תקציר הפרשה

• יעקב, לפני מותו, מבקש מיוסף להקבר עם אבותיו (בארץ כנען)

• יעקב מברך את אפריים ומנשה בני יוסף.

• יעקב אומר לבניו את עתיד שבטם ומברך אותם.

• יעקב מצווה שוב לקברו עם אבותיו ומת.

• יוסף ואחיו יוצאים לקבור את אביהם בארץ כנען.

• אחי יוסף מפחדים מנקמתו של יוסף לאחר מות אביהם , יוסף מבטיח להם תמיכה.

• יוסף מצווה לקברו בארץ וחוזה את חזרת בני ישראל לארץ כנען.

• מות יוסף.

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• מדוע מדגישים כל-כך יעקב, ואחריו יוסף, את חשיבות הקבורה עם אבותיהם בארץ כנען?

• בברכת אפריים ומנשה מקדים יעקב את אפריים הצעיר למנשה , כפי שקיבל הוא, הצעיר, את הבכורה. מהי המשמעות של דפוס משפחתי זה עליו חוזר יעקב?

• מהן המשמעויות של הברכות שמעניק יעקב לבניו טרם מותו? האם הן פותחות אפשרויות לשינוי והתפתחות בדפוסי התנהגות של הבנים השונים, האם מקבעות וסוגרות את הבנים במעשי העבר ובדימוי הידוע שלהם, או במצופה מהם?    

• אפשר לערוך השוואה בין דברי יעקב לבניו לבין ברכת משה, טרם מותו לשבטי ישראל (דברים ל"ג) שימו לב לסדר השונה של הופעת הבנים/ שבטים ולתכנים השונים בברכות.

• מדוע מפחדים האחים מהתנהגות יוסף לאחר מות אביהם ? האם אתם מכירים סיפורים נוספים של סכסוך בין אחים לאחר מות ההורים ? מהן המשמעויות של הנסיון ליצור אמון בין האחים בשלב זה בו אין כבר אב?

 

​

קטע מהפרשה – בראשית מ"ט, ה-ז

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים: הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם ...

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל:

 

​

מדרשי חכמים

שמעון ולוי אינם זוכים בברכה. חלק אחר מהבנים זוכה לדברים שיש בהם מן הברכה ומן הקללה גם יחד , בדברי יעקב אליהם אין ברכה.

מדוע ?

הטבח שערכו בשכם לאחר אונס דינה נזכר להם כאן.

מדרש בראשית רבה מפרש ודורש:

"יצא ראובן ואזניו מקוטפות (מושפלות) התחיל

קורא: 'שמעון ולוי אחים' - אחים דפחתא (פחותה

כינוי לדינה) , אמר להם: אחים הייתם בדינה,

דכתיב: (בראשית ל"ד, כ"ה) 'ויקחו שני בני

יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו', ולא

אחים ליוסף שמכרתם אותו: אמר ר' שמלאי:

בראובן כתיב: (שם ל"ז, כ"ב) 'למען הציל

אתו מידם להשיבו אל אביו', הרי ראובן לא

היה במכירתו של יוסף, ואף יהודה אומר להן

(שם,שם,כ"ו) 'מה בצע', הללו הם הגדולים,

נמצאת ששניהם מכרו אותו: תדע לך שבשעה

שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון,

שנאמר: (שם,מ"ב,כ"ד) 'ויקח מאתם את

שמעון', לכך קרא לשניהם כאחת.

 

כלי חמס - מהו כלי חמס, אמר להם: גזולים

הם בידכם, אינן שלכם, של עשו הן, שנאמר

בו: (שם, כ"ז, מ') 'ועל חרבך תחיה': כליו

של חמס הן, ואין חמס אלא עשו, שנאמר:

(עובדיה, א', י') 'מחמס אחיך יעקב'.

מכרתיהם - אמר ר'יוחנן: לשון יוני הוא -

מכירין (חרבות) . ויש אומרים: מכרתיהן -

מגורותיהם (מקום מגוריהם), כמה דאת

אמר: (יחזקאל ט"ז, ג') מכרתיך ומלדתיך.

בסדם אל תבא נפשי - כשיעמד זמרי

ויעשה אותו מעשה בכזבי, אל יזכר שמי

שם, שנאמר: (במדבר כ"ה, י"ד) 'ושם איש

ישראל המוכה וגו' זמרי בן סלוא נשיא

בית אב לשמעני: בקהלם אל תחד כבדי -

כשיקהיל קרח את עדתו לחלק, לא יתיחד

שמי עליהם, אלא: (שם ט"ז, א') 'ויקח

קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא אמר:

בן יעקב.

 

כי באפם הרגו איש - וכי איש אחד הרגו,

והרי כתיב: (בראשית,ל"ד,כ"ה) ויהרגו

כל זכר'? אלא שלא היו כלם לפני הקדוש

ברוך הוא אלא כאיש אחד...

 

ארור אפם - לא קילל אלא אפם, וכן

בלעם הרשע אומר: (במדבר כ"ג, ח ')

'מה אקב לא קבה אל', ומה אם בשעת

הכעס לא קלל אלא אפם, ואני בא לקללן?

אחלקם ביעקב - כיצד עשרים וארבעה אלף

נפלו משבטו של שמעון בזמרי, והיו אלמנותיו

עשרים וארבעה אלף, ונחלקו שני אלפים

לכל שבט ושבט, שנאמר: 'אחלקם ביעקב'.

