אנחנו נישמד: דין הוא שנישמד. אך הכבוד יינצל. ימים יבואו ויזכירו: קם לו נוער לעם זה, חסר-הישע, והוא הציל את כבודו ככל שהיה לאל ידו. חברים אחדים דיברו, איש איש על-פי דרכו.

המשמעות הייתה אחת, הייאוש השתלט על הרגשות. הרגשות תבעו מעשים. באווירה של ייאוש מוחלט, קשה היה להשמיע דברים אחרים. אף-על-פי-כן, אמרתי: הרגשות אמיתיים הם. אך המסקנות מוטעות.

... גדול השבר וגדולה החרפה. אבל המעשה שמציעים לבצע הוא מעשה של ייאוש.

הוא יגווע ללא הד. הנזק לאויב יהיה מועט. הנוער ייספה. נחלנו עד כה כישלונות אין-ספור ועוד ננחל תבוסות. יש להתחיל מחדש.

האקציה נסתיימה לפי שעה. ייתכן שיבואו ימים של הפוגה יחסית.

אולי שבועות ואולי אף ירחים. כל יום הוא זכייה. אריה צריך לשוב ולצאת אל הצד הארי. שוב יש לחפש קשרים חדשים, תמורת כסף שנגייס בגטו. נקנה נשק בעצמנו אצל סוחרים פרטיים.

יש להילחם עד חורמה בבני-הבליעל היהודים. אילולא הבגידה היהודית לא היו הגרמנים משתלטים כה מהר ובקלות כזו על הגטו. אולי עוד נצליח...

 

תחילה באה התרגזות כללית. האשימו אותי שאני מתכוון למנוע את הפעולה האחרונה האפשרית. אם לא ייצאו מיד לרחוב, לא יספיק הכוח מחר לעשות אפילו את זאת. הוא מקצץ את הכנפיים….הוויכוח
היה חריף. האווירה לוהטת. אך קמעה-קמעה נשמעו קולות מפוכחים של יישוב-הדעת. האווירה נצטננה. הובאו הצעות מעשיות. היה זה הלילה הגורלי ביותר לארגון היהודי הלוחם. הוחלט להתאזר ולהתחיל מחדש בבניין הכוח היהודי הלוחם. ובכל האמצעים והכוחות העומדים לרשותנו, באמצעים על-אנושיים.

 

בלילה ההוא נחתך גורלה של התקוממות ינואר וגורלו של מרד אפריל 1943.