הידעת?

פרשת נשוא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה --- 176 פסוקים.

פרק קי"ט בספר תהילים הוא הפרק הארוך ביותר בתנ"ך --- 176 פסוקים.

מסכת בבא בתרא היא הארוכה ביותר בתלמוד הבבלי --- 176 עמודים.

 

תקציר הפרשה

מפקד וחלוקת עבודה בין שלשת בני לוי: גרשון, קהת, ומררי.

הצרוע, הזב, והטמא לנפש צריכים לשהות מחוץ למחנה.

פירוט כפרתו של מי שנתפס בגזל: וידוי, תשלום הקרן בתוספת קנס

של חמישית, וקרבן "אשם".

פרשת "האישה הסוטה".

פרשת הנודר נדר של נזירות.

נוסח "ברכת הכוהנים" שברכו הכוהנים את העם במשכן ועד היום.

הקורבנות שהביאו שנים עשר הנשיאים, אחד מכל שבט, בשנים עשר

הימים לקראת חנוכת המזבח.

 

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• האם שילוח הטמאים אל מחוץ למחנה --- ה':א'-ד' --- הוא בגלל נוכחות האלהים וקדושת המחנה, או מתוך שמירה על בריאות הגוף והנפש?

• השווה בין פתרון התורה להענשת המועל והגוזל --- ה':ה'-י' --- לפתרונות של החברה של ימינו. מי נאור יותר? מי יעיל יותר?

• סוגיית האישה הסוטה פותחת בעניין הקנאה של בעל לאשתו. אלו סוגים אחרים יש של קנאה? האם הקנאה היא יסוד בלעדי לתופעות של אלימות בקרבנו: 1. אלימות במשפחה; 2. אלימות בבית הספר; 3. בכלל החברה; 4. בין עמים?

• מה הניע אדם בימי המקרא "לנדור נדר נזיר להזיר לה'" --- במדבר ו':ב?

• השוו את מוסד הנזירות בפרשתנו ל:

נזירות שמשון, ספר שופטים פרקים י"ג-ט"ז.

נזירות בעולם הנוצרי

נזירות בודיסטית

אדם שמחליט להתנזר מעישון/שתייה חריפה/אוכל, וכו'.

 

קטע מהפרשה - במדבר פרק ו

א) וידבר ה' אל משה לאמר: (ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה': (ג) מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא

ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: (ד) כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל: (ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קודש יהיה גדל פרע שער ראשו: (ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא: (ז) לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי :'נזר אלוהיו על ראשו: (ח) כל ימי נזרו קודש הוא לה יג) וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל) מועד: (יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים: (טו) וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן ומנחתם ונסכיהם: (טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו :

 

מהותה של הנזירות

"לנדור נדר נזיר": הנזירים קדושים הם יותר משאר העם, גם יותר מן הלויים, ובדברים אחדים קדושים יותר גם מן הכוהנים, אלא שקדושתם איננה מלידה ואיננה מתמדת.

(אברבנאל, ספרד מאה 15-16)

 

ומתבקשת השאלה: אם כל מבוקשו של הנזיר הוא להיות קדוש לה', למה הוא מביא, בין היתר,דווקא קרבן חטאת בסיום ימי נדריו? במה חטא? לשאלה זאת יש שתי גישות במקורות חכמים, ונביא רק שני נציגים של שתי הגישות.

 

ר' אלעזר אומר: מאשר חטא על נפשו, שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר המצער נפשו על כל דבר .

(מדרש במדבר רבה י:טו)

 

וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו נתפרש, ועל דרך הפשט: כי האיש היה חוטא נפשו במלאת נזירות כי הוא עתה נזיר מקדושתו ועבודת ה' וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו .... והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.

(רמב"ן במדבר ו:א, ספרד מאה 13)

 

ברקוביץ, עין גנים, יום ה' מן האחרונים לתשרי

על פי רבי אלעזר, הנזיר --- למרות רצונו הטוב ---- חוטא בכך שהוא פורש מחיים נורמטיביים, מחיי חברה תקינים, ובכך מתנתק מדרך הארץ. על פי הרמב"ן, צפוי היה שהנזיר יסיק מסקנות מתקופת נזירותו ולא יחזור לחיי שגרה וחול, ובכך הוא חוטא בחזרתו למצבו הקודם. במילים אחרות, אחד מטיל דופי בעצם היציאה לחיי נזירות, ואילו השני מבקר את עצם היציאה ממצב של נזירות. אנשי העליה השניה בראשית המאה העשרים היו בחיפוש מתמיד אחרי חיים של משמעות. תלושים מעברם ברוסיה ומהמשפחות והחברים שהם השאירו שם, הם בחרו בחיי צנע וניסו להתמודד עם הרגשות של בדידות וחיפוש עצמי.

