תשעה באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, ומאורעות אחרים – המיוחסים לפי המסורת לתאריך זה .

חורבן הבית הראשון - 586 לפנה"ס - חל בשבעה לחודש אב לפי מלכים ב' (פרק כ"ח, פס' ח' - י'), או בעשרה בו לפי ירמיהו (נ"ב, י"ב - ט"ז). לפי התלמוד הוא נקבע לתאריך זה כי בו התחילה הפורענות (תלמוד ירושלמי, תענית, פרק ד', הלכה ט'). לפי עדות יוסף בן מתתיהו נשרף הבית השני - 70 לספירה, בעשרה באב ויום האבל על החורבן הועתק לתשעה בו, שכבר היה יום אבל ידוע. לפי המסורת יום זה הוא גם יום בכיה לדורות על חטאם של המרגלים, בו נגזר שלא יכנסו בני 
ישראל לארץ.

שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב נקראים ימי "בין המצרים": "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה, א', ג'). בתקופה זו על-פי המסורת נתרגשו צרות ואסונות רבים על עם ישראל לאורך הדורות. בשלושת השבועות של "בין המצרים" ממעטים בשמחה. לא עורכים שמחות ונוהגים מנהגי אבלות. במסורת האשכנזית ב"תשעת הימים" שבין ראש חודש אב לתשעה באב מתחזק האבל וחלים מנהגי אבל נוספים כמו איסור על קניית בגדים ומנעלים, המנעות מתספורת 
והמנעות מאכילת בשר ויין . במסורת הספרדית מתחזק האבל בשבוע שחל בו תשעה באב .

בימים אלה, יש מאמינים, מתחזקות סכנות ופעולתם של שדים ויש לנהוג בהם בזהירות.

ביום י"ז בתמו נבקעו חומות ירושליים על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל  בתקופת הבית הראשון, ועל-ידי הרומאים בתקופת הבית השני.
בי"ז תמוז ארעו על - פי המסורת, כמה פורענויות ויארועים קשים אחרים :

משה ניפץ את הלוחות ברדתו לראשונה מן ההר, בטל קרבן התמיד שהיה מוקרב בקביעות פעמיים ביום בבית המקדש כאשר היוונים צרו על ירושלים בימי מלחמת המלכים החשמונאים הורקנוס ואריסטובולס, משום שלא נותרו כבשים לקרבן התמיד.

ביום זה שרף אפוסטומוס, חייל רומי, ספר תורה שמצא. ביום זה הועמד צלם בהיכל, כנראה בימי החשמונאים או בימי אדריאנוס קיסר רומי.

ביום זה נפלה בית"ר בסוף מרד בר-כוכבא.