד יתנהלו בה לחיי-קבע לדורות? ומה תהא דמות חייהם בה כעובדי-אדמה ורועי-צאן?
אברהם, אביהם הקדמון, שאל את עצמו ואת השמים: "במה אדע כי אירשנה", /בראשית טו, ח, כלומר, במה אדע כי יהיה כוח בבניי ובני-בניי להתגבר על הקשיים והמגבלות בבואם לרשת את הארץ? על כך הוא נענה מן השמים בדברים שיש בהם יותר לשון-חידה מלשון תשובה: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ועתה בפתח הכניסה לארץ, לאחר שנות העבודה במצרים והשוטטות במדבריות סיני, הם חוזרים לאותה שאלה: במה נדע כי נרשנה? ומהו 'הרכוש הגדול' שצברנו לקראת ההתנחלות בארץ?
עוד לחג >
