המאמר נכתב על ידי חבר הקיבוץ דוד שאל, כמילות הסבר ל'הגדה לשבועות', אותה יצר ביחד עם סטלה וידר, מלחינה ונגנית מרכזית בחגי הקיבוץ. לאור המבוכה המתוארת לעיל, דוד וסטלה חיפשו מהו העיקר בחג, אותו יש להדגיש ולמסור לדור הבא, ברוח 'והגדת לבנך', שהיא לתפישתם גורם חשוב בחגי ישראל. תשובתם היתה להתמקד בשבועות במתן התורה, ומנושא זה להתמקד בעשרת הדברות, כצו מוסרי שבלעדיו אין חירות וחופש:

השאלה כיצד יש לחגוג את יום ירושלים' ירדה עם השנים מעל סדר היום, וחלקים גדולים בחברה הפסיקו לציינו. אל מול 'ריקוד הדגלים' בעיר העתיקה הכולל גילויי גזענות ואלימות כלפי פלסטינים תושבי העיר, רבים בציבור הישראלי מתקשים לציין יום זה כיום חג. בקבלת שבת שנערכה בקיבוץ כפר עזה בראשית יוני 1972, במלאת 5 שנים למלחמת ששת הימים, מופיעה הצעה מעניינת לציון החג באופן שאינו ממעיט מן הגאווה הלאומית וההישג הצבאי אך גם מבטא כמיהה לשלום, הכרה בחשיבות ההיבטים של מוסר ורוח ומודעות לגבולות הכוח. קבל

עמוד השער של עלון כפר רופין מחודש מאי 1974 מזמין אותנו לפתור חידה. במבט ראשון זו יצירה מאוירת אחת, אבל ככל שמעמיקים, נחשפים רבדים נוספים. במבט ראשון מזוהה הדמות שבמרכז כהרצל, אך הסגנון, שמהדהד את עבודותיו של אפרים משה ליליין, מעורר מחשבות על דמויות מקראיות ובמיוחד האופן שבו חיבר האומן בין דמותו של הרצל לדמותו של משה. קו האופק ברקע יכול להיות מדבר סיני אך עשוי לרמוז לרכס הרי הגלעד הנשקף מכפר רופין. הדמות אוחזת בחרב ובשיבולי חיטה, ובכך מצביעה על השילוב החלוצי בין הגנה לעבודה ח

אנשי בית קשת בחרו לשלב בהגדת הפסח שלהם את קריאתו של מנהיג הפועלים ללקיחת אחריות כדרך חיים, כתזכורת לכך שמסע החירות שהחל לפני 3,000 שנה, רלוונטי ומחייב גם עבור ההווה שלהם. הלוואי ומילים נוקבות אלו יהדהדו כתזכורת וכמצפן גם לימינו אלה.

יהודה (ויקסי) רביב ז"ל, היה פעיל תרבות ורכז התרבות של קיבוצו רביבים במשך שנים רבות. לאורך שנים אלה ניהל התכתבות עם אריה בן גוריון ז"ל, איש ועדת החגים הבין קיבוצית ומייסד מכון שיטים, שבה שיתף אותו מניסיונו ופעולתו בקיבוץ והתייעץ איתו. בשנת 1966 שלח ויקסי לאריה את 'מגילת יום העצמאות' החדשה שהוכנה בקיבוץ, כמסכת לחגיגת ערב יום העצמאות. במכתב נלווה כתב ויקסי

במכון שיטים נשמרת מגילת אסתר יוצאת דופן: מגילה מסורתית מלאה שנכתבה בידי סופר סת״ם, בה שזורים איורים צבעוניים שציירו ילדי וילדות בית השיטה בשנות ה־80. חלק מאותם ילדים כבר הורים בעצמם, ועדיין שומרים עותק בבית. שני עותקים שמורים גם באוסף הספרייה הלאומית.

בחג החנוכה נהוג בקיבוצים לקיים הדלקת נרות בציבור, ולהקדיש כל אחד מהנרות לנושא, לסמל או לערך אחר. באוסף הארכיון שלנו שמורים טקסי הדלקת נרות מקיבוצים שונים.

"הלילה הזה, כ"ד בתשרי תשל"ח, אנו, חברת 'שקד', מקבלים עלינו משימות של מצוות. אנו עוברים השנה מגיל הילדות לגיל הנעורים ומתחילים להכין עצמנו לתקופה אשר בה נהיה שותפים לבוגרים." במילים אלו על קלף מצהיב, באותיות דפוס מקושטות, בחרו בני ובנות קבוצת 'שקד' מקיבוץ בית השיטה, לציין את כניסתם/ן אל חברת הבוגרים ואל חטיבת בני הקיבוץ המאוחד כבני ובנות מצווה. הצהרתם שיקפה שני רעיונות מרכזיים שעיצבו את תפיסת שנת המצוות הקיבוצית: " מעבר מילדות לנערות ובגרות " והתאמה של המושג " עול מצוות " ל

הטקסט לא מוכר לי. אבל אני חשה שמילותיו מהדהדות בי באופן עמוק. אולי משום שהן תובעות מימוש עכשווי של נבואת ישעיהו לכתת חרבות לאתים, תותחים למצילות. אולי משום שהן מוסיפות ודורשות להפריד בין הצבאות, כמעשה האל בספר בראשית, כשהפיץ את אנשי בבל על פני כל הארץ, ובכך חדלה בניית המגדל. אני חושבת על היומרה המשותפת למלחמות ולבניית מגדלים שראש

בחוברות 'ראש השנה מקראי חג' שהוציאה ועדת החגים הבין קיבוצית באמצע שנות ה-70, מצאנו לקט בקשות לראש השנה שנאספו מילדי בית הספר היסודי בקיבוץ אשדות יעקב (עורכי החוברת לא ציינו האם מדובר באיחוד או במאוחד…). הבקשות מביעות תקווה להצלחה בחקלאות ובקיבוץ ולשלום, ומעל הכל בולט בהן הקושי הביטחוני מההפגזות, שאפיינו את השגרה שממנה סבלו יישובי עמק הירדן לאורך שנים רבות. לצערנו, האיום הביטחוני על יישובי הגבול בישראל עדיין מלווה אותנו, והשלום הוא עדיין חלק מהתקווה לשנה הבאה ולא מציאות החיי

בשנת תש"י (1950) הוציאו חברי וחברות קיבוץ בארי הגדה לפסח. פחות משנתיים לתום מלחמת העצמאות, בה שילמו מחיר נורא על הגשמת חזון חייהם – הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, עיצבו חברי הקיבוץ תוכן חג הרלוונטי לערכיהם ולאורחות חייהם. בשנים ההן, הגדות הקיבוצים קיימו את מצוות "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" בכך ששילבו את תולדות עם ישראל בעת ההיא. ההגדות סיפרו את סיפור הגלות, ההעפלה, החלוציות, הלחימה וההתיישבות באזורי הספר כהמשך ישיר למאבק של בני ישראל לחירות וכחלק ממסעם חזרה ל