השיעור מרחיב את המבט על חוויות הילדות של ילדים בשואה. נתייחס לצורך ולמאמץ לשחק ולדמיין, ונשאל כיצד ניתן לשמר חיוניות ותקווה גם בתנאים קשים. נתמקד בצורך האנושי לראות יופי ולייצר איים של אנושיות באמצעות בילוי משותף, רגע של פנאי ואומנות.

השיעור מרחיב את המבט על השואה מבעד לעיני ילדים. כיצד מצאו דרך לפעול במציאות הבלתי נסבלת של השואה? כיצד כוחות פנימיים של תקווה, אופטימיות ודמיון עזרו להתמודד עם הקושי? אילו סכנות עמדו בפניהם ואילו כוחות גילו? מה הלקחים לחיינו היום? במסגרת השיעור מתוארים מעשים יומיומיים המדגישים עזרה הדדית, הפגנת יצירתיות ונועזות. כמו כן, מוזכרים מעשי חסד של המעטים שהושיטו עזרה, ולאורם הלקח ביחס לכוחו של כל אדם לעשות טוב.

השיעור מתמקד במושג המרד. נתבונן על שורדי השואה היחידים, והקבוצות, שעשו כל שביכולתם כדי לשרוד. מלחמת הקיום וההישרדות, לצד המאבק המזויין, הם גבורה של לוחמים ושורדים. נשאל מה הופך הישרדות לגבורה ולניצחון רוח האדם? אילו תנאים עודדו התארגנות לפעול ולהתנגד? מה הלקחים לדורנו?

השיעור מושתת על נוסחי "יזכור" ונוסחי מעמדי ההתייחדות שפתחו את טקסי יום השואה בקהילות ובקיבוצים. מקורות אלו יסייעו לשאול מה ואיך אנו זוכרים? האם אנו זוכרים את הנספים והשורדים או גם את החיים שחיו שלפני כן? האם מוקד הזיכרון הוא בפרטי הזוועה או בלקחים לעתיד? האם הזיכרון הוא חובה אישית, חברתית או דתית? האם הזיכרון הוא גורם מכליל או מפריד בחברה הישראלית?