האל שלי ואני… / אבשלום בן צבי
- Shitim Media
- 2 בדצמ׳ 2017
- זמן קריאה 4 דקות
מה יכולה להיות משמעותו של אלוהים עבור האדם המודרני וההפוסט-מודרני?
האדם המודרני הרג את אלוהים לא מזמן (בקנה מידה היסטורי), ומאז תועה בעולם בהיעדרו.
היהדות דווקא מתורגלת היטב לתפקד בלעדיו. 1945 שנים כבר חלפו מאז שחרב ביתו, והוא פנה לדבר אל השוטים, אבל לא אלינו. גם כאשר הוא מתקשר ממספר חסום, אין שומעים לבת-קולו.
ומדוע שנשמע? אלוהים שיצרו חז"ל הוא בן דמותם – תלמיד־חכם, לא דווקא המוצלח מבין תלמידי־החכמים, שהעביר את סמכותו וכליו אל חכמי הדור. דור דור וחכמיו. דור דור ואלוהיו המסתיר פניו.
מה עושה אלוהי ישראל שהפסיק להיות הריבון בעולמו?
חותם פעם בשנה על גזר דינו של האדם, ביום שבו בית דין של מטה קובע את מועדו של בית דין של מעלה.
וכך, כל שנותר לבני האדם הוא להיות הריבונים בעולמו של ריבונו־של־עולם, ולהרבות במעשים טובים, בינם לבין עצמם. על החטאים שחטאנו כלפיו, הוא הרי כבר יסלח, פעם בשנה, ביום הכיפורים.
ומה יעשה האדם המודרני, והרי היהודי המודרני הוא לרוב יותר מודרני מיהודי?
האדם המודרני זקוק לאלוהים כתזכורת לכך שיש דברים שמחוץ לתחום ריבונותו התכליתית. שהרציונליזם שלו מסוגל לקלוט רק את החלק הרציונלי של הוויה שאינה רק רציונלית.
אלוהים המסתיר פניו, שכבר התייאש מלנסות לפנות אלינו, הוא אלוהי כל שאינו תכליתי, שהרי הוא בלי ראשית, בלי תכלית. ולכן כדי להחזיר את אלוהים לחייו, צריך האדם המודרני לפנות מרחב בעולמו לבלתי־תכליתי, ולהרבות במעשים טובים.
הרחבות ומקורות לדברים:
פנה לדבר אל השוטים – לפי בבא בתרא, י"ב, ב:
"א"ר יוחנן מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות".
בטרם חורבן הבית דיבר אלוהים ישירות עם נביאים ומלכים. בהערת אגב נוסיף שבדורות האחרונים ניסו חסידים לחזור ולדבר אליו. אבל אלו שיחות אישיות שנעשות בבדידות, ואם הוא באמת עונה, אנחנו לא יודעים על כך.
אין שומעים לבת קולו – לפי בבא מציעא, נ"ט:
יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום! עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: " לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" – אין אנו משגיחים בבת קול.
אלוהים כתלמיד־חכם – למשל לפי מדרש במדבר רבא, י"ט:
בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בתורה ואומר הלכה בשם אומרה: "ר' אליעזר אומר…"
ולא דווקא המוצלח מבין תלמידי־החכמים – שנאמר בהמשך בבא מציעא, נ"ט:
מצאו ר' נתן לאליהו. אמר לו: מה זה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? אמר לו: שחק ואמר: ניצחוני בני, ניצחוני בני!
העביר את סמכותו וכליו אל חכמי הדור – לפי ירושלמי, ראש השנה, פרק א' הלכה ג':
אמר רבי סימון: כתיב: "רַבּוֹת עָשִׂיתָ, אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי – נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ, אֵלֵינוּ: – לשעבר: "רבות עשית", מיכן והילך: "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו".
אמר רבי לוי: למלך שהיה לו אורלוגין, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה: למלך שהיה לו שׁוֹמֵרָה, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא: למלך שהיה לו טבעת, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי חייה בר בא: לנגר שהיו לו כלי נגרות, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יצחק: למלך שהיו לו אוצרות, כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי: לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו.
