חברה הבנויה על אמת, משפט ושלום יכולה להפוך את ימי האבל והצום לימי ששון ושמחה. בתשעה באב השנה, נבקש לקיחת אחריות על הבית שאנו בונים, ולא רק געגוע למה שחרב.
זה לא סוד שתשעה באב לא מוצא את מקומו במפעל התקומה הציוני. חוסר נוחות מתמיד מלווה את התאריך הזה בלוח השנה. מפגש קשה בין שאפתנות ציונית, הפורצת קדימה את תקרת הזכוכית של ההיסטוריה היהודית, לבין מועד המבקש להתגעגע לעבר מעורפל, מועד שכולו גלות וזיכרון. הזרות שלנו לתשעה באב, היא גם הניצחון שלנו. להם היה מועד שכולו שבר, לנו יש את יום ירושלים שכולו גבורה ורוח. שבנו לארצנו, ניתן לארוז את פולחני הגלות.
מי שמבקשים לחדש את עבודת הקרבנות על חורבותיהם של שני בתי המקדש הקודמים ומבנה דת מוסלמי מבקשים לבנות אותו על חורבות הבית שבנתה הציונות. בשביעי באוקטובר 1973, כשמשה דיין דאג להפיץ למי שצריך להפיץ את הידיעה על כך שהתריע ש"הבית השלישי בסכנה", לכל אדם בישראל, וגם לכל מי ששמע על הסיפור מאז, היה ברור על מה הוא מדבר. היה ברור למרות שעל הר הבית עמדו עדיין מסגדי עומר ואל-אקצא. היה ברור כי מנקודת המבט הציונית, הבית השלישי הלך והוקם במהלך שהחל במחצית השניה של המאה ה-19 והולך ונמשך עד ימ
