בצריפנו - צריף הנוער במחנה אושוויץ היו מרוכזים בחורים מארצות שונות המשועבדות תחת שלטון הנאצים.

ימי חנוכה הגיעו. הצלחנו להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו דבר רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאוד. הנר הדולק הזה הדליק גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב, וחיזק את בטחוננו ב"מעוז צור ישועתי".

​

ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים לעבר, אשר בו חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו בשמחה, אבל העבר הזה נעלם ואיננו, ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק ליבנו לעתיד שאמנם היה עדיין רחוק מאתנו, אבל בו תתקיים התפילה ששרנוה אז, והיא – "תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח... אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".