לא כל יום פורים אבל בעוד יומיים דווקא כן. בשנים האחרונות נדמה היה שהחג הולך ומתנקז אל מצווה אחת מאלו שנקשרו לו ומתמקד בפינה אחת של המבנה הכולל של החג – המשתה (כולל השתייה עד דלא ידע), ואם מצליחים אז גם "מרבין בשמחה". אולי שווה לנו לאמץ גם מצוות-משימות נוספות של החג.

המשימה הראשונה הקשורה לפורים, עד כמה שזה אולי יפתיע כמה מאיתנו, היא פשוט קריאת המגילה. כלומר חובה עלינו להכיר, לדעת וללמוד את סיפור המעשה, את הרקע ממנו קם ונהיה לנו מועד. סיפור המגילה הוא החוט הקושר דורות יהודים לחג הפורים אפילו אינם רואים עין בעין את הכתוב, ואפילו משמש הכתוב בפרקיה בסיס לפרשנות ולדרשנות, בחינת דור דור ודורשיו..

אבל אני רוצה "לקחת" את הדברים הלאה, מעבר למגילת אסתר, מפני שלכל חג (לאומי וגם מקומי) יש מגילה משלו, סיפור מיוחד משלו, שצריך לחזור אליו כל שנה מחדש, לקרוא בו, ללמוד אותו, לזכור ולהזכיר. דווקא אם נבין אותו כל פעם אחרת, ואפילו נגלה בו כל פעם דברים שנסתרו מעינינו בפעמים קודמות, החזרה אליו ועליו נחוצה.

מצוות הקריאה במגילת החג, כל חג, באה לומר לנו שאין "סתם", שחג אינו דבר תלוש מהקשר כלשהו. אדרבא, יש לו רעיון, יש לו סיבה, יש לו סיפור וצריך לאמת אותם כל שנה מחדש. ואם צריך גם לעמת אותם (עם האקטואליה או עם השקפות עולם מתחלפות) - על אחת כמה וכמה.

לא כל כך חשוב, מבחינתי, כמה אמיתות היסטוריות יש בסיפור פורים, חשובים יותר הנושאים העולים ממנו – היחסים בין עמים, דתות ותרבויות; היחס להרג, השמדה וביזה; סדרי מנגנון וממשל; תפקידי הנשים ומעמדן; יצרים כמכתיבי התנהגות ועוד נושאים שכל אחד מהם יכול להוות נקודת מוצא להסתכלות על עצמנו.

כך הדברים גם כשמדובר בחגים אחרים ובמגילותיהם-סיפוריהם. גם כשמדובר במועדים מודרניים מיום העצמאות ועד יום הולדת הקיבוץ. "המחוקק", יוצר ההלכה, ראה כנראה את הנולד והפך את הקריאה במגילה למצווה כדי שלא ניפול בשבי המנהגים (שהם הביטויים העממיים) ונזניח את סיפור הרקע. במקרה של פורים – שרעשנים, תחפושות ואוזני המן לא ידחקו את מגילת אסתר לקרן זווית.