הדלקת נרות בליל שבת כן או לא
שער העמקים, 1972
תוך גיבוש והתווית דרך של ועדת התרבות החדשה התעוררה בעיית עיצוב קבלות-השבת שלנו. רוב חברי הועדה ראו את שילוב טכס הדלקת הנרות כדבר חיובי, אבל חשבו לנכון להכין את דעת הקהל לקראתו.
נחמה: עם כניסתי לועדת תרבות הצבתי לעצמי כאחת המטרות להחדיר יותר מן המסורת שלנו (בלי דגש על הדת). היות וזרקנו את כל המסורת מבית הורינו, נסינו לתת צביון חדש ולא תמיד מוצלח לחגינו. רצון זה לשנות בצורה דרסטית, הנובע מחוסר ביטחון, משכיח לפעמים את העיקר - את הרקע והתוכן של החג.
מכאן הגענו לרעיון להציע את טקס הדלקת הנרות בשבת. נציב שולחן עם מפה לבנה, פרחים ופמוטים לפני קיר רקע יפה ומתאים. טכס ההדלקה ילווה בקטע מן האגדה או הסיפורת היהודית ופרק נגינה. רצוי לקיים את המנהג גם בבית הילדים, אבל אם לא נקיימו בחדר־האוכל אין בו ערך חינוכי. כמובן שבקיבוצים הנוהגים לקיים בליל-שבת ארוחה משותפת משתלב הטכס בצורה יותר טבעית.
לאה גורן: מעניין מדוע עולה הצורך להתלבט, בשאלת הדלקת הנרות דווקא מכל שאר סממני הדת. והוא מתקבל בחברה החילונית יותר מכל נוהג אחר - נראה שנר דולק, מעורר בנו אסוציאציות של רגעים גדולים בחיינו, וגורם להרגשה של התרוממות רוח והתייחדות. אור הנר מעורר גם הרגשת חום ופועל עלינו רגשית חזק. לכן אישית, אני מוכנה לקבל את הדלקת הנרות כדבר שמוסיף לערך השבת ומעלה אותה. ואם לנו כמבוגרים, כבר קצת קשה להתקשר לנוהג זה, יתכן וטוב היה להתחיל עם הילדים הקטנים, שאצלם תקשר החוויה היפה של הנרות עם השבת.
דני גורן: על מנת שהשם "קבלת שבת" לא יהיה ריק מתוכן ויהווה ייחוד מכל ערבי השבוע עלינו לקיים את הדלקת הנרות.












עוד לחג >
