כ' תמוז תרע"ב גם השתא חגגו בכנרת את יום הזכרון למות מנהיגנו המנוח הרצל ז"ל. אבל בהמון חוגג יותר גדול, ובתכונה יותר-רבה, מאשר בשנים הקודמות. קטנה היתה ההתחלה לפני 4 שנים, ובהביטנו היום על המון חוגג זה המגוון, שמילא את כל החווה והמושבה כנרת - שתי הנקודות שצמחו בפינה הזאת במשך 4 שנים, ועמודות לפנינו בכל יופיין והדרן כמו באיזו אגדת פלא, מתברר לנו שאמנם יצירה חדשה הולכת ונוצרת פה לפנינו, ויחד עם התפתחותו של הגליל יפה נוף זה, הולך ומתפתח מאליו חג לאומי בשם "יום הרצל". הוועדה המסדרת את "יום הרצל", בחפצה לתת לו ערך כללי, פנתה במכתב לוועדי המושבות, למנהלי החוות והקבוצות, שישתתפו בסידור החגיגה. אמנם היו כאלה שהתיחסו בשלילה לכל הענין, וטעמים הלא מוכנים הרבה - הטעם העיקרי הישן: "למה נתראה?" "לשמחה זו מה עושה?" "בזמן שצוררינו מבית ומבחוץ דוחקים את רגלינו ובכל צעד ממעשינו מוצאים הזדמנות להתנפלות שחצנית והלשנית". מתוך טעמים אלה ודומיהם השתמטו אחדים מהשתתף בחגיגה, והרבה מאלה הרשמיים שהבטיחו את השתתפותם, היה בהבטחתם מעין "כמי שכפאו". ולמרות זאת כמה מרובה ונלבבת היתה ההשתתפות מכל עבר. כמו גל הרים את הכל, ומכל המושבות עזבו את העבודה, לבשו בגדי י"ט [יום טוב], ונהרו מי ברכיבה ומי ברגל ומי בעגלה ל"יום הרצל". המושבות הקרובות יותר כמעט התרוקנו מאנשיהם ביום זה, באו לא מעט מהמושבות היותר רחוקות, נראו פנים חדשות גם מהגליל העליון, חדרה וחיפה. ומטבריה באו, מאות - יהודים ובלתי יהודים - לראות את החג של המושבות. באו גם התימנים לראות איך מכבדים בא"י את זכר גדול מעם "שהיה למלכות". מרובה ומגוון קהל הנאספים, מעין "תערוכה של אנשים". האיכרים והפועלים השזופים הכניסו אתם את ריח השדה אשר בירכו אלוהים.