ואתחנן
בעריכת מורדי שטיין
תקציר הפרשה
משה מתחנן לעבור אל עבר הירדן מערבה, אך האלוהים דוחה את
בקשתו: "אל תוסף דַבֵר אלי עוד בדבר הזה". אזהרות רבות וחוזרות לשמור על מצוות התורה, ובמיוחד נגד עבודה זרה. נקבעו שלש ערי מקלט מזרחה לירדן, שם ינוס ההורג בשוגג. חזרה על עשרת הדברות שניתנו בברית בחורב, הוא סיני.
הפרשה הראשונה של 'קריאת שמע', שכוללת: אהבת האל, הנקראת בשפת חכמים "קבלת עול מלכות שמים", שינון הדברים לדורות הבאים , מצוות תפילין ומזוזה, לא להטמע בין שאר הגויים.
נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה
הטרגדיה האישית של משה, שלא זכה להיכנס לארץ המובטחת, אליה הוא הוביל את העם 40 שנה
אנחנו יודעים, פחות או יותר, מה היא שמירת תורה ומצוות בקונטקסט הדתי; האם יש מהות לתורה ומצוות גם מחוץ לזירה ההלכתית?
פרשנים רבים עמדו ועומדים על ההבדלים בין שתי המהדורות של עשרת הדברות /שמות כ; דברים ה;/ אפשר להסתייע בדבריהם, ואפשר גם להציע פרשנויות משלכם.
בין כל ההצהרות והאזהרות, המילים בן/בנים/בני בנים מופיעות הרבה בפרשתנו. מה זה אומר לגבי מגמות משה בנאומו אל העם? ומה מגמות החינוך בימינו? והאם מדובר רק בבנים או גם בבנות? עיינו בפרק ז:א-יא. עימדו על הקשר בין סכנות ההתבוללות, אזהרות נגד עבודה זרה, ו"ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך".
קטע מהפרשה – דברים ד', ט'-י'
רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי, אשר ילְמְדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת
בניהם ילמֵדון.
מן המדרש
"והודעתם לבניך ולבני בניך"
מלמד שכל המלמד את בנו ובן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו למדו
לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.
(בבלי מסכת קדושין ל', א')
אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על ניר חדש.
(פרקי אבות ד', כ"ה)
אמר רב יהודה אמר רב :
ברם, זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא* שמו,
שאילמלא הוא נשתכחה תורה מישראל.
שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה,
ומי שאין לו אב, לא היה לומד.
קראו את הפסוק: "ולִמדתם אותם" ודרשו: ולִמדתם אַתֶּם.
והתקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים,
שנאמר 'כי מציון תצא תורה'.
ועדיין מי שיש לו אב' היה מעלה את בנו לירושלים ומלמדו,
ומי שאין לו אב --- לא עולה ולא היה לומד.
התקינו שיהיו מושיבים מלמדים בכל פלך ופלך,
ומכניסים אותם כבן שש עשרה או כבן שבע עשרה ...
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן
שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות
בכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר,
ומכניסים אותם כבן שש או כבן שבע.
(תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא כא, א)
* יהושע בן גמלא – כהן גדול בסוף ימי בית המקדש השני
ניגונים / מלים: פניה ברגשטיין
שתלתם ניגונים בי
אמי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
עתה הם שולחים פארות בדמי
שורשיהם בעורקי שלובים
ניגוניך אבי ושיריך אמי
בדפקי נעורים ושבים.
הנה אאזין שיר ערשי הרחוק
הביע פי אם אלי בת.
הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק
"איכה" וזמירות של שבת.
כל הגה יתם וכל צליל יאלם
בי קולכם הרחוק כי יהום
עיני אעצום - והריני איתכם
מעל לחשכת התהום
מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – א., קיבוץ גניגר תשנ"ח 1998
"והודעתם לבניך ולבני בניך"
"ואת בניהם ילמֵדון"
"לך ולבניך אחריך"
"לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים"
"אתה ובנך ובן בנך"
"ושיננתם לבניך ודיברת בם"
"כי ישאלך בנך מחר לאמר"
"ואמרת לבנך"
כל המסרים החינוכיים הללו בפרשה אחת! משה מצווה אותנו לחוות את הברית כאילו היא שלנו ולא רק של אבותינו, וחוזר ומדגיש את חובתנו להעביר את הברית הלאה. אנו מצווים לדבר עם בנינו וללמד אותם: לספר להם את הסיפור, להעביר את הזיכרון והברית, את החוקים. שיח עם
הבנים --- והיום היינו מוסיפים, עם הבנות --- נמצא במוקד העברת המורשת.
ומשה חוזר ומדגיש:
"ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים. ואותי ציווה בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים... ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש." /דברים ד: יג-טו
מה שיש לזכור וללמד את הדור הבא הוא הכתוב על שני לוחות --- חוקים ומשפטים. לא תמונות, לא אמיתות ברורות. המסורת עוברת דרך הטקסט הכתוב והחוקים. היהדות השכילה לשנות פנים לאורך הדורות. החוקים הותאמו לנסיבות המשתנות ואפילו לקודים המוסריים המשתנים ונשארו הכתובים, ועצם המחויבות לחוק, באשר הוא דינמי, משתנה ומתאים עצמו למציאות.
משה אומר לנו ללמוד וללמד את ילדינו את הכתובים שלנו כך שנוכל להתחייב לחוקים שנדע להתאים לנסיבות חיינו, מתוך כתובים אלה, "אנחנו אלה פה היום כולנו חיים".
עוד לחג >
