עם הוא קבוצה של אנשים שמספרים לעצמם סיפור משותף. את הסיפור המשותף הם שומרים בארון הספרים שלהם, ובספרים האלה קוראים האנשים כדי למצוא את עצמם, להבין מאין באו ולאן הם הולכים.
אם נרצה לעמוד במשימת החידוש והיצירה נתקשה לעשות זאת מבלי בלי להכיר קבוצות נוספות בעם, שאינן נמנות עם ההגיונות והמסורת החז"לית.
התרבות שלנו מתבססת רבות על הגותם של אנשי ארון הספרים הרבני (המשנה, התלמוד והספרות הרבנית). גם כאשר מרדו אבותינו הציונים בתרבות אבותיהם, עזבו את הספרות הרבנית ופנו לקרוא בספרים אחרים, הם מרדו בארון הספרים שהכירו, ארון הספרים הרבני.
אבל ארון הספרים הרבני מכיל רק חלק קטן מתרבות עמנו. ספרים רבים מאוד לא נשמרו בו. בתנ"ך עצמו מוזכרים שמות ספרים שנזנחו לאורך הדורות ואבדו (ספר הישר, ספרי דברי הימים למלכי ישראל ויהודה, ועוד רבים אחרים). גם בתקופות מאוחרות יותר נכתבו עשרות ספרים שלא נכנסו לקאנון, ולכן לא נקראו או נשמרו לאורך הדורות והקריאה בחלקם אף הוגדרה כחטא. חלק מהספרים הללו אבדו לנו לעד. חלקם נשתמרו רק בתרגום ללשונות זרות, ותורגמו בחזרה לעברית בדורות האחרונים. ביניהם, למשל, ספרי המקבים (המכונים גם "חשמונאים") וספריו של יוספוס פלביוס, המהווים מקור מידע חשוב בנוגע למרד המכבים ולמרד הגדול.
בשנת 1935 כתב ברל כצנלסון:
"דור מחדֶש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. [...] יש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה [...]"
אם נרצה לעמוד במשימת החידוש והיצירה נתקשה לעשות זאת מבלי בלי להכיר קבוצות נוספות בעם, שאינן נמנות עם ההגיונות והמסורת החז"לית.
ההיכרות המחודשת עם הספרות החיצונית שנשמרה מאפשרת לנו להכיר שתיים מהקבוצות החשובות האלה:
ספר היובלים, מספר על דברי המלאכים אל משה בהר סיני המלמדים אותו את הסיפורים המוכרים לנו מספר בראשית. הספר, שנכתב במאה השניה לפנה"ס, חושף בפנינו את המסורת הכהנית הקודמת שלפני מרד החשמונאים, ואת לוח השנה השמשי שרמזים לקיומו נשמרו במקרא. בשונה מלוח השנה העברי המוכר לנו, זהו לוח שמש קבוע המחולק לארבע עונות, שמתחיל בחודש שאנו מכנים כיום ניסן.
קבוצת יהודים חשובה נוספת שהשפיע על חז"ל הם תלמידיו של הרב הגליל ישוע. הם גיבשו את כתביהם בעשורים הראשונים שלאחר חורבן המקדש וביקשו לעצב מחדש את היחסים עם אלוהים שהחריב את בית מקדשו ולכרות איתו ברית חדשה. היבט מודחק בזכרון הלאומי שלנו הוא שקבוצה זו גיבשה את כתביה לפני שחז"ל גיבשו את "התורה שבע"פ" המוכרת לנו. למעשה, גם התורה שבע"פ שיצרו חז"ל, מעצבת מחדש את הקשר עם אלוהים בדמות ברית חדשה, אל מול האלטרנטיבה שהציעו באותו הזמן תלמידיו של ישוע.
וכך, המבקש להבין את יצירתם המהפכנית של חז"ל בדמות המשנה והתלמוד, הניצבת בליבת ארון הספרים שלנו המעצב את תרבותנו עד היום, נדרש להחזיר לתוכו גם את העיון בברית החדשה ובספרים החיצוניים. ספרות זו, כמו ספרות חז"ל, אינה ספרות דתית ואינה ספרות זרה עבורנו. היא ספרות לאומית, חלק ממורשתנו, שאנו מחלנים אותה כדי להבין מאין באנו ולאן אנחנו הולכים.
בכל הדברים האלה ועוד אנחנו עוסקים במסגרת לימודי "שיעורי חג ומועד ונופל" בבתי המדרש שלנו.