תוכן הפרשות

פרשת "ניצבים" כולה היא נאום נוסף של משה לפני העם ה"נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם..." / כ"ט, 9. בנאום זה שוב פורש משה לפני העם את משמעיות הברית הכרותה ביניהם ובין אלהיהם, "לעברך בברית ה' אלהיך  ובאלתו אשר ה' כורת עמך היום." / 11. פרשה קצרה זו היא אחת הנשגבות  שבתורה כולה. עיקרי היחס בין האל לעמו נפרשים כאן מפיו של משה  הזקן: המחויבות ההדדית, הנאמנות הבלתי-מסויגת, השכר העצום על  שמירת הברית (הקשור בחיי העם בארץ המובטחת לו) והעונש העצום  על הפרתה, יראת האל ואהבת האל, בחירתו החופשית של האדם וכל-יכולתו של האל.

פרשת "וילך" היא אינטימית יותר. משה מתחיל להיפרד מן העם ומצווה את יהושע כמחליפו, תוך שהוא מדגיש - דרך מצוות "הקהל", עת עתידה התורה הכתובה בידו להיקרא באזני כלל העם - את מעמד התורה כשומרת רצף הברית תוך חילופי דורות ומנהיגים.

חלקה השני של פרשת "וילך" הוא הקדמה ל"שירת האזינו" שבפרשה הבאה. אלהים מסביר למשה את משמעות דברי הנבואה שהוא עתיד לשאת באזני העם. עיקר ערכה של השירה נתפס בהיותה תריס בפני הפרת בריתו של העם עם אלהים.

 

​

שאלות לעיון ודיון

• "אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה'..." – איך אפשר לצוות על אהבה? מה משמעותה של אהבה מצווה?

• "ואם יפנה לבבך ולא תשמע..." – האם אלהים, כתיאורו כאן, באמת לא יודע מה יקרה בעתיד? איך משתלב אפיונו כיודע-כל עם מוגבלות-לכאורה זו של צפיית העתיד?

 

​

מן המדרש

נצבים

"כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים היא". אמר להן משה: שלא תאמרו, משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם "לא בשמים היא",שלא נשתייר הימנה בשמים.

אמרו לו: רבינו משה, הרי אתה אומר לנו "לא בשמים היא" ו"לא מעבר לים היא" - והיכן היא? אמר להן: במקום קרוב היא, "בפיך ובלבבך לעשותו", אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם .

(דברים רבה, ניצבים)

וילך

"ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך. זה שאמר הכתוב: "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" / קהלת ח'. ר' אליעזר בן יעקב אומר: אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה. למה? שבללה הקב"ה בכל הגוף. שאילו בללה הקב"ה באבר אחד, כשהיה מגיע לאדם צרה היה חותך אותו אבר ומת. לפיכך היא בכל הגוף כדי שלא יהא יכול לכלותה. הוי "אין אדם שליט ברוח ".

 (דברים רבה, וילך)