חג הביכורים על פי המשנה

חג השבועות סימן הוא לתחילת עונת הביכורים שנמשכת עד לחורף.
"כיצד מפרישין את הביכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר - קושרו בגֶמי [מעין רפיה לסימון] ואומר: "הרי אלו ביכורים".
כיצד מעלין את הביכורין? כל העירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, ולנין ברחובה של עיר, ולא נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר: "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלוהינו". הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שהגיעו קרוב לירושלים. הגיעו קרוב  לירושלים, שלחו לפניהם, ועיטרו את ביכוריהם. הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם, לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל אומנויות שבירושלים עומדים לפניהן ושואלין בשלומם: "אחינו  אנשי המקום פלוני, באתם לשלום".

החליל מכה לפניהם, עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית - אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה. הגיע לעזרה, ודברו הלווים בשיר: "ארוממך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי"

(משנה, כיפורים, פרק ג')

 

חג הביכורים צמח בקיבוצי העמק

בשנות הגלות התרוקן החג מתוכנו החקלאי - ורק הד רחוק עלה דרך מסורות ומנהגים שונים. מכאן כנראה נולד המנהג לקשט לקראת החג את בית-הכנסת ואת הבית בירק, בפרחים ובענפים.
יש הנוהגים להרבות בשושנים ואף לפזר עלי-ורד על ספר התורה.
עם שוב העם לארצו, לשדה ולגן, לכרם ולפרדס - נוספו תכנים ישנים חדשים לשמחת החג. בבתי-הספר, ובישובים ההולכים ונבנים אחר מלחמת העולם הראשונה העלו מורים עם תלמידיהם זיכרון הביכורים 
קודש "לקרן הקיימת לישראל"; בקיבוצים בעמק יזרעאל, אשר על אדמות ביצותיהם שיובשו צמחו ביכורי יבולים, צמח ועלה חג הביכורים, חג קציר חיטים וחג ביכורי הפרי.

חגיגות אנשי העמק

כך חגגו אנשי העמק בשנת 1924 את חג השבועות:
"ביום ראשון - תהלוכה מעין-חרוד לכפר טבעון [כפר יחזקאל]: בראש התהלוכה הולכו עגל וסייח מקושטים בסרטים, אחריהם כל העגלות עם "פרי הביכורים" בלווית רוכבים. "העם יושבי עין-חרוד, גבע וכפר טבעון" סגר את התהלוכה. על הגורן בכפר טבעון בילו את הזמן עד שקיעת השמש בריקודים ובשירה".

המשמעות הלאומית-הסטורית

לצידו החקלאי של מועד זה מציב ספר דברים משמעות לאומית - היסטורית ברורה, בדורשו הצהרה אישית ברוח זו בשעת הנפת הטנא, הלא היא "קריאת הביכורים":
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי, ה';"

(דברים כ"ו, ה'-י')

זו רק תחילת עונת הביכורים

חג השבועות הוא רק תחילת עונת הביכורים, הנמשכת עד חנוכה. למעשה, רוב העם הביא את הביכורים בזמן העליה לרגל בחג הסוכות.