בשבתי בסוכה עם חברי, והשירה בציבור עולה כתפילה של יהודים ואלוהים אין להם, אני מרבה להרהר במעשי ידינו ואינני מעז לומר את מה שבליבי: לו תבוא רעידת אדמה ותפתח את פיה ותבלע את כל אשר בנינו, מבנים, סדנאות, שיכונים ולולים, ויעקרו כל העצים הנפלאים ששתלנו וטיפחנו בעמל רב בעשרות שנים, והאש תלכך כל רהיט וספר ותמונה ויצירת אומנות ודברי לבוש, ונישאר רק אנחנו על הגבעה הזאת ואם נוכל לומר, מעבר לצער: "בכל זאת, גם אילו ידענו מראש שכל העשיה כולה תיהרס, מה שחיינו היה כדאי", אז, רק אז, מילאנו את משימתנו והישגנו מובטח, אי אפשר לנשלנו ממנו כי הוא בתוכנו. יותר משבאנו לבנות, באנו להיבנות.