כבוד החנוכה - בין פרטיקולריות לאוניברסליות, זאת השאלה! / מרים הולצמן


באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור! סורה מפני האור!

אחד משירי החנוכה הידועים והאהובים נכתב על ידי שרה לוי תנאי, כשעוד היתה גננת לילדים, ופורסם בשנת 1960. אפשר להבין את מילות השיר כקריאה למאבק משותף של כוחות האור בחושך, וניסיון לחנך את הילדות והילדים ששומעים את השיר לפעול יחד כדי להביא אור גדול. לכל הדעות, מסר חינוכי ומעולה, שכל אחד ואחת מילדי הגן יכולים לשיר אותו – בלי קשר לזהותם התרבותית, ואולי, גם בלי קשר לזהותם הלאומית.

הבית הראשון מציע מסר אוניברסלי של מאבק ערטילאי של אור בחושך. מעין "Let the sunshine in", רק בעברית. זהו מסר חשוב וראוי, אך לחג ישנה גם קומה נוספת. סיפור המרד החשמונאי הוא סיפור של עם הנלחם על ריבונותו ועל זהותו ותרבותו הפרטיקולרית. המאבק אינו רק נגד כוחות האימפריה היוונית השוקעת, המפעילה מערכת דיכוי כלכלית ותרבותית, אלא גם ברצון של חלק מהעם להשתלב בתרבות העולמית השלטת בתקופה.

לדילמה זו, שניתן לנסחה בפשטנות מסוימת - מה בין פרטיקולריות לאוניברסליות, ישנם הקשרים רבים גם בימינו, וכדאי לחשוב איך למצוא ולעצב דרך בין הקטבים הללו.

חג אורים שמח ואל תשכחו שכולנו אור איתן!