כל אדם אוהב לאסוף משהו. עוד בהיותנו ילדים היינו אוספים פקקים, לכשגדלנו התחלנו לאסוף ציונים - מי רעים ומי טובים, היו שאספו בחורות. אחרים אוספים כסף וישנו קומץ שאוסף יבולים - פשוטו כמשמעו.

חג הסוכות הנו מהחגים החקלאיים שלנו. הסוכה, ארבעת המינים וכל השאר לא באו אלא להוסיף צורה, קישוט ותוכן דתי כלשהו לחג.

אנו החקלאים נוהגים לאסוף את יבולינו במשך כל השנה. מדי יום ביומו נשלחים לשוק ביצים ובשר מהלול, נשלחת תנובת הרפת. אנו משווקים במשך כל השנה דגים ובמשך הקיץ חציר וקמח אספסת, מעט גרעינים ותוצרת חרושת. פרי לרוב וכותנה.

חג האסיף חייב להיות חג של סיכום. סיכום של מה שהושקע וסיכום של מה שהתקבל. סך הכל המשקי - האם הייתה זו שנת ברכה או שנה נוספת של מאמץ ללא תמורה מספקת. זו שנה ראשונה שיכולים אנו להצביע על הישגים. זו שנה שבה יכולים אנו להעמיד את ס"ה ההוצאות אל מול ס"ה ההכנסות.

כל אותן שנים של מחסור, כל אותן שנים של לבטים, של חיפוש דרך, של ניסיונות, כל אותן שנים של עבודה קשה ומפרכת מתקפלים בסך הכל זעום זה של התוצאות והיבולים. ראשית הדרך לעמידה על רגלינו.

כשרגלינו מבוססות בשדות העמק נותני יבולים, כשגופנו מושך ברשת המלאה דגים, כשתיקי הפרי עמוסים לעייפה על שכמנו, כשברזל אל ברזל רועם במפעל, כשידינו עושות בגדולות כבקטנות, כשאנו מייצרים תוצרת ורואים פרי בעמלנו.