פתיחה

בראשית א', כ"ח:
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וּרְדוּ בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ

 

פירוש הרמב"ן לתורה, בראשית א', כ"ו וכ"ח:

ר' משה בן נחמן, ספרד, 1194-1270. פוסק, פרשן, מקובל ורופא.

שימשלו בחוזקה בדגים ובעוף ובבהמה ובכל הרמש... ואמר: ובכל הארץ - שימשלו בארץ עצמה לעקור ולנתוץ ולחפור ולחצוב נחושת וברזל. ולשון 'רדייה' - ממשלת האדון בעבדו. וכבשוה – נתן להם כוח וממשלה לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה. וזה יכלול מה שאמר: ובכל הארץ.

 

בראשית רבה, י"ט, ו':
"ורדו בדגת הים" - ר' יהודה בר' סימון אומר: כל הנברא אחר חברו שליט בחברו.

 

תלמוד בבלי, סנהדרין, ל"ח, ע"א:
שנו רבותינו: אדם נברא בערב שבת. ומפני מה? כדי שייכנס לסעודה מייד.

משל למלך בשר ודם, שבנה פלטרין [ארמונות] ושיכללם והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחים.

ומצד שני -

בראשית ב', ט"ו:
ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.

 

קוהלת רבה, פרשה ז':

"רְאֵה את מעשה האלוהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עִוְתוֹ?" (קוהלת ז', י"ג) – בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך.

 

הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום, אפיקים בנגב, ב':
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 1865-1935. עלה לארץ ישראל בעליה השנייה. הרב הראשי האשכנזי הראשון.

אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות, שהרדייה האמורה בתורה - "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ" - איננה מכוונת לרדייה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות ליבו. חלילה לחוק עבדות מכוער כזה, שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ה', הטוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו, שאמר: "עולם חסד ייבנה".

 

היחס  לצומח

שמיטה
ויקרא כ"ה, א'-ה':
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמֹר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את סְפִיחַ קצירך לא  קצור

ואת ענבי נזירך לא תבצור, שבת שבתון יהיה לארץ.

 

רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג' פרק ל"ט:
רבי משה בן מימון (1138-1204). כונה "הנשר הגדול". רופא, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים.
וכדי שירבה יבול האדמה ותתחזק בהברתה (=בלא זריעתה).

כריתת עצי פרי

דברים כ', י"ט:
כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לְתָפְשָׂה, לא תשחית את עצה לִנְדֹחַ עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תִכְרֹת, כי האדם עץ השדה לָבֹא מפניך במצור.

רש"י: שמא האדם עץ השדה להיכנס בתוך המצור מפניך והתייסר בייסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו?

 

בראשית רבה, פרשה י', ז':

אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו "גדל".

 

פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ד:

ספר מדרשים ואגדות ממעשה בראשית וימות עולם עם מנהגים ודינים. מיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס.

שישה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, ואין קולן נשמע, ואלו הן: בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע.

 

היחס  לחי
א. ולא תאכל הנפש עם הבשר. (דברים י"ב, כ"ג)
ב. כי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹוֹנַאֲךָ רֹבֵץ תחת מַשָֹאוֹ וחדלת מֵעֲזֹב לוֹ? עֲזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ. (שמות, כ"ג, ה')

לא תראה את חמור אחיך או שורו נֹפְלִים בדרך והתעלמת מהם, הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ. (דברים, כ"ב, ד')
ג. לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. (דברים כ"ב, י')
ד. בהמתך לא תרביע כִּלְאַיִם, שדך לא תזרע כלאים. (ויקרא, י"ט, י"ט).

ה. לא תחסום שור בּדִיֹשוֹ. (דברים כ"ה, ד')
ו. ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, למען ינוח שורך וחמורך. (שמות, כ"ג, י"ב)

ז. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. (דברים, י"א, ט"ו)

אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו. (תלמוד בבלי, ברכות מ, ע"א)
ח. לא תבשל גדי בחלב אימו (שמות, כ"ג, י"ט; ל"ד; כ"ו; דברים, י"ד, כ"א)
ט. ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. (ויקרא, כ"ב, כ"ה)

י. כי ייקרא קַן צִפּוֹר לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים... לא תיקח האם על הבנים. שַֹלֵּחַ תְּשַלַּח את האם ואת הבנים תיקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. (דברים, כ"ב, ו'-ז')
יא. ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו. (ויקרא, כ"ב, כ"ד)

יב. ואיש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף, אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. (ויקרא, י"ז, י,ג) - כיסוי הדם לאחר השחיטה. 
יג. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. (שמות, כ"ב, ל')

הרמב"ם, מורה נבוכים ג', מ"ח:

וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, להישמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאוד, אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם ורחמיה על הוולד אינו נמשך אחר השכל, רק אַחַר פועַל הכוח המדמה [הדמיון] הנמצא ברוב בעלי חיים, כמו שנמצא באדם. והיה זה הדין מיוחד בשור ושה, מפני שהם מותר לנו אכילתם... והם אשר תכיר מהם האם את הוולד. וזהו הטעם גם בשילוח הקן, כי הביצים אשר דגרה עליהם בדרך כלל והאפרוחים הצריכין לאימן אינן ראויים לאכילה, וכאשר ישלח את האם ופרחה לבדה, אינה מצטערת בראיית לקיחת הבנים... ואם הייסורין הנפשיים האלה חשה להן התורה בבהמות ובעופות, כל שכן כלפי אישי מין האדם בכללותו.

 

צמחונות

בראשית א', כ"ט:
ויאמר א-לוהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה.

רש"י: ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית ברייה ולאכול בשר, אך כל עשב יאכלו יחד כולם, וכשבאו בני נוח התיר להם בשר.

הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום:

כמה מגוחך הדבר, כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה להתחסד עם בעלי חיים, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם א-לוהים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות

המביאה להפיל חללים רבים ולשפוך נחלי דמים, כאילו כל אלה אפסו מן הארץ עד אשר אין לאותה החסידה האנושית במה להצטדק, כי אם לפנות להעמיד מוּסָרָה בדבר בעלי חיים...

אלא שראתה החוכמה הא-לוהית שהאדם נפל מצבו המוסרי, ועד שיעלה במעלה זו, שיתנער ויבוא להכרה המוסרית האמיתית, עד העת המאושרה והנאורה ההיא, אין אותה המעלה המוסרית של הכרת משפטם של בעלי חיים ראויה לו כלל.

 

הושע, י"ג, ב':
זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן

 

רש"י על תלמוד בבלי, סנהדרין, ס"ג: משמע, אותן שזבחו האדם, לאחר מכן לעגלים ישקון.

 

לעתיד לבוא
ישעיהו, י"א, ו'-ח':
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶש וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ  וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן ואריה כּבָּקָר יאכל תבן. וְֹשִעֲֹשַע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מאורת צפעוני גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.

הושע, ב', כ':

וְכָרַתִּי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמיים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה

אשבור מן הארץ והשכבתים לָבֶטַח.