עשרה בטבת
מקורות והגות/

ברל כצנלסון

חורבן ותלישות

חורבן ותלישות, כתבים, כרך ו'

שמעתי, כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאות חבריה למחנה הקיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. [...]

מה ערכה ומה פריה של תנועת-שחרור שאין עימה ש ר ש י ו ת ויש עימה ש כ ח ה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא ומקצצת בַּנִימִין, אשר דרכן יונקת התנועה את לְֹשַדָה?

כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות-עורף קדוֹשה את זכר החורבן? לולא היה מיחד בזכרונו ובהרגשתו ובהליכות-חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות-עם.

אילמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה ע ת ה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א. ד. גורדון ולא י. ח. ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי", וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש". [...]

ואנחנו? הדור אשר שתה את קוּבַּעַת הגלות והשעבוד יותר מכמה וכמה דורות, שקדמו לו, הדור אשר הוחזר בחוזק-יד אל הרגשת החורבן והגירושים, הדור אשר כל טעם חייו הוא בזה שישמש גשר מן החורבן והגלות אל חיי עצמאות וחירות – האם הדור הזה יתחנך ליעודו על ידי שכחת יום אבל עַמוֹ?

[...]

אב, תרצ"ד

עוד לחג >