יצאנו ממצרים. מה עכשיו? | מרים הולצמן

סדר הפסח, הקרב ובא, עוסק בסיפור יציאת מצרים, ובעיקר באתוס המכונן של היציאה מעבדות לחירות. אם נשאל לאן הולכים אחרי יציאת מצרים, תשובת ההגדה, ממש בסיומה: "לשנה הבאה בירושלים".

בספרו "הגדה חדשה לפסח" כותב ג'ונתן ספרן פויר:

"לכל הפחות, אנו יכולים להבין את הקריאה "לשנה הבאה בירושלים" כהפרכת טענתו של הבן הרשע: היהודים, ויהיו דעותיהם הפוליטיות אשר יהיו, נושאים באחריות אישית לקשירת גורלם אל גורלה של ישראל, ולפעול למען החזון שאנו מבקשים לשוות לישראל. אבל לקריאה "לשנה הבאה בירושלים" יש גם משמעות רוחנית. בירושלים עצמה, הסדר מסתיים בקריאה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". הירושלמים שואפים לדבר מה שונה לגמרי, לירושלים של מעלה, לירושלים כסמל השלום, כמחוז חפצו של המשיח, כמקום הקדוש ביותר עלי אדמות, כביטוי הנשגב מכל של האמונה היהודית בעולם טוב יותר לעתיד לבוא. החזון הזה של ירושלים הוא זה שגם אנו צריכים לשאוף אליו. משנגיע אליו – ועוד נגיע, כי זהו גלעין האמונה היהודית – לא יהיה עוד צורך בסדרים ובהגדות: נחייה בעולם שבו יש לעניים אוכל ומחסה, ויש מרפא לחולים; שבו היהודים מתקבלים כבני חורין; שבו איש אינו נרדף ואיש אינו משועבד. עד אשר יבוא היום הזה נמשיך להתכנס סביב שולחן הסדר כדי להזכיר לעצמנו, ואיש לרעו, מה עוד עלינו לעשות.

ובכן, מה עוד עליך לעשות?"

במסגרת אירועי השבועות האחרונים, נשמעת יוזמה חדשה - לקרוא בליל הסדר גם את מגילת העצמאות. המטרה - להזכיר לעצמנו מהי החירות אותה אנחנו מבקשים לעצמנו. כתשובה אפשרית לשאלה "מה עוד עלינו לעשות", אפשר וכדאי להיזכר בחלק מרכזי במגילה:

מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.

ולמרחיבי דעת, אפשר גם לקרוא חלק נוסף:

אָנוּ קוֹרְאִים - גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים - לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים.

אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ.

אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל.

ספרן פויר מסיים בשאלה שראויה להיהפך לארבע הקושיות בימינו אנו: "ובכן, מה עוד עלינו לעשות?". לא מה נשתנה, אמרו: "מה ישתנה".

חג חירות שמח

תמונה: מתוך הגדת גברעם, תש"י, איור - מרים ברטוב, ארכיון מכון שיטים