top of page

האם תתכן אחדות ישראל בין הארץ והתפוצות – חג הסוכות כמקרה מבחן


האם תתכן אחדות ישראל בין הארץ והתפוצות – חג הסוכות כמקרה מבחן - פאנל לפסטיבל 'הקהל' 2018, בהשתתפות הרב יואל בן נון, בנימין יוגב (בוג'ה), ליאור לקנר ואיתי פליישר. (קישור לצפייה בוידאו של הפאנל בסיום המאמר)

אנחנו נמצאים פה בפסטיבל 'הקהל' שמבקש לתת פרשנות מתחדשת ורלוונטית למצווה העתיקה הזאת מן מהתורה להקהיל את כל עם ישראל העולים לרגל בחג הסוכות שבמוצאי שנת שמיטה ולקרוא בתורה בפניהם.

למעשה זו משימת החיים שלי ושל חברי למכון שיטים ולארגוני היהדות הישראלית: – חידוש מעגל השנה היהודי באופן שמצליח להתעלות מעל לשונות בעם ולזקק תמצית מהותית שניתן לחדש ולהופכה לציון חג משמעותי לקיום היהודי הנוכחי. מעגל היא צורה חזקה, ומעגל השנה שלנו הוא אכן מעגל מאוד יציב ויש שיאמרו מקובע – יהודים לאורך ההיסטוריה דברו בשפות שונות, אכלו מאכלים שונים, חיו במקומות שונים אך תמיד הקפידו לקיים מעגל שנה משותף בזמנים קבועים. מצד שני – מעגל השנה היהודי הוא מעגל נושם ופתוח, מעגל שלא נח לרגע, הוא חיי ומבעבע ומשתנה לאור מצבם של היהודים לאורך הדורות, שאיפותיהם וערכיהם. תנועות שונות בחיי העם חדשו את החגים והעניקו להם מראות ומבעים שונים ולעיתים אף מנוגדים. למעשה מעגל השנה זה מעגל ספירלי ומתפתח.

הסיבה שלשמה התכנסנו – חג סוכות. כפי שראינו חג סוכות הוא גם חג ההתקהלות של כל העם סביב תורה משותפת. מי היה אז העם באותם הימים? אנחנו יודעים – "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך". אך מי הוא העם היום? את מי הוא כולל? אנו חיים בתוקפה מרתקת בה אחרי מאות שנים של גלות אנו מחדשים קיום יהודי ריבוני בא"י שלפחות חלק מרכזי בו גם מגדיר את עצמו חילוני, ובמקביל אנו עדים לפריחה של קהילות יהודיות גדולות בתפוצות שגם הן שונות מאוד מאותן קהילות של לפני 100-200 שנה.

אז מי הוא העם הזה היום ואיך מקהילים אותו והאם בכלל צריך?

בחרנו להקדיש את הדיון בפאנל הזה לשאלה האם הפלטפורמה של חג וספציפית חג סוכות, על כל הערכים ומהויות והסיפורים ההיסטוריים שגלומים בו, עשוי להוות סוכה מטאפורית עבור כלל העם? והאם בכלל יש בזה צורך? האם אין זה מספיק שכולנו מקיימים את החג באותו מועד או שאנו זקוקים בדורנו לתוכן חיי משותף עבור כל העם שיכול לתת מענה הן לאתגרי הקיום היהודי בארץ והן לאתגרי הקיום היהודי בתפוצות?

רקע על החג

חג הסוכות, בדומה לשני הרגלים הנוספים הוא חג בעל רבדים רבים -

חג חקלאי החוגג את עונת האסיף, (מועד החג נקבע לאמצע תשרי (החודש השביעי במקרא), בצאת שנה חקלאית אחת ותחילתה של שנה חקלאית חדשה.) בהקשר זה שווה לשים לב לרעיון השמחה במקרא סביב הרגלים- בפסח לא מצויינת שמחה. משום שגם התבואות וגם פירות האילן עדין לא נאספו. בשבועות יש שמחה אחת. התבואות נאספו (השעורה והחיטה) אבל פירות האילן עדין על העץ. בסוכות יש שלוש שמחות! ושמחת בחגך, ושמחתכם מפני ה' אלוהים שבעת ימים והיית אך שמח. מדוע? כי גם פירות האילן וגם התבואה באסם. אבל בתוך השמחה יש דאגה האם השנה הבאה תהיה גשומה. המתח הזה לקראת הגשמים מתבטא גם בחג בהושענה רבה על מנהגיו ועל ריבוי התפילות לגשם. כלומר ההיבט החקלאי היא מאוד משמעותי בימיו הקדומים של החג בשל אורח החיים החקלאי והתלות בטבע, ולפי המחקר כנראה שהיה קדום יותר גם להבט הלאומי הסטורי – החקלאים נהגו לשבת בסוכות בקרבת המטעים בימי האסיף.

חג לאומי אחד משלוש הרגלים המציינת את המאורע ההיסטורי של הושבת בני ישראל בסוכות בנדודיהם במדבר. הסוכה מסמלת את ימי הנדודים, את ההצלה האלוהית, את הזיכרון ההסטורי שלנו ואליה אפשר לקשור רעיונות שונים של צדק חברתי, פתיחות לעולם ולטבע, מפגש בין שונים וזכרון חווית העבד והנדודים כזיכרון מכונן גם בימי העם יושב בארצו. מנהג העליה לרגל בסוכות קושרת את המיימד הלאומי עם המיימד החקלאי.

בסוכות בימי הבית נהוגים העליה לרגל, הקרבת קורבנות, הקפת המזבח בערבות. שמחת בית השואבה (לפיד) לאורך כל החג נהגו בהדלקת לפידי אור. בנוסף – הלכו למעין השילוח, הביאו מיים ונסחו על גבי המזבח, אמרו לקדוש ברוך הוא – כמו שאנחנו מנסחים מים על המזבח שלך, אתה תנסח על המשבח שלנו. בנוסף - היו מקריבים בסוכות 70 פרים. כנגד שבעים אומות העולם. מתוך קריאה וכמיהה לגאולה של עם ישראל ושל כלל עולמית. מתבטא גם ברעיון הסוכה: "פרוש עלינו סוכת שלומך"

לרובדים הרבים האלו נוסף בימי הגלות הרובד התורני והוא חג שמחת תורה. בסוף החג אנחנו מציינים סיום מחזור של קריאה בתורה ופתיחת מחזור חדש. מקורו של היום התקבע על פי השיטה המחזורית של חכמי בבל, שבה הסתיים המחזור השנתי של קריאת התורה ביום זה, בניגוד למנהג ארץ ישראל הקדום, אשר על פיו היו מסיימים את מחזור קריאת התורה אחת לשלוש שנים וחצי. עם התפשטותו של מנהג בבל בעולם היהודי כולו, ואף בארץ ישראל, התפשט גם מנהג חגיגות שמחת תורה. מעניין כי השמחה היא מוט