ביום שבו בית דין של מטה קובע את מועדו של בית דין של מעלה – לפי ירושלמי, ראש השנה, פרק א' הלכה ג':
אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת:
העמידו בימה [של בית הדין], יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין, שאמרו בני היום ראש השנה.
נמלכו בית דין לְעַבְּרָהּ למחר ,הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר.
מה טעמא? "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא; מִשְׁפָּט, לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" – אם אינו חוק לישראל, כביכול אינו משפט לאלהי יעקב.
רבי קריספא בשם ר' יוחנן: לשעבר "אלה מועדי ה'" , מיכן ואילך "אשר תקראו אותם" . אמר רבי אילא: אם קריתם אותם – הם מועדַי, ואם לאו – אינן מועדי.
על החטאים שחטאנו כלפיו הוא כבר יסלח – לפי המשנה ביומא, ח', ז':
עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר;
יותר מודרני מיהודי – גם הדתיים האורתודוכסיים, למרות נאמנותם המוצהרת להלכות שולחן ערוך, חיים ופועלים בעולמנו כבי אדם מודרניים, גם אם חלקם מתנגדים כלפי חוץ, ולעיתים בלשון בוטה, לערכי המודרנה. עם זאת, הניגוד שיצרתי הוא מלאכותי כמובן. היהודי תמיד חי כבן תקופתו. היהודי היה אדם טרום-מודרני בתקופה הטרום-מודרנית, ואדם מודרני בתקופה המודרנית.
תכליתי ובלתי תכליתי – גם כאן נטלתי חירות ספרותית במידה מסויימת. אם לחדד את ההבחנות כפי שאני מבין אותן, הרי ש:
פעולה בלתי־תכליתית – פעולה שעצם הפעולה היא מטרתה. למשל: משחק של ילדים בצבע, כאשר אין להם מטרה ליצור ממנו ציור, או משחק בכדור, שלא נעשה על מנת לנצח במשחק או לשפר את הכושר הגופני והבריאות. המבחן לפעולה בלתי־תכליתית, שאותו למדתי כמדומני מיפתח גולדמן) היא שהאדם לא יהיה מוכן לוותר על ביצוע הפעולה בתמורה לקבלת התוצאה הנלווית שלה.
פעולה תכליתית – פעולה שנעשית לשם מטרה הנובעת ישירות מהתהליך. למשל: אימון בכלי נגינה על מנת לשפר את היכולת, בניית כסא על מנת לשבת עליו בנוחות, דייג על מנת לאכול, וכו'. לפי מארקס, הפעולה התכליתית היא טבעו של האדם, ומותר האדם הוא בכך שהוא "חיה תכליתית".
פעולה מנוכרת – פעולה שנעשית לשם מטרה חיצונית לתהליך. למשל: בניית כסא לשם קבלת שכר עבודה, לימוד לשם קבלת תעודה ולא לשם רכישת ידע או מיומנות.
התביעה להרבות בפעולה בלתי־תכליתית היא זרה לרוחו התכליתית של האדם, ונדירה למדי בחייו. למעשה, התביעה היא להמעיט בפעולה המנוכרת, הרווחת כל כך בחיי האדם המודרני, ולהרבות בפעולה התכליתית.
הרציונליזם שלו מסוגל לקלוט רק את החלק הרציונלי של הוויה שאינה רק רציונלית – אהרון דוד גורדון כתב על כך רבות, וכמובן גם אחרים. למשל מאיר אריאל, בתוך "מה חדש במדע?":
[…]
תאיץ במחשב, עודך מגשש וכל דבר ביד ממשש. אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין, עד לאן אתה רואה – ומשם אתה מאמין…
[…]
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים חותר וחופר ניצוצות ושבבים. אך כשלהוכיח איננו יכול – אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול…
[…]
אבל אם אתה עדיין מתפעל איך הולך על חבל איננו נופל – אז ברוך השם, תודה לאל, ברוך השם, תודה לאל.
אז יקרא וה' יענה – לפי הפסוק בישעיהו, נ"ח, ט':
אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי: אִם-תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר-אָוֶן.