וכל מי שמסבב על הפתחים - משבטו של

שמעון: אמר הקב"ה: אף לוי יהא מסבב.

מה עשה הקב"ה, האכילו פרנסתו בנקיות,

ונתקימה גזרת יעקב - גדלו הקב"ה ונתן

לו אחד מעשרה, והוא מסבב ואומר: תנו לי

חלקי, לכך נאמר: 'אחלקם ביעקב'.

הרי שמעון ולוי יצאו אף פניהם מכרכמות.

(בראשית רבה, פרשה צ"ט, סימן ז')

 

הזוהר גם הוא שואל מדוע לא ברך יעקב את שמעון ולוי?

"יעקב היה לו ארבע נשים, והוליד בנים מכולן ונשלם על-ידי נשיו כשבקש יעקב להסתלק השכינה עמדה עליו. רצה לברך את אלה (שמעון ולוי) ולא יכול, שפחד מפני השכינה. אמר: 'איך אעשה כי שניהם באים מצד דין הקשה, ולהתקיף את השכינה איני יכול, כי ארבע נשים היו לי ונשלמתי על ידן. אלא אמסור אותם לאדון הבית (שהוא משה ) שהבית ברצונו נמצא, ומה שירצה יעשה ."

(תרגום הזהר לעברית מתוך: הזהר עם פירוש הסולם, פרשת ויחי עמ' קעו', ובמקור: דף רל"ו ע"א-ע"ב )

 

האם עתידם של שמעון ולוי גזור ממעשיהם בעבר?

האם אין להם מקום לתיקון? ואולי דברי יעקב "מקבעים" אותם בצדדים השליליים שבהם ובתחושת קיפוח?

(מעשהו המרדני של זמרי בן סלוא משבט שמעון במדבר כ"ה, ומעשה קרח משבט לוי במדבר ט"ז )

מניעת הברכה משמעון ולוי אינה בשל כעסם: הכעס כשלעצמו, מצוי בכולנו, ומוטב שנכיר בו. שמעון ולוי אינם יודעים כיצד "לטפל" בכעסם, והוא מביא אותם לכדי הרג: "כי באפם הרגו איש...", הם אינם יודעים כיצד לנתב את הכוחות המניעים העצומים הגלומים

בכעס: "וברצנם עקרו שור ."

"אפם" ו"רצונם" אינם שליליים כשלעצמם, הם ביטוי של אנרגיות חיים, אותן אנרגיות יכולות להתגלם גם באהבה ומעשים טובים ...

השאלה היא כיצד להתמירן ?

 

מדברי רבי פנחס מקוריץ:

"משעה ששברתי את כעסי , הריני מחזיק אותו בכיסי, כשאני צריך לו, אני מעלהו משם" .

(מתוך: "האור הגנוז - סיפורי חסידים"/ מרטין בובר, עמ' 130)

 

​

מדברי המורה הבודהיסטי טיך נהאט האן

כשהכעס שלנו מושם תחת פנס המודעות, הוא מיד מתחיל לאבד משהו מטבעו ההרסני...

כשאנו מזהים ומתבוננים מתוך מודעות בכעס שלנו, הוא לא יכול כבר להשתלט בלבדית על תודעתנו.

אפשר לקרוא למודעות כדי שתלווה את הכעס שלנו. המודעות שלנו לכעס אינה מדכאה אותו או מגרשת אותו החוצה. היא רק מטפלת בו. זהו עקרון חשוב ביותר.

המודעות איננה שופטת...

כשאנו כועסים הכעס שלנו הוא הוא עצמנו. לדכא או לגרש אותו פירושו לדכא או לגרש את עצמנו ...

כשכעס נוצר בנו, אנו יכולים להיות מודעים לכך שכעס הוא אנרגיה בתוכנו...כשיש לנו מיכל קומפוסט מלא בחומר אורגני מרקיב... אנו יודעים שנוכל להפוך את הפסולת הזו לפרחים... בעניין הכעס אנו זקוקים לתובנה ולראיה הלא-דואלית של הגנן האורגני... אנו יודעים

שהוא יכול להיות מן קומפוסט ושבכוחו להוליד משהו יפיפה.

("השלום הוא בכל צעד - דרך המודעות המלאה בחיי היומיום"/ טיך נהאט האן, עמ' 84-86)

 

​

שאלות להתבוננות ומחשבה

בדברי יעקב לבניו מיצג כל בן איכויות שונות, כולן ודאי קימות, יותר או פחות, בכל אחד ואחת מאתנו. שמעון ולוי מפגישים אותנו עם כעס, חימת זעם והכח העצום שלהם להניע פעולה.

דרך כעסם נוכל ללמוד גם על הכעס שלנו.

מהו בעצם הכעס?

מה מעורר את כעסם במעשה דינה (ובהקשר ליוסף לפי המדרש)?

מה מעורר את כעסנו ?

כיצד מתבטא הכעס בגופנו? (כאן מתבטא כחרון אף, או בדברי המדרש "חמתם" - הכעס יש בו חום, בערה)...

מה יכולות להיות ההשלכות של הכעס כשאנו מחצינים אותו?או כשאנו מדחיקים אותו?

מה כוחו של הכעס (להניע עשיה)...?

האם ישנן דרכים אחרות משל שמעון ולוי להתמודדות עם הכעס?