גורדון היה מעין "אדמו'ר" ו"גורו" עבור אותם צעירים של ראשית ההתיישבות העובדת. הרבה כתבו אליו או עלו לרגל לדגניה על מנת לשמוע תורה מפיו של 'הזקן' ולקבל עידוד נפשי ואידיאולוגי, מול השממה והבדידות. להלן קטע ממכתב של מנחם ברקוביץ, וקטע קצר מתשובתו של גורדון. חושב אני, שאם מצבי החמרי יהיה לא טוב ולא אהיה בחברת אנשים אוכל...

תמיד להתייחד עם עצמי, להקשיב לנעשה בתוכי, לחתור למצוא את מהות חיי. לפעמים מנצנצת בי מחשבה --- ללכת להתיחד בתוך חבורה של פרושים, להתכלכל בלחם צר ומים לחץ, למען אהיה חפשי עם נפשי. אני הייתי נכון גם להתבודד ביער, להסתגף לגמרי ולבקש את נפשי על נפשי. אבל בחשבי שההארה הנפשית יכולה לבוא רק אחרי צער רב בכל המובנים, ובדעתי שלסבול רעב הרבה זמן גופי לא יוכל --- אינני עושה את זה. ובזה בקשתי שטוחה לפניך: מה לדעתך עלי לעשות למען אשר אשיג את מובן חיי? איני מציג לי שום מטרה. אני נכון לקבל הכל: להטמא גם להטהר ובלבד שיושג.

לי --- מה חיי, למה אני חי...

 

א.ד. גורדון דגניה, ג' מרחשון תר"פ

מה צריכים להיות החיים החדשים ומה האדם החדש? רק דבר אחד צריך...  להביא בחשבון: אין חיים חדשים ליחיד, לפרט, באין חיים חדשים לכלל, חיים ציבוריים חדשים, ביתר דיוק, חיים לאומיים חדשים, ואין אדם חדש באין עם חדש. כללו של דבר: עד כמה שאני יכול לשפוט, עד כמה שהכרת אדם אחד יכולה לשפוט על נפשו ועל חייו של חברו, עליך לא להתבודד ולהתרחק מן החיים, כי אם להיפך, להיכנס לעומק החיים, לעומק חיינו, ההולכים ומתייצרים, ולהשתתף ביצירת החיים. יש לך כוחות נפשיים, כמה שיש, והם דורשים את תפקידם, ויש לך מקום להשקיע את הכוחות, ולהשקיע לא על פי שבלון, כי אם ככל אשר תורך נפשך המבקשת.

מי יודע? אולי זו הדרך היותר קרובה למצוא את עצמך. צריך אתה לדעת, כי כוחותיו היותר חשובים של האדם אינם באים על הרוב לידי גילוי ואינם נראים לבעליהם, אלא מתוך העבודה בהם ובמידה שיש צורך בהם. אין נפשיותו של האדם מתגלה לו לעצמו מכל צדדיה ולכל עומקה אלא מתוך עבודת החיים, ולא מתוך חיטוט וניקור מוחי או דמיוני.

 

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – מ., קיבוץ ראש צורים, תשנ"ו, 1996

"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". --- מתוך ברכת הכוהנים, במדבר ו:כו.

נאמר במדרש: גדול שלום שהוא שקול כנגד הכול.

וכך מלמד אותנו רבי שמעון במדרש:

"בא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם. מלך בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי. אבל מידת הקב"ה אינו כן. כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו. וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי, שנאמר: ה' איש מלחמה. בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע".

השלום מצריך לימוד גדול ובנוי על יסודות אמונה. אין זו מילה הראויה לה להתנוסס בכיכרות ובסטיקרים. יש לגאול מילה זו מהבזוי ומהמשמעות הפסולה שניתנה לה ולתת את המשמעות המקראית כראוי לה.