תקציר הפרשה

• רבקה העקרה ילדה תאומים: עשו ויעקב. יצחק האב אוהב יותר את עשו, ורבקה אוהבת את יעקב. עשו בא עייף מהשדה ומוכר ליעקב את הבכורה עבור לחם ונזיד עדשים. מפאת רעב יצחק יורד לכיוון מצרים, אך אלוהים עוצר  בעדו: "גור בארץ הזאת".  

• יצחק זורע מאה שערים וחופר בארות מים. יצחק מצווה את עשו אהובו להביא לו ציד ובתמורה לקבל את ברכת הבכור.   .

• רבקה יוזמת תרמית, ויצחק ש"תכהינה עיניו מראות", נותן את ברכת עשו ליעקב ("הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו").  עשו מאיים להרוג את יעקב. רבקה ויצחק מפצירים ביעקב לברוח מהארץ אל משפחת רבקה בפדן-ארם, על מנת להימלט מעשו וכדי שלא יקח אישה מבנות הארץ. 

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• דמות האשה העקרה בתנ"ך.

• "שני גוים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו"

• עשו - חומר / יעקב - רוח: האמנם?

• האם יחסי עשו ויעקב מייצגים אב-טיפוס ליחסים בין ישראל לעמים?

• הבדלים בין ברכת יצחק ליעקב לבין הברכה לעשו- בכורה לעומת בחירה. יצחק: יליד הארץ, עובד האדמה, שלא עזב את הארץ. עשו לוקח נשים מבנות הארץ הכנעניות

התרמית בתנ"ך (ובמיוחד בספר בראשית): האם המעשה מצדיק את האמצעים ?

(שימו לב: בגין התכסיסים של יעקב, בהמשך חייו כולם משקרים לו)   

 

​

קטע מהפרשה בראשית כ"ה, כ"ט-ל"ד

"ויזד יעקב נזיד, ויבא עשו מן השדה והוא עיף. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנוכי, על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקב, מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשו הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו, וימכור את בכורתו ליעקב. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה."

 

​

איזו ערך יש לבכורה ? - מאמרות חכמים

אמר בר קפרא: ולפי שהיו [עשו ויעקב] כמשחקים, הסכים הקב"ה

ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב, דכתיב: (שמות ד:כב') "כה אמר ה',

בני בכורי ישראל". (ישראל = יעקב)

(מדרש בראשית רבה, פרשה סג, יד')

 

כל אותה מכירה לא זיכתה את יעקב בשום עדיפות או יתרון. נהפוך הוא, עשו היה לשר וגדול, בשעה שיעקב עוד התענה עם הצאן. הרי שהבכורה לא הייתה כרוכה בשום יתרון חומרי. לא היה הדיון אלא ביחס להנהגה הרוחנית על הבית.

הרב שמשון רפאל הירש, גרמניה, מאה 19)

 

 

לחשיבה ודיון

לכאורה, יש עדיפות במקרא לבכור. כדאי לריב על הבכורה. שווה להתאמץ ולחטוף אותה מהבכור הביולוגי . אך למעשה, המקרא איננו מעדיף את הבכור. אף פעם!

להלן דוגמאות, כאשר הבכור תמיד כתוב ראשון, והאחים "המועדפים" רשומים אחריו:

קין - הבל

ישמעאל - יצחק

עשו - יעקב

לאה - רחל

ראובן - יהודה - יוסף -בנימין

שבעה בני ישי - דוד

אדוניהו - שלמה

 

​

על כך העיר אברהם קריב בספרו "שבעת עמודי התנ"ך"

זוהי התנגשות בין בכורה ובחירה. יתרון הזכות אשר לאח הבכור מוכר בחוקי העמים וגם התורה נותנת לו גושפנקה שלה. אך דוקא האח הצעיר הוא הנבחר כמעט לאורך כל שלשלת הסיפורים המקראיים (חוץ מאצל בניו של נוח). נתחלקו שתי הרשויות: לאח הבכור ז כ ו ת אנושית, לאח הצעיר ז כ י ה אלוהית. לעומקו של דבר, בעל הזכות ובעל הזכיה גם שניהם בכורים הם: זה בכור העבר, היורש מן הממגורות שנתמלאו מאחריו , וזה בכור העתיד, הנושא בחובו את משך הבאות. בכורה ובחירה הריהן איפוא שני סוגי בכורה, אך הבכורה האחת מודעת, מוחזקת, בעלת תוקף בעולם, והשניה --- כמוה מאדם ויומה רחוק...

ולעצמותו של דבר, כל מלחמה בין כוח ורוח היא מלחמת בכורה ובחירה, כי הכוח קדם לרוח במערכות עולם והוא הבכור, אך הרוח הוא הנבחר, וכל כמה שידו על התחתונה במערכה --- לו העתיד.

 

​

מארכיון החגים הקיבוצי – קיבוץ גזית, 1996

הקושי הגדול שעולה מהסיפור הזה, הוא שבירת השייכות המשפחתית. למרות שבן נשאר תמיד בן ואח לעולם יהיה אח, נפערה כאן תהום ויש תחושת ניכור כה גדולה, עד אשר "ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". יעקב בורח אל משפחת אימו בפדן ועשו, למשפחת אביו, לישמעאל. עכשיו לך תפרום את פקעת המשקעים הללו כדי להגיע לשלום בית!